פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי סניף חיפה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3406/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3406/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל העותר: פלוני נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי סניף חיפה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. העותר משיג על החלטת בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטת ר' רוזנפלד), לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש על פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (כב' הנשיא ר' כהן), במסגרתו נדחה ערעורו של העותר על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות מעבודה) (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 30%. 2. מההחלטות המפורטות לעיל עולה כי בשנת 1998 נפגע העותר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה. בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה) מיום 10.12.03 נקבע כי המבקש סובל משני ליקויים: P.T.S.D ו-Schizo Affective Disorder (להלן: המחלה הראשונה והמחלה השנייה, בהתאמה). הוועדה קבעה כי רק המחלה הראשונה קשורה לתאונה. עוד נקבע כי אי אפשר להפריד את הנכויות הואיל שיש חפיפה בין הסימפטומים של שתי המחלות. לפיכך נקבע כי נכותו של העותר הינה בשיעור של 100% בהתאם לפריט 34(ז) לתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). בערעור שהגיש המשיב על החלטת הוועדה ונידון בגדרו של בל 4414/03 (כב' השופט מ' שפיצר) (להלן: פסק-הדין הקודם) נקבע, בין היתר, כי על הוועדה לקבוע האם קיים קשר סיבתי בין תאונת העבודה לפרוץ המחלה השנייה. בעקבות זאת, קבעה הוועדה בהחלטתה מיום 4.10.06 כי המחלה הראשונה קשורה לתאונה ובגינה נקבעו למבקש 20% נכות ואילו 80% הנכות הנותרים יוחסו למחלה השנייה, אשר אינה קשורה לתאונה. לפיכך, נקבעה נכותו של העותר ל-20% על-פי סעיף 34(ג) לתוספת שבתקנות. לאחר שקיבלה את המלצת וועדת רשות, קבעה הוועדה כי יש להפעיל את תקנה 15, ונכותו של העותר בגין התאונה הועמדה על 30%. 3. העותר הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי. הערעור נדחה לאחר שנמצא כי הוועדה פעלה על-פי פסק-הדין הקודם, ולא נפלה טעות משפטית בהחלטתה. העותר הגיש בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה לבית הדין הארצי לעבודה. בקשתו נדחתה תוך שבית הדין הארצי לעבודה מאמץ את טעמי בית הדין האזורי לעבודה. בנוסף נדחתה טענת העותר לגבי סתירה בין אחוזי הנכות שנקבעו לבין הפעלת תקנה 15 לתקנות, אשר במסגרתה בוחנת הוועדה את אפשרות המבוטח לחזור לעבודתו הקודמת. 4. בעתירה שלפניי עומד העותר, שאינו מיוצג, בהרחבה על סבלו עקב התפרצות המחלות ומדגיש כי חייו היו תקינים לפני שאירעה התאונה. הוא משיג על קביעת הוועדה, אשר לדידו שגתה בקביעתה כי המחלה השנייה פרצה בשל נטייה גנטית. 5. לאחר שעיינו בבקשה על צרופותיה, תוך שנתנו דעתנו לכך כי העותר אינו מיוצג, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף. ככל שניתן להבין מכתב העתירה, טענות העותר הינן ערעוריות במהותן ונוגעות לשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לפרוץ המחלה השניה. כידוע, הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית-הדין הארצי לעבודה. התערבותו בהחלטות בתי-הדין לעבודה שמורה לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק-הדין, אשר הצדק מחייב את תיקונה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). לא מצאנו כי עניינו של העותר עומד באמות מידה אלו. משאלה פני הדברים, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' בתמוז תש"ע (14.6.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10034060_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il