רונן איזק נ. רשות המיסים

בבית המשפט העליון בש"א 3407/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: רונן איזק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – משרד האוצר אגף מס הכנסה ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן ברע"א 9951/17 מיום 27.2.2019 בשם המערער: בעצמו פסק דין ערעור על החלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן ברע"א 9951/17 מיום 27.2.2019, במסגרתה נדחתה בקשת המערער ל"החייאת הליך" ולחלופין לקבלת בקשת רשות ערעור. בקצירת האומר אציין כי ביום 22.11.2017 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"א 33338-07-17) ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון, שדחה את תביעת המערער מחמת התיישנות (להלן: פסק הדין הראשון). המערער הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ובד בבד הגיש בקשה לפוטרו מהפקדת עירבון. בקשת הפטור נדחתה על ידי כב' הרשמת (כתוארה אז) ל' בנמלך בהחלטתה מיום 25.4.2018, תוך הפחתת גובה העירבון הנדרש. ערעור על החלטה זו נדחה על ידִי ביום 15.5.2018 (בש"א 3625/18). המערער לא הפקיד את העירבון במועד שנתבקש, ולאחר שנשלחו לו הודעות ונעשו ניסיונות ליצור עמו קשר טלפוני – לפנים משורת הדין, הורתה הרשמת ש' עבדיאן ביום 1.11.2018 על דחיית ההליך. בד בבד, בעקבות הסדר אליו הגיע המערער עם המשיבה בו נתקבלו טענותיו, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין הראשון ולהחזר ההוצאות המשפטיות שנפסקו לו באותו הליך. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו ביום 26.11.2018 וחייב את המערער בהוצאות נוספות (להלן: ההחלטה שנייה). נוכח האמור, ביום 28.1.2019, הגיש המערער בקשה במסגרתה ביקש "להחיות" את בקשת רשות הערעור בעניין פסק הדין הראשון, או לחלופין להגיש בקשת רשות ערעור חדשה על ההחלטה השנייה. הרשמת ש' עבדיאן דחתה בקשה זו בהחלטתה מיום 27.2.2019, בשל השיהוי הקיים בין החלטתה בדבר דחיית ההליך ביום 1.11.2018 לבין הגשת הבקשה להחייאתו ביום 28.1.2019. עוד צוין, שבקשת רשות הערעור על ההחלטה השנייה צריכה הייתה להיות מוגשת בהליך נפרד. לטענת המערער, הוא הותיר לבית המשפט להחליט האם יש לקבל את בקשתו כבקשה להחייאת ההליך שנסגר עקב אי הפקדת הפיקדון, או לחלופין כבקשת רשות ערעור נפרדת על ההחלטה השנייה. לכן, שגתה הרשמת בקביעתה שלא הוגשה בקשת רשות ערעור נפרדת, כנדרש. בעניין השיהוי, טען שנודע לו על קבלת ההחלטה השנייה, שניתנה כאמור ביום 26.11.18, רק ביום 1.1.2019. זאת, לאחר פנייתו היזומה למרכז המידע של הרשות השופטת. עוד טען שהדרישה שיפקיד ערבות בהליך בבית משפט זה, לאחר ההגעה להסדר עם המשיבה, הייתה יוצרת "התדיינות כפולה", מכיוון שבה בעת הגיש בקשה לביטול פסק הדין הראשון לבית המשפט המחוזי. דין הערעור להידחות. כידוע, שיקול דעתו של רשם בית משפט הינו רחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו למשל: בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 16 (11.11.2012); בש"א 7240/15 יצחקי נ' עו"ד אדי ארז (9.2.2016)). במקרה זה, לא מצאתי כל פגם בהחלטת הרשמת המצדיק התערבות. לרשם בית המשפט סמכות רחבה להחליט על הארכת מועדים, ועל החייאתו של הליך, ככל שניתן הסבר המניח את הדעת למחדליו של המבקש (בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם (28.6.2006) (להלן: עניין אלמלם); בש"מ 7974/18 זמיר-הלוי נ' לשכת עורכי הדין (12.11.2018)). בענייננו, לא עלה בידי המערער ליתן הסבר מספק למחדלו. כאמור בהחלטת הרשמת, אין בעצם הגשת בקשה לביטול פסק הדין בבית המשפט המחוזי בכדי להוות הסבר המניח את הדעת להימנעותו של המערער מהפקדת הפיקדון הנדרש ממנו בהליך בבית משפט זה. בוודאי שאין בכך טעם המצדיק בהכרח את החייאתו של ההליך מחדש. זאת במיוחד לאור השיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה מיום דחיית ההליך ואף מיום קבלת ההחלטה השנייה בבית המשפט המחוזי (ראו עניין אלמלם, פסקה 22). בעניין זה, אין לקבל את טענת המערער כי קיבל את ההחלטה השנייה באיחור. לפי תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), הודעה שנמסרה לכתובת דואר אלקטרוני של נמען כפי שנמסרה לבית המשפט, בתנאים המתאימים, יראו בה ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען (וראו: בש"א 8839/18 כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (19.12.2018)), ואכן, כפי שציינה הרשמת בהחלטתה, הומצאה למערער ההחלטה השנייה בדואר אלקטרוני ביום 26.11.2018, וטענתו כי היא הגיעה לידיו רק ביום 1.11.2019 נטענה ללא תמיכה בתצהיר או בראיות מתאימות. באשר לטענה כי היה מקום לקבל את הבקשה כבקשת רשות ערעור, הרי שהדרך לעשות כן היא באמצעות פתיחת הליך נפרד, תוך תשלום אגרה והפקדת עירבון כדין, כפי שציינה הרשמת בהחלטתה, ולא אגב בקשה "להחייאת" הליך. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏ח' בסיון התשע"ט (‏11.6.2019). ש ו פ ט _________________________ 19034070_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il