טפטה באביי נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 3400/15 בבית המשפט העליון רע"א 3400/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: טפטה באביי נ ג ד המשיבים: 1. מגדל חברה לביטוח בע"מ 2. דוד שמואליאן בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.4.2015 ברע"א 57183-03-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת ו' פלאוט בשם המבקש: עו"ד ש' פורת בשם המשיבה 1: עו"ד ב' כחלון בשם המשיב 2: עו"ד י' פודים פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.4.2015 (רע"א 57183-03-15, השופטת ו' פלאוט). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (ת"א 21935-01-12, סגן הנשיאה א' שוורץ). רקע והליכים קודמים 2. במוקד הבקשה עומדת תביעת שיבוב של מגדל חברה לביטוח בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: מגדל) עקב תאונת דרכים במעורבות קטנוע. הנתבעים בהליך זה היו שניים: טפטה בבאיי, הוא המבקש בהליך דנן, ודוד שמואליאן, הוא המשיב 2 (להלן: שמואליאן). בכתב התביעה המתוקן שהגישה מגדל נטען כי בחודש אוקטובר 2009, בעת שהמבקש ושמואליאן רכבו על קטנוע בעיר יבנה, הם חצו צומת באור אדום, פגעו ברכב המבוטח על-ידי מגדל, וגרמו לו לנזקים. בכתב התביעה לא צוין מי מן השניים נהג בקטנוע. יצוין, כי חלק מן האירועים שהתרחשו בהמשך לתאונת דרכים זו שימשו עוד קודם לכן בסיס להגשתו של כתב אישום נגד שמואליאן. בכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו במסגרת הסדר טיעון צוין כי בתאונה היה "מעורב קטנוע בו ישב כנוסע". שמואליאן הורשע באותו הליך בעבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו ותקיפת עובד ציבור בפסק דין מיום 23.2.2011 (ת"פ 48541-05-10). נגד המבקש לא הוגש כתב אישום בגין מעורבותו בתאונה זו. 3. המבקש, אשר מיוצג בהליך זה וכן במסגרת התביעה נגדו על-ידי הלשכה לסיוע משפטי לפי חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (להלן בהתאמה: הלשכה לסיוע משפטי ו-חוק הסיוע המשפטי), לא הגיש במועד כתב הגנה בפני תביעת השיבוב שהגישה מגדל נגדו, ואיש מטעמו לא התייצב לדיון שנקבע בתיק. אי לכך, ביום 22.4.2014 ניתן נגדו פסק דין בהיעדרו בבית משפט השלום. פסק הדין נתן תוקף להסכמה בין מגדל לבין שמואליאן, שלפיה אם יינתן פסק דין נגד המבקש, תידחה התביעה נגד שמואליאן. אם כן, המבקש חויב בפסק הדין בתשלום של מלוא סכום התביעה (כ-56,000 שקל) וכן בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין למגדל. בהתאמה, התביעה נגד שמואליאן נדחתה. 4. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהיעדר הגנה. ביום 26.10.2014 החליט בית משפט השלום להיעתר לבקשה, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סכום בסך של 5,000 שקל עבור הוצאותיהם של מגדל ושל שמואליאן (2,500 שקל לכל אחד מהצדדים). 5. על החלטה זו המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז, ובה תקף את התנאת ביטולו של פסק הדין בהפקדת ההוצאות בפועל. המבקש טען כי לא היה מקום להתנות את ביטולו של פסק הדין בתשלום הוצאות, הן בשל היותו מחוסר אמצעים, והן מטעמים נוספים. בהקשר זה, נטען כי אין למבקש כל קשר לאמור בתביעה שהוגשה נגדו, כי מעורבותו נובעת מכך שהוא איבד את תעודת הזהות שלו, וכתוצאה מכך נפל "קורבן לגניבת זהותו בידי מאן דהוא", וכי ממילא כלל לא נהג בקטנוע. כמו כן, הוא טען כי המחדלים הדיוניים שבגינם לא הגיש כתב הגנה אינם תלויים בו, אלא בסיוע המשפטי שניתן לו, וכי הוא כלל לא זומן לדיון שבסיומו ניתן פסק הדין נגדו. 6. ביום 13.4.2015 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור על הסף. בית המשפט המחוזי קבע כי על-פי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט) לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה שעניינה חיוב בהוצאות. בקשת רשות הערעור והתגובות לה 7. בקשת רשות הערעור שלפני נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף. המבקש טוען כי בנסיבות העניין אין לראות בבקשת רשות הערעור שהגיש ככזו שנכנסת לגדרו של סעיף 1(8) לצו בתי המשפט. המבקש טוען כי הבקשה לא נסבה על עצם חיובו בהוצאות, אלא על כך שבית משפט השלום כרך את ביטולו של פסק הדין בהפקדת הוצאות בקופת בית המשפט. המבקש מוסיף וטוען כי ההחלטה שהתקבלה חוסמת למעשה את דרכו לערכאות. לבסוף, המבקש טוען כי בפסיקתו של בית משפט זה נקבע, שיש להתנות את ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר הגנה בתשלום הוצאות רק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות זאת (בהפניה לרע"א 4838/12 מורדוב נ' טייב (13.8.2012) (להלן: עניין מורדוב)). 8. ביום 8.7.2015 הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה. בתגובתם של שמואליאן ושל מגדל (מיום 20.7.2015 ומיום 3.8.2015 בהתאמה) הם טענו שהבקשה אינה עומדת באמות המידה הנהוגות לצורך מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בנוסף לכך, שני המשיבים טענו שאין הצדקה ליתן למבקש הזדמנות נוספת להשמיע את טענותיו, בשים לב למחדלים הדיוניים שהתגלו בהליך העיקרי, מחדלים אשר האחריות להם רובצת לפתחו. מכל מקום, הם טענו שאין הצדקה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת הוצאות. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינו בבקשה ובתגובות לה הגענו לכלל מסקנה שיש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה (בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כמו כן, אנו סבורים שיש לקבל את הערעור, במובן זה שפסק דינו של בית משפט השלום יבוטל מבלי שהמבקש יחויב בהפקדת סכום כלשהו בקופת בית המשפט או בהוצאות בדרך אחרת. 10. אכן, ענייננו בהליך שהדיון בו הוא במסגרת "גלגול שלישי". ככלל, רשות ערעור בבקשות מן הסוג דנן תינתן רק מקום בו המבקש מראה טעם מיוחד שמצדיק הליך ערעורי נוסף, כגון שאלה עקרונית המתעוררת מן הבקשה או חשש שייגרם למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 182 (1982)). עם זאת, אנו סבורים כי במקרה זה קיימת הצדקה להליך ערעורי נוסף, מהטעמים שיפורטו להלן. 11. הבקשה שבפנינו מתמקדת בפרשנותו של צו בתי המשפט. צו זה נועד לייעל את ההליך המתנהל בפני הערכאה הדיונית ולהקל מעל העומס המוטל על ערכאת הערעור באמצעות חסימת האפשרות לדון בבקשות רשות ערעור המתמקדות בעניינים דיוניים מובהקים (ראו: רע"א 1496/15 לוי נ' דרורי, פסקה 5 (21.5.2015)). זאת, תוך שמירת האפשרות להשיג על עניינים אלה במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי (סעיף 2 לצו בתי המשפט; רע"א 10343/09 ארץ נ' וויטמן (14.10.2010); רע"א 8557/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ, פסקאות 13-12 (31.7.2011) (להלן: עניין מובילי מרחבים); חמי בן-נון, טל חבקין הערעור האזרחי 234-233 (מהדורה שלישית, 2012)). 12. באופן ספציפי, ענייננו נסב על סעיף 1(8) לצו זה, אשר קובע כדלקמן: לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן: ... (8) החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו. 13. סעיף 1(8) לצו בתי המשפט מבחין אפוא בין החלטות בעניין הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין שניתנו עד למתן פסק הדין, לבין החלטות מסוג זה שניתנו לאחריו. כאשר מדובר בהחלטה בדבר הוצאות משפט שניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה "נבלעת" בו – החלטה זו מוחרגת מתחולת הצו. עמד על כך בית המשפט בעניין מובילי מרחבים: "החרגה זו (של החלטות שניתנו לאחר מתן פסק הדין ואינן נבלעות בו – ד.ב.א) עולה בקנה אחד עם תכלית הצו, שכן קביעה כי לא תינתן רשות ערעור על החלטות מסוג זה, אשר השגה עליהם מותנית על פי רוב במתן רשות, הייתה מביאה לשלילת זכותו המהותית של בעל דין להשיג על החלטה זו. שלילת זכות זו לא הייתה עולה בקנה אחד עם תכלית הצו - צמצום העומס על המערכת המשפטית וייעול ההליך המשפטי תוך שמירה על זכותו המהותית של בעל הדין להשיג על החלטות שניתנו בעניינו (לתכלית זו ראו למשל: רע"א 10343/09 ארץ נ' וויטמן (14.10.2010), בפסקה 3)". 14. אם כן, עולה השאלה האם החלטה אשר מתנה את ביטולו של פסק דין בתשלום הוצאות נכנסת לגדרו של הכלל הקבוע בסעיף 1(8) לצו בתי המשפט, מבחינת לשון הסעיף ומבחינת תכליתו. אם לאו, אזי לא היה מקום לדחות על הסף את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום מהטעמים שעליהם הצביע בית המשפט המחוזי. 15. למעשה, השאלה שהוצגה לעיל כבר הוכרעה במידה רבה על-ידי בית משפט זה ברע"א 8256/13 מגדלי שינקין יזום ובניה בע"מ נ' קוצר (16.1.2014). אותו עניין נסב על נסיבות כמעט זהות לענייננו – גם שם התנה בית משפט השלום את ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר הגנה בתשלום הוצאות משפט (וכן בהפקדת ערובה להבטחת נזקי המשיב), ובית המשפט המחוזי דחה על הסף בקשת רשות ערעור על החלטה זו. חברי השופט י' דנציגר נדרש שם לשאלה האם בעל דין חסום מהגשת בקשת רשות ערעור על החלטה אשר מתנה ביטול פסק דין בתשלום הוצאות בהתייחס לאמור בסעיף 1(8) לצו בתי המשפט, וקבע בהקשר זה כדלקמן: "ברי כי לא ניתן לראות את ההוצאות המושתות במסגרת החלטה לביטול פסק דין כהוצאות שנבלעות בפסק הדין, שכן, משבוטל פסק הדין הרי שהוא איננו עוד וההוצאות אינן קשורות בו. יתרה מזאת, כיוון שמדובר בהוצאות שהושתו לאחר מתן פסק הדין ובמנותק ממנו, לא ניתן לומר כי הגשת בקשת רשות ערעור על קביעה זו תקטע את הרצף הדיוני לפני הערכאה הדנה בתיק" (שם, בפסקה 8 לפסק דינו של השופט דנציגר). על בסיס האמור לעיל, נקבע שם כי המחסום הדיוני המעוגן בסעיף 1(8) לצו בתי המשפט אינו חל בנסיבות שבהן מי שניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה מבקש רשות לערער על החלטה אשר מתנה את ביטולו של פסק הדין שניתן נגדו בתשלום הוצאות. ניתן להוסיף, כי נראה שסעיף 1(8) לצו בתי המשפט נועד להוות מחסום מפני הגשת בקשות רשות ערעור אשר נוגעות לחיוב בהוצאות שמושתות "באופן עצמאי" על בעל דין, להבדיל ממקרה שבו עצם החיוב בהוצאות מהווה תנאי להמשך קיום ההליך ועשוי למנוע מבעל דין את הגישה לערכאות. יתר על כן, לכאורה לא נכון לראות בהחלטה בעניין התניית ביטול פסק דין בתשלום הוצאות בפועל כהחלטה "בעניין הטלת הוצאות משפט", כמשמעה בסעיף 1(8) לצו בתי המשפט. במובן המהותי, עניינה של החלטה כזו היא הצבת תנאי לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה. להחלטה שכזו עשויות להיות השלכות משמעותית על זכות הגישה לערכאות (ראו: עניין מורדוב, בפסקה 9), ואין לחסום את האפשרות להגיש עליה רשות ערעור מכוחו של צו בתי המשפט. 16. בית המשפט המחוזי לא הלך בדרך זו בהחלטתו. הוא סבר שאין לראות בהחלטה להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות ככזו שניתנה לאחר מתן פסק הדין, ועל כן החליט לדחות את בקשת רשות הערעור על-הסף לפי סעיף 1(8) לצו בתי המשפט. בנסיבות אלה, החלטתו של בית המשפט המחוזי לא דקה פורתא בפרשנותו של צו בתי המשפט, כפי שפורש בפסיקתו של בית משפט זה, ויש צורך להעמיד את ההלכה על מכונה. יתרה מכך, ההחלטה נשוא הבקשה מעוררת חשש לפגיעה בזכות הגישה של המבקש לערכאות, ומכאן הצורך בקבלת בקשת רשות הערעור. 17. אם כן, מהי התוצאה הראויה בנסיבות העניין? לאחר שנתנו דעתנו על מכלול השיקולים, הגענו למסקנה הבאה: פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל (כפי שקבע אף בית משפט השלום עצמו בהחלטתו). בהמשך לכך, יבוטל גם החיוב בהוצאות שנקבע בהחלטתו של בית משפט השלום (וממילא יבוטל גם הצורך בהפקדתן בקופת בית המשפט). למסקנה זו הגענו לנוכח טענות ההגנה שהעלה המבקש, ובכללן הטענה כי כלל לא שהה במקום התאונה במועד הרלוונטי. טיעונים אלה מצביעים לכאורה על קיומה של הגנה שראוי שתישמע לגופה. כן הבאנו בחשבון את הסיבה שבגינה לא הוגש כתב ההגנה במועד, ובכלל זה את העובדה שהאחריות לכך נובעת ממחדלים של הסיוע המשפטי. ייתכן שמחדלים אלה צריכים לקבל ביטוי בדמות פסיקת הוצאות לטובת המשיבים, אולם אנו סבורים שבנסיבות העניין – ולנוכח מצבו הכספי של המבקש – מוטב שהדבר יהווה שיקול כחלק ממכלול השיקולים בעת פסיקת ההוצאות לכשיגיע הדיון בתביעה לסיומו, ואין מקום לחייב אותו בהוצאות כבר עתה. אכן, אילו הושתו הוצאות על המבקש מבלי שביטול פסק דינו של בית משפט השלום יותנה בתשלומן לא ניתן היה לבקש לערער על פסיקתן לפי צו בתי המשפט. אולם, יש ויש בידינו להתערב בהחלטה שעניינה פסיקת הוצאות שהיא תנאי להחלטה על ביטולו של פסק הדין ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה. 18. בשולי הדברים ניתן להוסיף כי חיובו של אדם בהוצאות בשל התנהלות דיונית הנובעת ממחדלים לכאורה של הסיוע המשפטי מעורר כשלעצמו שאלות, ובכלל זה את השאלה מי הגורם שצריך לשאת בחיוב זה ומהי הדרך המתאימה לבירור העניין (זאת, בין היתר, בשים לב לכך ש"הוצאות ושכר טרחת עורך דין שנפסקו לטובת אדם שניתן לו סיוע משפטי, רואים כאילו נפסקו לטובת אוצר המדינה" (סעיף 6 לחוק הסיוע המשפטי). אין מקומן של שאלות אלה להתברר במסגרת ההליך דנן, והצדדים אף לא טענו בעניין זה. 19. סוף דבר: דין הערעור להתקבל. פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל, מבלי שהדבר יהא כרוך בחיוב בהוצאות מצד המבקש, כמוסבר בפסקה 17 לעיל. לנוכח מכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב באלול התשע"ה (‏27.8.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15034000_A07.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il