נתן רסקין חברת עו"ד נ. בייס פייל בע"מ

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3404/24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית עבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת רות רונן המערערות: 1. נתן רסקין חברת עו"ד 2. ו.י.ד.י.ס נכסים בע"מ 3. שלמה ורותי אביב בע"מ נגד המשיבות: 1. בייס פייל בע"מ 2. נוליס נכסים בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 62791-12-16 שניתן על ידי כב' השופטת יסכה רוטנברג מיום 3.4.2024 תאריך הישיבה: ‏כ"ד באדר תשפ"ה (24.3.2025) בשם המערערות: עו"ד נתן רסקין בשם המשיבה 1: עו"ד חדוה כהן-הרמתי; עו"ד עתליה ניני; עו"ד בר גולדנברג בשם המשיבה 2: עו"ד גיל מעייני פסק דין 1. עניינו של הערעור שלפנינו ביחסי מזמין-קבלן. המערערות הן היזם-המזמין (להלן: המזמין) והמשיבה שימשה כקבלן לביצוע עבודות הדיפון והביסוס של פרוייקט בנייה הידוע כ"פרוייקט היהלום" בנתניה. המשיבה טענה כי המזמין לא שילם את מלוא התמורה החוזית עבור העבודות שבוצעו וכי עקב התארכות הפרוייקט בגין מחדלים של המזמין, עליו לשאת בתקורה ובשכר בטלת הכלים שהושבתו בפרוייקט. המזמין הגיש תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לו עקב הסתלקות המשיבה מהשטח בטרם סיימה את ביצוע העבודות. 2. בית משפט קמא בחן בפירוט את טענות הצדדים, ובפסק דינו דחה את התביעה שכנגד וקיבל את תביעת המשיבה כמעט בשלמותה. על כך נסב ערעור המזמין שלפנינו, שבעיקרו נטען בו כי בית משפט קמא כתב לצדדים חוזה חדש ושגה בכך שקיבל את תצהירו של המצהיר מטעם המשיבה, על החשבון שצורף אליו. כן נטען כי בית המשפט חרג בפסק דינו מהטענות שהועלו בכתבי הטענות של המשיבה עצמה. 3. נאמר בקצרה כי לא ראינו להתערב בפסק הדין. פסק דינו של בית משפט קמא ממחיש את חובתו של המזמין לשתף פעולה עם הקבלן ואת הנטלים שרובצים על המזמין, נטלים שעלולים להפוך להפרה, כמו חובת המזמין לקבל החלטות במהירות, שלא לגלות הפכפכות, החובה להמציא מידע ותוכניות וכיו"ב (איל זמיר חוק חוזה קבלנות, תשל"ד–1974 375-374 (גד טדסקי עורך 1994). 4. אין חולק כי על פי המכרז שבו זכתה המשיבה, העבודות שהיה עליה לבצע היו בהיקף של כתשעה מליון ש"ח, והן היו אמורות להסתיים תוך ארבעה חודשים. בפועל, הפרוייקט התארך כדי תשעה חודשים, עד להפסקת עבודתה של המשיבה באתר. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי בעקבות החלפת הקונסטרוקטור והאדריכל, המזמין שינה את התכנון באופן תכוף תוך כדי ביצוע, מה שהכניס את המשיבה לעבודות בעונה גשומה, וכי התארכות ביצוע העבודות נופלת לפתחו של המזמין. בית משפט קמא אימץ את חוות דעת המומחה, נכנס לעובי הקורה ובחן ביסודיות כל רכיב ורכיב בתביעת המשיבה. הלכה למעשה, הערעור נסב על ממצאים שבעובדה, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, אלא במקרים חריגים, שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם. לכן, ובשורה התחתונה, אנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא על כל רכיביו מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. 5. למעלה מן הצורך נוסיף ונעיר בקצרה: א. איננו מקבלים טענת המזמין, לפיה כביכול לא סילק את המשיבה מהאתר וזו הסתלקה על דעת עצמה. אכן, הודעתו של עו"ד רסקין ביום 14.2.2016 מנוסחת כ"התראה" על פי הוראות סעיף 256 להסכם בין הצדדים, אך היה זה לאחר שקודם לכן הודיע למשיבה בהודעת דוא"ל מיום 10.2.2016 כי העביר את ביצוע עבודות העוגנים לקבלן אחר. לכך יש להוסיף כי מכתבו של עו"ד רסקין מיום 16.2.2016 מנוסח הלכה למעשה כ"גט כריתות", באשר הוא מודיע במכתב למשיבה כי בדעתו לקזז את הפיצוי המוסכם לשיטתו בסך של 1,950,000 ש"ח; לחלט את הפקדון כפיצוי מוסכם נוסף; ולממש את הערבות הבנקאית; והכל תוך שמירת זכותו לבוא עמה חשבון על כל נזקיו, הוצאותיו והפסדיו לאחר שאלה יתגבשו (ראו נספחים 44-42 לתצהירו של נועם מרקס מטעם המשיבה; וסעיף 18 לחוות דעת מומחה בית המשפט). ב. על פניו היה מקום להורות על תשלום החשבון הסופי במלואו, ולו מן הטעם שהמזמין בחר שלא לחקור את מר מזל טוב שבאמצעותו הוגש החשבון הסופי. איננו מקבלים טענת המזמין כי היה על המשיבה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה, באשר מר מזל טוב הצהיר על פרטי החשבונות שהגישה המשיבה מידיעה אישית, והוא גם מי שעמד בקשר עם המזמין בנוגע לחשבונות (עמ' 912-908 למוצגי המשיבה בערעור דכאן). ג. המחלוקת לגבי הסכומים המגיעים למשיבה בגין עבודות שבוצעו בפועל אינה גדולה. לדוגמה, בכל הנוגע לעבודות הדיפון, המחלוקת עמדה על כ-33,000 ש"ח (פסקה 134 לפסק הדין); הפער בגין הכלונסאות עמד על כ-192,000 ש"ח (פסקה 135 לפסק הדין); והפער בגין מוטות פלדה לזיון הבטון עמד על כ-43,000 ש"ח (פסקה 144 לפסק הדין). הסכום הכולל בו הכיר בית משפט קמא בגין העבודות החוזיות עומד אפוא על כ-5.543 מליון ש"ח (פסקאות 146-132 לפסק הדין). אין חולק כי בצירוף הערבות הבנקאית שחולטה על ידי המזמין, שולם על ידי המזמין הסך של כ-3.9 מליון ש"ח (על פי סעיף 19 לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הסכום ששולם עומד על 3.92 מליון ש"ח, וגם בכתב התביעה הועמד הסכום על כ-3.9 מליון ש"ח. עם זאת, בסעיף 143 לסיכומי המשיבה בבית משפט קמא צוין הסכום של כ-3.6 מליון ש"ח). דהיינו, הסכום שלא שולם בגין העבודות החוזיות עומד על כ-1.643 מליון ש"ח בלבד. ברם, סכומים נכבדים נוספים נפסקו לזכות המשיבה בגין ייצור עוגנים בהם לא נעשה שימוש, תקורה, ובטלת ציוד וצוותי עבודה. ד. לא ראינו מקום להתערב בחישוב התקורה בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, והמומחה רשאי היה להשתמש לשם כך בנוסחה הלקוחה מחוזה המדף. זאת, בהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע כי "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים". גם בנושאים אחרים, איננו סבורים כי בית המשפט ערך עבור הצדדים חוזה חדש, אלא כי הוא פירש, כנדרש, את החוזה שהצדדים ערכו ביניהם. ה. אין לכחד כי הסכומים שנפסקו בגין בטלת ציוד וצוותים על פי פרקים 99.1.050 – 99.1.090; 99.1.120 ו-99.1.150 (פסקאות 183-193 לפסק הדין) הם גבוהים. ברם, בהעדר חקירה של המצהיר מטעם המשיבה, לא נסתרה טענת המשיבה כי החשבון מגובה בטבלאות ובתחשיבים, נערך בהתאם ליומני העבודה ובהתאם למחירון דקל לעלות שעת עבודה של פועל בניין או עלות מנוף ליום עבודה. 6. סוף דבר, שהערעור נדחה על כל חלקיו. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 30,000 ש"ח. ניתן היום, א' ניסן התשפ"ה (‏30.3.2025). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת