פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בחיפה

החלטה בתיק בג"ץ 3407/15 בבית המשפט העליון בג"ץ 3407/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ע' ברון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בחיפה 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלונית 4. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מנחם חפר; עו"ד דוד איזקסון בשם המשיבה 3: עו"ד יוסי גרינשטיין פסק דין השופטת ע' ברון: העותר הינו תושב בני ברק. במסגרת הליך גירושין של בנו המתנהל בבית הדין הרבני האזורי בחיפה, זומן העותר למתן עדות באמצעות "צו הבאה". כנגד החלטה זו מופנית העתירה שלפנינו, אשר בצידה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים. רקע כללי 1. המשיבה 3 והמשיב 4 נישאו לפני כעשר שנים (להלן: המשיבה, המשיב ובני הזוג, בהתאמה), ולהם ארבעה ילדים. נישואיהם של בני הזוג עלו על שרטון, וביום 5.11.2014 יצא המשיב את הארץ. המשיבה הגישה תביעת גירושין וכן תביעות נוספות למשיב 1 (להלן: בית הדין האזורי או בית הדין). ביום 28.1.2015 התקיים דיון לפני בית הדין האזורי, שבמהלכו עלה צורך לזמן לעדות את העותר – אביו של המשיב, על מנת לסייע בשאלות הקשורות לבני הזוג. העותר זומן לדיון לפני בית הדין האזורי ביום 26.3.2015, אולם לא הופיע לדיון. תחת העותר הגיעה בתו, אחות המשיב (ח.ו.), שטענה כי העותר לא הופיע עקב מצבו הרפואי ואף הציגה מסמכים בתמיכה לכך. במסגרת הדיון העלה בית הדין את האפשרות להביא לפניו את העותר באמצעות "צו הבאה". לאחר הדיון ובהמשך לו, ניתנו החלטות בית הדין שהורו לעותר ולאחות להמציא פרטים שונים על אודות המשיב לבית הדין, תוך שצוין כי אם לא כן יזומן העותר לבית הדין באמצעות "צו הבאה". ביום 22.4.2015 הורה בית הדין האזורי על זימונו של העותר לדיון הקרוב באמצעות "צו הבאה". בהחלטה נכתב כי "בית הדין נהג בסובלנות רבה ובאיפוק כלפי משפחת הבעל [המשיב-ע'ב']", וכן כי "לנגד עיניו עומדת מטרה חשובה של התרת עגונה בישראל". יצוין כבר כעת, כי לדברי העותר הדיון נקבע ליום 21.5.2015. על החלטה זו הגיש העותר בקשה לביטול הזימון או "צו הבאה" לבית הדין האזורי. נטען כי בשל מצבו הרפואי, לא זו בלבד שהגעתו לחיפה מביתו בבני ברק תגרום לו סבל רב, אלא שהיא גם עלולה לסכן באופן ממשי את בריאותו. לבקשה צורפו מסמכים רפואיים שונים, תוך שנטען כי מזה כשנתיים העותר מרותק למיטתו בשל פריצת דיסק חמורה ואינו מסוגל להתנייד. עוד טען העותר, כי אין בסמכותו של בית הדין לזמנו לדיון לפניו, ולבטח שלא באמצעות "צו הבאה". זאת מאחר שסמכות בית הדין תחומה לתביעת הגירושין בין בני הזוג, ואינה חולשת על משפחתו של המשיב. ביום 11.5.2015 דחה בית הדין האזורי את בקשתו של העותר, כדלקמן: "בית הדין הוציא את הצו לאחר מספר התראות, כמו כן בית הדין הבליג על כל מה שכתב [העותר-ע'ב'] בצורה מזלזלת והן בדברים הבאים לכדי חילול שם שמים, ומה עוד בית הדין יעשה הכל בכדי להתיר אשה עגונה מבעלה." 2. כמצוין בעתירה, לאחר מתן החלטה זו, עוד באותו היום, הגיש העותר בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע למשיב 2 (להלן: בית הדין הגדול). עוד צוין כי לא ניתנה כל התייחסות לבקשות אלה מטעם בית הדין הגדול, וזאת חרף העובדה כי הדיון בבית הדין האזורי קבוע כאמור ליום 21.5.2015. טענות הצדדים 3. ביום 17.5.2015 הוגשה העתירה שלפנינו. העותר חזר על טענותיו כי בשל מצבו הרפואי אין באפשרותו להגיע למתן עדות לפני בית הדין האזורי, וכי בית הדין האזורי נעדר סמכות לזמנו. עוד נטען, כי החלטת בית הדין האזורי מיום 11.5.2015 ניתנה בהיעדר הנמקה ואינה סבירה; כי בית הדין לא שקל חלופות נוספות מלבד זימונו לצורך גביית עדותו; וכן כי המידע אותו מבקש לקבל בית הדין – כתובת המשיב ומספר הטלפון שלו – אינו מצוי בידי העותר. לצד העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים, בגדרה התבקש עיכוב ביצוען של החלטות בית הדין האזורי מיום 22.4.2015 ומיום 11.5.2015, עד להכרעה בעתירה. משנתקבלה העתירה, הוריתי על מתן תגובה על ידי המשיבים, ואולם תגובה ניתנה רק מטעם המשיבה כהגדרתה לעיל. 4. תגובת המשיבה נתקבלה ביום 19.5.2015. לטענתה דין העתירה להידחות בשל אי מיצוי הליכים. זאת מאחר שלאחר פניות העותר לבית הדין הגדול, ביום 13.5.2015 ניתנה החלטתו של האחרון אשר הורתה בין היתר לעותר להציע חלופות לצורך שמיעת עדותו (להלן: החלטת בית הדין הגדול). ואולם, כך נטען, העותר לא הגיש תגובה להחלטה זו ועתר לבית משפט זה טרם שניתנה החלטה סופית על ידי בית הדין הגדול. כן נטען, כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב במטרה להותיר את המשיבה עגונה, ולפיכך דינה להידחות על הסף מחמת היעדר ניקיון כפיים מצד העותר. עוד נטען, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים; כי לבית הדין האזורי נתונה הסמכות לזמן לפניו את העותר, ואף לאכוף זאת במקרה שאינו מתייצב; וכי העותר לא הוכיח כי זימונו למתן עדות לפני בית הדין האזורי אכן מסכן את בריאותו. מטעמים דומים, נטען כי גם דינה של הבקשה למתן צו ביניים להידחות. דיון והכרעה 5. לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי ההליכים המשפטיים העומדים בפני העותר – קרי מיצוי ההליכים לפני בית הדין הגדול (בג"ץ 1277/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 7 (24.3.2013); בג"ץ 2479/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פסקה 5 (19.5.2013)). כמפורט לעיל, המשיבה ציינה בתגובתה כי ביום 13.5.2015 ניתנה החלטת בית הדין הגדול בבקשת העותר למתן רשות ערעור ולעיכוב ביצוע החלטת בית הדין האזורי מיום 11.5.2015. ואולם, עיון בהחלטה (נספח ב' לתגובת המשיבה) מלמד כי ההחלטה נחתמה "דיגיטלית ע"י הרב דוד ברוך לאו בתאריך 17/5/2015 00:36". כמו כן, במסגרת ההחלטה הורה בית הדין הגדול על הגשת תגובה לבקשה מטעם המשיבה עד ליום 17.5.2015 בשעה 12:00; וכן כי עד למועד זה יציע העותר חלופות לשם שמיעת עדותו. משמע שההחלטה ניתנה בפתחו של יום 17.5.2015, והן העותר והן המשיבה נדרשו להגיב עליה. המשיבה הוסיפה וציינה כי בהמשך להחלטה זו הגישה תגובה מטעמה לבית הדין הגדול, שבגדרה טענה כי בקשות העותר דינן להידחות על הסף; ואילו העותר, כך נטען, לא הגיש כל תגובה מטעמו וחלף כך עתר לבית משפט זה. העתירה הוגשה ביום 17.5.2015 אולם במסגרתה לא צוינה החלטת בית הדין הגדול. בנוסף לכך ביום 18.5.2015, לאחר הגשת העתירה, הגיש העותר הודעת "הבהרה לעניין ההמצאה", שבה ביקש לפטור אותו מחובת המצאת העתירה למשיב משום שאינו יודע את כתובתו ואת מספר הטלפון שלו. מבלי לקבוע מסמרות באשר לידיעתו של העותר על החלטת בית הדין הגדול בזמן הגשת העתירה, שכן כאמור החלטה זו ניתנה בפתחו של יום 17.5.2015 – עובדה היא שגם במסגרת הודעתו מיום 18.5.2015 לא ציין העותר את דבר החלטת בית הדין הגדול. הווי אומר, שגם אם ביום הגשת העתירה החלטת בית הדין הגדול טרם הובאה לידיעתו של העותר, נראה כי לכל הפחות ידע על ההחלטה בעת הגשת הודעת ההבהרה הנ"ל. מכל מקום, משטרם ניתנה החלטתו הסופית של בית הדין הגדול בבקשות העותר למתן רשות ערעור ולעיכוב ביצוע, העתירה לוקה באי מיצוי הליכים ודינה להידחות; כך במיוחד שעה שבית הדין הגדול הזמין את העותר להציע "אפשרות אחרת לשמיעת עדותו" של העותר "באופן שלא יגרם לו הנזק הנטען בבקשה". בלא לגרוע מהאמור, יצוין כי אין זה דרכו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק להתערב בעניינים אלה שבסדרי דין, שמעצם טבעם מסורים לשיקול הדעת של הערכאה הדיונית (בג"ץ 10627/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 והאסמכתאות שם (17.10.2012)). 6. לפני סיום אוסיף, שלא נעלם מעיני כי בשל סד הזמנים הקצר, לא מן הנמנע כי טרם מתן פסק דין זה ניתנה החלטה סופית של בית הדין הגדול בבקשות העותר, אשר טרם הובאה לידיעתנו. ברם, במקרה שהחלטה כאמור לא ניתנה ואף לא תינתן עד ליום 21.5.2015 בו קבוע הדיון לפני בית הדין האזורי, חזקה על בית הדין האזורי כי יביא זאת במניין שיקוליו באשר לקיום הדיון בפועל. 7. לנוכח האמור, העתירה נדחית על הסף וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ₪. ניתן היום, ‏ב' בסיון התשע"ה (‏20.5.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15034070_G02.doc נפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il