אלגעבה (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3400/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: מנז'ר אלגעבה נ ג ד המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר 2. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד אבי טוויג; עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופט י' אלרון: לפנינו עתירתו של עצור מנהלי המוחזק בבית סוהר עופר, המבקש כי נורה למשיבים לאפשר לו מגע פיזי עם ילדיו בעת ביקורם. ביום 1.4.2022 העותר נעצר מכוח פקודת מעצר צבאית. בהמשך, המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון הורה על מעצרו המנהלי לתקופה של ארבעה חודשים עד ליום 31.7.2022 בשל היותו פעיל ארגון "חמאס" המסכן את ביטחון האזור. לעותר ארבעה ילדים, שלושת ילדיו הגדולים (בני 16,12,7) נולדו מאשתו הראשונה אשר נפטרה ממחלת הסרטן, ובתו הרביעית (בת 4) נולדה מאשתו הנוכחית. אשר על כן, העותר מבקש כי נורה למשיבים לאפשר לו מגע פיזי עם ילדיו במשך כ-10 דקות בתום הביקור. לטענתו זו זכותו כחוק ויש לאפשר זאת נוכח נסיבותיו האישיות הייחודיות. כמתואר בעתירה ובמצורף לה, ביום 9.5.2022 העותר פנה לשירות בתי הסוהר בדבר כוונתו להגיש את העתירה שלפנינו, לאחר שיח עם סגן מפקד בית הסוהר בו הובהר לו כי בקשתו בבדיקה, הקפיא את הגשת העתירה באופן זמני, אך החליט להגישה בסופו של דבר ביום 16.5.2022. זאת, עוד בטרם מוצתה הבדיקה הדרושה ביחס לעניינו הפרטני. ביום 1.6.2022, ניתנה החלטת מפקד בית הסוהר אשר דחתה את בקשת העותר, ולמחרת מפקד בית הסוהר שלל את זכותו לביקורים למשך שבועיים לאחר שסרב להיכנס לתאו במהלך סגירת האגף. מנגד, לשיטת המשיבים דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. נטען, כי התשתית העובדתית ביסוד העתירה "אינה אקטואלית" וכי העותר לא מיצה הליכים כנדרש משהגיש את עתירתו בטרם ניתנה החלטת מפקד בית הסוהר בבקשתו. לגופן של טענות, נטען כי החלטת מפקד בית הסוהר היא החלטה סבירה ומנומקת אשר אינה מקימה עילה להתערבות בית משפט זה, ואשר ניתנה בהתאם לשיקול הדעת המסור לו לפי סעיף 17.ז.4) לפקודת האסירים הביטחוניים (פקודה מספר 03.02.00 – כללים ביחס לאסירים ביטחוניים) (להלן: פקודת הנציבות). נומק, כי מפקד בית הסוהר לא נעתר לבקשת העותר, בין היתר, נוכח "התנהגותו השלילית", המתבטאת בהשתתפותו בצעדי מחאה של האסירים המנהליים, המסוכנות הנובעת ממנו בשל פועלו בארגון "חמאס", והעובדה שעד כה התקיים ביקור משפחה אחד בלבד. משהעותר אינו מיוצג בהליך שלפנינו, ניתנה לו האפשרות להשיב לתגובת המשיבים ולהתייחס להחלטת מפקד בית הסוהר. בתשובתו, שב ועמד על בקשתו למגע פיזי עם ילדיו. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. סעיף 11 לתקנות סמכויות שעת-חירום (מעצרים) (תנאי החזקה במעצר מינהלי), התשמ"א-1981, עוסק בהסדרת ביקור אצל עצירים מנהליים, ובזכותו של העציר לביקור מצד בני משפחתו אחת לשבועיים למשך חצי שעה. בהמשך, סעיף 11(ד) מורה כי בסמכותו של מנהל בית הסוהר לאסור ביקורים, אם שוכנע כי הדבר דרוש לביטחון המדינה. בצד תקנות אלו, סעיף 17.ז.4) לפקודת הנציבות שהוצאה מכוח סעיף 80א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, מקנה למפקד בית הכלא שיקול דעת לעניין מתן אפשרות למגע פיזי בין האסיר לילדיו שגילם אינו עולה על 8 שנים. הוראה זו התעצבה בעקבות פסיקת בית משפט זה בבג"ץ 7585/04 כנאענה נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 12 (25.3.2010), ומשמעותה כי על מפקד בית הסוהר לשקול, בין היתר, שיקולים ביטחוניים ושיקולים בדבר התנהגות האסיר כשיקולים רלוונטיים לבחינת בקשה למגע פיזי בין האסיר לילדיו. בענייננו, אין עילה להתערבות בהחלטת מפקד בית הסוהר, אשר דחה באופן מנומק את בקשת העותר לאחר ששקל את התנהגותו בין כותלי בית הסוהר ושיקולים ביטחוניים. זאת, בהתאם למומחיותו בשאלה מעין זו (ראו והשוו: בג"ץ 5591/02 יאסין נ' יוני בן דוד, מפקד מחנה צבאי קציעות, מתקן כליאה קציעות, פ"ד נז(1) 403, 418 (2002)). מדובר אפוא בהחלטה המאזנת בין זכותו של העצור למפגש עם בני משפחתו לבין מגוון השיקולים הרלוונטיים כפי שעולה בהחלטתו של מפקד בית הסוהר. בהחלטה מפורט כמו כן, כי במרוצת השנים העותר נכנס ויצא מבתי הסוהר בישראל כעציר מנהלי בשל מעורבותו הפעילה בארגון "חמאס", וכי נשקפת ממנו מסוכנות נוכח מעשיו לקידום פעילות צבאית עובר למעצרו. בנסיבות אלו, מובן חששו הנוכחי של מפקד שירות בתי הסוהר בדבר מסוכנות העותר לו תוסר המחיצה בינו לבין מבקריו. סוף דבר: העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בתמוז התשפ"ב (‏3.7.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22034000_J08.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il