אלון סיידה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3405/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3405/06 ע"פ 3719/06 ע"פ 3787/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערער בע"פ 3405/06: המערער בע"פ 3787/06 והמשיב בע"פ 3719/06: אלון סיידה שמואל שמש נ ג ד המשיבה בע"פ 3405/06 ובע"פ 3787/06 והמערערת בע"פ 3719/06: מדינת ישראל ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 23.3.06, בתיק פ' 371/04, שניתן על ידי כבוד השופט י' צבן תאריך הישיבה: ב' בתמוז תשס"ו (28.6.2006) בשם המערער בע"פ 3405/06: עו"ד אריאל הרמן בשם המערערת בע"פ 3719/06: בשם המערער בע"פ 3787/06: בשם שירות המבחן: עו"ד גל מנשה עו"ד עודד הכהן גב' אדווה פרויד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. אלון סיידה (להלן: "סיידה") שימש החל משנת 2002 כיושב ראש וועד האגודה של הישוב "אדם". שמואל שמש (להלן: "שמש") היה חבר בוועד הישוב ושימש כגזבר. יורם מעתוק (להלן: "מעתוק") הוא קבלן, תושב הישוב. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המערערים שבפנינו, מעתוק ושניים נוספים, נטען, כי סיידה ושמש יזמו את הקמתם של שני פארקים בישוב, בעלות של 1.5 מיליון ש"ח. נקבע מראש כי מעתוק יבצע את העבודות, ולצורך כך יצרו המערערים מצג שווא לפיו נערך "מעין מכרז", אף שידעו כי ההצעות הנוספות שהוגשו היו פיקטיביות. בכתב האישום נטען עוד, כי שני הפארקים אמנם הוקמו בחלקם הארי, אולם סיידה גנב ושלשל לכיסו סכום של 400,000 ש"ח. בהמשך, יזמו סיידה ושמש שיפוץ של מבנה ציבור בישוב, בעלות של 550 אלף ש"ח. גם הפעם נטען כי נערך "מעין מכרז", שגם אליו הוגשו, ביוזמת המערערים, הצעות פיקטיביות, ובו זכה אדם שככל הנראה אינו קיים כלל, בשם רשק מונזר חאדר. מבנה זה לא שופץ כלל, ואת הסכום שנועד לאותו פרויקט שלשל סיידה לכיסו. 2. במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי הודו המערערים במקצתן של העובדות, אולם כפרו בביצוען של העבירות. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הוכרעה הכף לחובת המערערים והם הורשעו כדלקמן: סיידה - בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אימונים בתאגיד, איסור הלבנת הון, שימוש במסמך מזויף, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, גניבה, והפרת הוראה חוקית. שמש הורשע בעבירות של מרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים בתאגיד וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בהמשך, נגזרו למערערים עונשיהם: על סיידה הושתו 30 חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את הישוב אדם בסכום של 100,000 ש"ח. על שמש נגזרו 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח. 3. שניים מן הערעורים שבפנינו (ע"פ 3719/06 ו-3787/06) עוסקים בעניינו של שמש. המדינה מלינה על קולת העונש, בעוד ששמש עותר לבטל את הרשעתו ולהסתפק בצו מבחן. הערעור השלישי (ע"פ 3405/06) עוסק בהשגותיו של סיידה כנגד העונש שנגזר לו. 4. נקדים ונאמר כי לא גילינו בהחלטה להרשיע את שמש פגם כלשהו. נהפוך הוא. מתוך העובדות שהוכחו בפני בית המשפט המחוזי עולה, כי שמש נטל חלק פעיל במעשי המרמה אותם הגה ויזם סיידה. שמש שימש כגזבר הוועד, ומכוח מעמדו ותפקידו וחובת האמון בה חב כלפי חברי האגודה, היה אמור לשמור על כספם ולמנוע את השימוש בהם ללא בקרה, ומקל וחומר שלא למטרות אסורות. לא זו בלבד שהוא מעל באמון זה, אלא שהוא היה מעורב עד צוואר במעשי המרמה שיזם והוביל סיידה. אכן, על הכל היה מוסכם כי שמש לא נטל לעצמו דבר משלל הגניבה, אולם במעשיו הוא אפשר את ביצוען של העבירות, ועל כן ראוי הוא וראויים מעשיו להוקעה בדרך של הרשעה בפלילים. חומרתן של העבירות בהן חטא היא רבה: הן לוו בתכנון ובמחשבה, נמשכו לאורך זמן לא מבוטל, שלל הגניבה היה עצום, והעיקר הוא, כאמור, שהן בוצעו על ידי מי שנבחר על ידי חברי האגודה לשמור מכל משמר על נכסיהם המשותפים. בנסיבות אלו לא היה מקום לסטות מההלכה לפיה ככלל נאשם שאשמתו הוכחה יש להרשיעו בדין. אכן, אפשר שההרשעה תפגע בשמש, ברם, מנגד עומד האינטרס הציבורי לאכיפה שוויונית של החוק והרתעת הרבים, ואלה מכריעים את הכף לחובת המערער. 5. הערעורים כנגד גזר הדין – באשר לסיידה, איננו סבורים כי בעונש שהושת עליו יש פן כלשהו של חומרה. אדרבא, גזר הדין בעניינו הינו מאוזן ומתון. באשר לשמש – מקובלת עלינו השגת המדינה לפיה נטה בית המשפט המחוזי חסד למערער זה בעונש שהשית עליו. כאמור, הוא אמנם לא נטל לעצמו חלק בשלל שצימחו העבירות, אולם במעשיו הוא הקל על סיידה במלאכתו. מעשים מסוג זה ראויים הם לעונש מאסר עקב הצורך להרתיע את הרבים, ומדעתנו זו לא שינינו גם לנוכח הנסיבות האישיות שהובאו בפנינו. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור בע"פ 3719/06 וגוזרים לשמש, בנוסף לרכיבי העונש שהושתו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, 12 חודשים מאסר בפועל. המערערים, אלון סיידה ושמואל שמש, יתייצבו לשאת בעונשם במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום כ"ז בתמוז תשס"ו (23.7.2006), עד לשעה 11.00. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתנה היום, ו' בתמוז תשס"ו (6.7.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06034050_O04.doc שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il