פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3403/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3403/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לנוער מיום 8.4.10 בת"פ 2755-09-09 שניתן על ידי השופט ז' כספי, סגן נשיא תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשע"א (22.12.10) בשם המערער: עו"ד ירון פורר בשם המשיבה: בשל שביתה אין התייצבות מטעם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לנוער מיום 8.4.10 בת"פ 2755-09-09, בגדרו נגזרו על המערער (יליד 28.8.91) 35 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור בתוך 3 שנים לאחר תום מאסרו עבירה בה הורשע בהליך זה או כל עבירה אחרת מסוג פשע, שיש בה יסוד של אלימות; פיצוי בסך של 7,500 ₪ לנפגעי עבירותיו של המערער. עניינו של התיק – שני מקרי דקירה בעלי חומרה ממשית. רקע והליכים קודמים ב. המערער הורשע כאמור, על פי הודאתו, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בנסיבות סעיפים 335(א)(1) ו-(2) לחוק, וכן בשיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין. ג. לפי הנטען באישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, בליל ה-22.5.09 הגיע למסיבה בעיר רחובות והוא מצויד בסכין. המערער ביקש מהמתלונן שיתלוה אליו לחצר בית סמוך - שם שלף סכין ודקר את המתלונן בבטנו וברגלו. מיד לאחר מכן התנפלו המערער וגורמים נוספים (שזהותם אינה ידועה למשיבה) על המתלונן והחלו לחבוט בו באמצעות אלות וקרשים, והניחו לו רק לאחר שהתמוטט והוא שותת דם. כתוצאה, נגרמו למתלונן פצע דקירה בחלל הבטן, בגינו עבר ניתוח בהרדמה מלאה; חבלה בראש; חתך במצח; וחתכים ברגל שמאל. באישום השני נטען, כי ביום 15.8.09 הגיע המערער לגן ציבורי בעיר רחובות ופנה אל המתלונן (ייקרא כאן המתלונן 2) בבקשה שיאפשר לו "לעשות סיבוב" על האופנוע שברשותו, משסירב המתלונן 2 לבקשתו, דקר אותו המערער באזור החזה, הבטן והרגליים. כתוצאה מהדקירות, נגרמו למתלונן 2 פצעי דקירה מתחת לצלעות התחתונות ובשוק רגלו הימנית, והוא אושפז בבית חולים למשך חמישה ימים. לאחר האירוע המתואר באישום השני נמלט המערער ולא התייצב לחקירה במשטרה במשך 11 יום. ד. בתסקיר המבחן בעניינו של המערער, שהיה כבן 17 ו-9 חודשים בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו באישום הראשון וימים מעטים טרם הגיעו לבגירות באישום השני, תואר רקעו: הוריו גרושים, והמערער גדל בעיקר עם אביו ומשפחתו החדשה, ובשל קשיים כלכליים מתגוררת המשפחה ביחידת דיור בחצר ביתה של סבתו. צוין, כי המערער אובחן כמי שסובל מהפרעות קשב וריכוז, ובהיותו בכיתה ט' נשר מספסל הלימודים והחל לסייע לאביו בעבודתו בדוכן לממכר פירות. לאחרונה נשלחו למערער צוי גיוס, אך הוא התעלם מהם בטענה, כי אינו רואה כל חשיבות בגיוסו. צוין, כי במהלך שנת 2008 הוטל על המערער צו מבחן לשנה וזאת בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה חבלנית ואיומים, אך המבקש הגיע רק לחלק מהפגישות בשירות המבחן, ובמהלכן ניכר, כי הוא מתקשה בהבנת הבעייתיות באורח חייו ולכן גם לא נענה להצעות טיפוליות. נוכח התנהגותו ועל רקע מעצרו בהליך זה, הוחלט להפקיע את צו המבחן בענייננו של המערער, להרשיעו ולחייבו במאסר מותנה. צוין, כי אף שבעבר התקבל הרושם שהמערער כן בכוונותיו לשינוי בחייו, בפגישות האחרונות שנערכו עמו התקבל הרושם, כי החרטה שהביע היא מן השפה לחוץ, ואינה נובעת מתוך הבנת מצבו. לבסוף נאמר, כי המערער הביע חשש שמאסר ממושך יחמיר את מצבו מבחינת השתלבותו בחברה. שירות המבחן לנוער נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער. ה. ביום 8.4.10 נגזר דינו של המערער. בית המשפט הדגיש את חומרת מעשיו האלימים. צוין, כי חלקם של בתי המשפט בהתמודדות עם תופעות האלימות מתבטא בענישה, וכי במקרים כגון דא על הענישה להיות קשה ומרתיעה, לבל יעזו (המערער ואחרים) לבצע מעשים כגון אלה בעתיד. צוין גם, כי התסקיר בעניינו של המערער אינו חיובי. המערער אמנם הביע חרטה על מעשיו, אך התרשמות שירות המבחן היא - כאמור - שאין הדבר נובע מהבנת מעשיו והסכנה הנשקפת מהם, אלא מתוך רצון שאמירתו תשרת אותו במסגרת ההליך השיפוטי. מנגד הזכיר בית המשפט כי המערער היה קטין - אף כי סמוך לגיל ההתבגרות - בעת המעשים, וכי מערכת השיקולים המנחה בענישת קטינים היא שונה מבעניינם של בגירים, וניתן בה משקל למאפייניהם הייחודיים, כגון חוסר יכולתם להבחין בין טוב ורע על פי אמות מידה בוגרות, או הקושי להבין את משמעות פליליותם של מעשיהם. ואולם, נקבע כי אין ליתן לשיקולים אלה משקל מכריע בעניינו של המערער, שהיה רחוק אך מעט מגיל בגרות בעת העבירות, ולכן לא ניתן לומר כי הוא נעדר שיקול דעת בדומה לילד או נער צעיר. בין השיקולים לקולה צוינו הודאתו והחרטה שהביע, העובדה שנטל אחריות על מעשיו חרף קיומם של קשיים ראייתיים מסוימים, מסכת חייו העגומה וגילו הצעיר. הערעור ו. בערעור נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט קמא בהחמירו יתר על המידה עם המערער, ובכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות, וביניהן גילו הצעיר, הודאתו במיוחס לו, החרטה שהביע, רקעו העגום והיות המאסר ראשון לגביו. עוד נטען, כי היה מקום להתחשב בכך שהמתלוננים אושפזו בבתי החולים אך לימים ספורים ולא נגרם להם נזק בלתי הפיך. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא הביא לכדי ביטוי בגזר הדין את החלטת המערער להודות במיוחס לו חרף קשיים ראייתיים בתיק. ז. בתסקיר מבחן עדכני של שירות המבחן לנוער מיום 12.12.10 נאמר, כי תפקודו של המערער במאסר תקין ואין עמו קשיים מיוחדים. צוין גם, כי השתלב תחילה באגף החינוך, אך פרש מכיון שסבר שהרמה נמוכה בעבורו, וכן גילה חוסר עניין בהשתלבות בעבודה במתפרה. המערער ציין, כי הוא מצוי בקשר יום-יומי עם בני משפחתו והדבר מסייע לו בהתמודדות עם המאסר. צוין גם, כי אף שהמערער חוזר ומביע חרטה, התרשמות שירות המבחן היא שהוא אומר זאת כדי לרצות את שומעיו ולא מתוך כוונה אמיתית או הבנה של מצבו. הודגש, כי התסקיר מבוסס על דיווחיו של המערער והתרשמות קצין המבחן שנפגש עמו בלבד, שכן לא עלה בידי שירות המבחן לקבל דו"ח כתוב מהעובדת הסוציאלית בבית הסוהר. הדיון לפנינו ח. בדיון בפנינו (אליו לא התיצבה הפרקליטות בשל שביתה) טען בא כוח המערער (עו"ד פורר), כי בית המשפט לא נתן ביטוי הולם לגילו הצעיר של שולחו בגזר הדין. עו"ד פורר הזכיר, כי המערער מגיע ממשפחה נורמטיבית ותומכת, ואף שטרם התחיל בתכנית טיפולית, ישנם סיכויים לשקמו. נטען גם, כי העונש הממושך שהושת על המערער אינו מותיר בו תקוה, ועלול להביא להתערותו בקרב גורמים עברייניים בבית הסוהר. נציגת שירות המבחן לנוער, הגב' מרדר, ציינה כי המערער הביע חרטה על מעשיו והתנהגותו בוגרת יותר, אך מכיון שלא לקח חלק בהליך טיפולי, לא ניתן להעריך את מצבו באפיק זה. הכרעה ט. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. אכן, המערער היה בעת העבירות קטין, אף כי בשלהי תקופת הקטינות, ועל פי מצוות המחוקק, יש לשקול את עניינו כקטין, על ההתייחסות המיוחדת שבדין. ואולם, שירות המבחן לנוער, הסמן השיקומי, לא מצא לנכון בבית המשפט קמא - כאמור - להציע הליך טיפולי באשר למערער, והוא הדין לעדכון שקיבלנו משהייתו של המערער בבית הסוהר, אך כי לא נעלם מעמנו כי התנהגותו שם תקינה. בסופו של יום, המדובר בעבירות חמורות בלא כל הסבר ורקע – באישום הראשון דקירת המתלונן על-ידי המערער בבטנו וברגלו, תוך הכנת הדבר על-ידי הובלתו למקום הסמוך לאירוע בו נכחו השניים, ואחר כך הכאתו (עם אחרים) באלות ובקרשים. נגרמו למתלונן נזקים משמעותיים, שנמנו מעלה, והיה צורך בניתוח בהרדמה כללית. באישום השני, סירוב בעל אופנוע לתת למערער "לעשות סיבוב", "זיכה" את המתלונן דשם בפצעים שמנינו ובאשפוז של חמישה ימים. התנהגות בריונית זו, בלא כל פשר, שאף התיאור "מה בכך" אינו הולמה, בשני מקרים ובתוצאות לא קלות, מצדיקה ענישה מחמירה, שאילולא היה המדובר בקטין יכלה לדעתנו להיות גבוהה מזה משמעותית. י. המחוקק קבע בסעיפים שבהם הורשע המערער - 333+ 335(א)(1) ו-(2) - רף ענישה מירבי של ארבע עשרה שנות מאסר. זאת עלינו לשוות לנגד עינינו. ועוד, תג הענישה של שיבוש מהלכי משפט (סעיף 224) הוא שלוש שנים. י"א בית המשפט המחוזי, בגזר דינו המפורט, נתן דעתו בהרחבה לנסיבותיו האישיות העגומות של המערער, וכן לעברו הפלילי - עבירות תקיפה וחבלה ממשית ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, עליהן הוטל עליו מאסר מותנה של ארבעה חודשים. כאמור, בית המשפט מנה בהרחבה את שיקולי הענישה, תוך שציין את חובתם של בתי המשפט להיאבק באלימות, וכך ציטט מפי השופט (כתארו אז) מ' חשין בע"פ 5753/04 מדינת ישראל נ' רייכמן (דברים אלה הובאו גם בע"פ 479/04 מדינת ישראל נ' קשאש (לא פורסם)): "לאחרונה נתקלים אנו במעשי בריונות שלא ידענו בעבר. שאם בעבר יישבו צעירים, וגם מי שאינם צעירים, חילוקי דיעות שביניהם בסכינים שנעצו בגופו של הזולת - "תת תרבות הסכין" קראנו לתופעה ממאירה זו - הנה כיום עלינו - או שמא נאמר: ירדנו - ברמה ובחומרה; לא עוד יישוב סיכסוכים בנשק קר אלא יישוב סיכסוכים בנשק חם. "סיכסוכים" קראנו לאותם חילוקי דיעות שאנשים מבקשים ליישבם באלימות קשה, אלא שלמרבה התמיהה והצער אין המדובר, ברוב המקרים, בסיכסוכים של ממש אלא בסיכסוכים שניתן לכנותם סיכסוכי-זוטא. סיכסוכי-זוטא אלה מעורבים בהם, על הרוב, אנשים צעירים, ועל דברים של מה-בכך נשלפת סכין וננעצת בגוף הזולת. לאחרונה, כאמור, נשלף כלי ירייה קטלני. תופעה נוראה זו פשתה בחברתנו, היתה כמחלה ממארת, וחובה היא המוטלת עלינו, על בית-המשפט, להעלות תרומתו למלחמה קשה זו. מלחמה היא שאסור לעשות בה ויתורים, שאם נוותר ונסלח תתגבר התופעה ותלך. חברתנו הפכה להיותה חברה אלימה, ותרומתו של בית-המשפט למלחמה באלימות היא בהטלת עונשים ראויים. בבואנו לגזור עונשים על עבריינים כמשיב שלפנינו, שומה עלינו לשוות נגד עינינו לא רק את המשיב ואת צורכי שיקומו; לא רק את משפחתו הסובלת בשל מעשיו; אלא גם את הנפגעים ממעשיו של המשיב ואת הנפגעים ממעשים-בכוח שייעשו אם לא נגיב בחומרה על מעשים כמעשה המשיב". ואנכי הוספתי בעניין קשאש (שעסק במקרה ירי, וגם הענישה בו היתה חמורה יותר) את אלה: "בע"פ 2909/04 סדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ציינה השופטת נאור, כי "כל נסיון לפתור סכסוכים באמצעות סכינים, יריות וכל כיוצא באלו מחייב תגובה עונשית הולמת, למען יראו וייראו". אפשר להוסיף לכך את מה שמלמדנו השכל הישר אל נכון; פשיטא כי סכין מסוכן, ואין חולק כי מסוכן הוא (נכדותי הקטנות לומדות "סכין ביד קטנה - סכנה, סכנה, סכנה" - לא כל שכן ביד "גדולה")..." סכינו של המערער הונפה בקלות, ותוצאותיה הקשות עמה. י"ב הסניגור המלומד הטעים במיוחד את קטינותו של המערער בעת המעשים, שאילולא היא אולי לא היה מערער. כאמור, אין להקל בקטינות ראש (ראו ע"פ 49/09 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בא כוח המערער הביא בפנינו גם את ע"פ 4533/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם הוטלו על קטין בן 16 חודשים בגין עבירות דומות, אף כי בתוצאות פחות חמורות (בראשון משני מקרי תקיפה לא היתה פגיעה של ממש בקרבן), והוסף גם כתב אישום של היזק בזדון - והקטין נדון לשנת מאסר. ואולם, ההבחנה מענייננו היא הן בעושה - בגילו של המערער, שהיה קרוב כאמור לבגירות לעומת בן שש עשרה וחודשיים שם, הפרש שבגילים אלה הוא משמעותי, והן במעשים. הסתמיות במעשי המערער, שפגיעה בזולת היא בעיניו כקליפת השום, חומרת הפגיעה במתלוננים ועמדתו של שירות המבחן כאמור - בהצטרפותם של אלה איננו רואים הצדקה להתערבות בעונש. ואחר שאמרנו כל זאת, נזכיר כי המערער מצוי בראשית דרכו, וישנה תקוה, וכל האפשרות, כי יחזור בו ממעשיו הרעים ויעלה על דרך הישר. לדעתנו עליו לעשות לשם כך שימוש באפשרויות הטיפול המצויות בבית הסוהר. המשך התנהגות טובה עשוי לעמוד לזכותו שעה שיישקל עניינו לשחרור כל תנאי, אף שאיננו נוטעים כל מסמרות בנושא זה. תקופת המאסר צריך שתשמש למערער לקח טוב לעתיד, כך שלאחר ריצויה לא ישוב לסורו. כאמור, אין בידינו להיעתר לערעור. ניתן היום כ"א בטבת תשע"א (28.12.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10034030_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il