פלוני נ. מדינת ישראל

14 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 34/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. פלונית ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנושא פרסום שם המערער תאריך הישיבה: כ"ה בתמוז התשפ"א (5.7.2021) בשם המערער: עו"ד אקתרינה קוצ'רנקו בשם המשיבה 1: עו"ד שרית חתוקה בשם המשיבה 2: עו"ד יעל מסיקה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: המערער הורשע בעבירות מין בקטינה שהיא קרובת משפחתו במשך כמה שנים, חלקן בהיותו קטין וחלקן בהיותו בגיר. האם להתיר לפרסם את שמו בפסק הדין? זו השאלה בערעור שלפנינו. ההליך בבית המשפט המחוזי המערער הורשע לפי הודאתו בבית המשפט המחוזי בעבירות מעשים מגונים בקטין, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בנסיבות כמפורט בפסק הדין. את העבירות עשה בקרובת משפחתו (המשיבה 2; להלן: המתלוננת) במשך כמה שנים, לפני שמלאו לו 18 שנים והמשיך בביצוען גם כבגיר. בית המשפט גזר על המערער עונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. המערער החל לשאת את עונש המאסר. כדי למנוע את פרסום פרטי המתלוננת, ביקשה המשיבה 1 (להלן: המשיבה) בתחילת ההליך לאסור את פרסום פרטי המתלוננת ופרטי המשיב (בשל הקשר המשפחתי ביניהם) ולהורות שהמשפט יתקיים בדלתיים סגורות. אף שלא הופנינו להחלטה כתובה בהקשר זה, הדיון אכן התנהל בדלתיים סגורות. אחרי שניתן גזר הדין, ביקשה המתלוננת להסיר את צו איסור הפרסום מפרטי התיק, בהם שם המערער ושמה שלה. לטענתה, חזקת החפות כבר אינה עומדת לו; אומנם – כך נטען – היא עדיין קטינה, אולם היא "דעתנית" ומבקשת, בהתאם לסעיף 352(ב) לחוק העונשין, לפרסם את הפרטים האמורים; לחלופין, התבקש לפרסם את עיקרי הכרעת הדין וגזר הדין (בצירוף שמות המערער והמתלוננת). בדיון שנערך בבקשה הוסיפה המבקשת כי הוריה תומכים בבקשתה; כי היא רוצה שאנשים בסביבתה ידעו שהמערער קיבל על עצמו אחריות למעשיו, ולא הודה רק כדי להקל בעונשו; וכי היא מעוניינת לחזק נערות אחרות נפגעות עבירות מין. המשיבה הסכימה לקבלת הבקשה. המערער התנגד לפרסום פרטיו ופסק הדין. נטען שהמתלוננת קטינה ולכן אין לגלות את פרטיה; כי כבר הודה והביע חרטה; כי בתחילת מעשיו היה קטין, ושיקול השיקום חשוב בעניינו; וכי ההליך כולו התנהל בדלתיים סגורות. המערער ציין גם שהתארס, ושפרסום הכרעת הדין עלול לחבל ביחסי ארוסתו עם משפחתה. המערער הסכים לפרסום הכרעת הדין וגזר הדין בלי פרטים מזהים שלו ושל המתלוננת ובלי שייחשף הקשר המשפחתי ביניהם. ביום 16.12.2020 קיבל בית המשפט בחלקה את בקשת המתלוננת. בית המשפט שקל, מצד אחד, את עמדת המתלוננת בדבר הפרסום ואת נימוקיה לכך, ומצד שני, את גילה. נקבע כי היא לא התחשבה די הצורך בהשפעות העתידיות האפשריות של פרסום שמה. הואיל והפרסום אינו הפיך, הוחלט שלא לפרסם את שם המתלוננת, וצוין כי לאחר שתגיע לבגרות, היא תוכל לשקול שנית אם ברצונה לפרסם את שמה בלי צורך באישור בית המשפט. אשר לשם המערער, עמד בית המשפט על כך שהאיסור לפרסם שם של קטין שעבר עבירה, אינו מוחלט; על כך שבמרבית התקופה נושא כתב האישום היה האחרון בגיר; על גילו בעת מתן ההחלטה; על כך שהוא נושא עונש מאסר; ועל כך שחזקת החפות אינה עומדת לו עוד. נמצא כי יש להעניק את הבכורה לעקרון פומביות הדיון; וכי שיקום המערער "אינו בעל משקל", משום שגם אם הוא משתתף בהליך טיפולי, הדבר נעשה בין כותלי בית הסוהר וגילו רחוק מקטינוּת. עוד צוין כי הפגיעה בבת זוגו ובבני משפחתו היא תוצאת לוואי מצערת של ההליך הפלילי, וכי אין מקום להחריג את המערער מהכלל בדבר פרסום שם נאשם. בית המשפט הרשה לפרסם את הכרעת הדין וגזר הדין ואת שם המערער, אך לא את שם המתלוננת ואת טיב הקשר המשפחתי בינה למערער. טענות הצדדים מכאן הערעור שלפנינו. המערער טוען כי איסור הפרסום בתיק נועד להגן גם עליו כמי שעבר עבירות בהיותו קטין, ולא רק על המתלוננת; כי בית המשפט המחוזי לא שקל זאת; וכי יש משקל מכריע לשיקול ההגנה על קטין מפני פרסום במקרה זה. כן נטען כי אפשר לשקול פרסום פרטי קטין שעבר עבירה במקרים שבהם מסוכנותו מחייבת זאת, אולם בענייננו אין צורך כאמור או נסיבות חריגות שיצדיקו את הפרסום. לגישת המערער, העבירות שהורשע בהן הן מסכת אחת שהחלה בקטינותו והסתיימה בבגירותו, ו"חלק גדול" מהן בוצעו בתקופת הקטינוּת. המערער מוסיף שפרסום שמו עלול לפגוע בחייו האישיים ובזוגיות שלו, ושיש לבחון אם אפשר להשיג את מטרת בקשת המתלוננת בדרך של פרסום המקרה בלי פרסום שמו. המערער עומד גם על חשיבות שיקולי השיקום ומציין בהקשר זה כי השתלב בהליך טיפולי לעברייני מין בבית הסוהר. אשר לסעיף 352(ב) לחוק העונשין, נטען כי הוא עוסק רק בפרסום פרטי נפגעת עבירה או מתלוננת, ולא הנאשם; וכי הסעיף אינו חל על נפגעת עבירה או מתלוננת קטינה. המשיבה תומכת באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין השיקולים השונים. נטען כי המערער המשיך במעשיו גם לאחר שבגר, וכי הפרסום חשוב לשיקום המתלוננת, שממשיכה להתמודד עם אמירות לא מדויקות בהתייחס להודיית המערער. המשיבה הציעה לפרסם את הכרעת הדין וגזר הדין עם שם המערער ובהשמטה של המעשים שעשה בהיותו קטין. המתלוננת מצטרפת לעיקר טיעוני המשיבה. במאמר מוסגר אציין כי בית המשפט המחוזי החליט בבקשת הפרסום בהרכב שלושה שופטים משום שזה ההרכב שדן בתיק העיקרי, ובקשת הפרסום הוגשה בתום הדיון בו. לפי סעיף 70ד(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ערעור על החלטה זו אמור להישמע לפני דן יחיד (ע"פ 8225/12 חברה פלונית בע"מ נ' פלוני, פסקה 9 לחוות דעתי (24.2.2013) (להלן: עניין חברה פלונית)). מאחר שסברתי כי מתעוררות בתיק זה שאלות שמצדיקות זאת, ובשים לב לכך שהחלטת בית המשפט המחוזי ניתנה במותב שלושה, הוריתי כי הערעור יידון לפני הרכב שלושה גם בבית משפט זה (ראו גם את החלטת חברי, השופט י' אלרון, בע"פ 4876/21 סלמן נ' מדינת ישראל (14.7.2021)). דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובנספחיה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין הערעור להתקבל, וכך אציע לחבריי שנעשה. חשיפה בהסכמה של פרטי מתלוננת או נפגעת עבירות מין הבקשה נושא הערעור הוגשה לפי סעיף 352(ב) לחוק העונשין. אביא אותו עם הסעיף הקטן שקודם לו: "352. איסור פרסום (א) המפרסם ברבים שמו של אדם או של כל דבר שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה או כמי שהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי סימן זה, בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה, או לרמוז על זיהויו כאמור, בין באמצעות פרסום של קולו, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לו, ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שנה. (ב) לא ישא אדם באחריות פלילית לפי סעיף קטן (א) אם האדם ששמו או זהותו פורסמו כאמור נתן את הסכמתו בכתב לפרסום, או אם בית משפט התיר את הפרסום מטעמים מיוחדים שיירשמו. ...". סעיף 352(א) לחוק העונשין קובע כלל: אין לפרסם שם ופרטים מזהים אחרים של נפגעת עבירות מין ושל מתלוננת בעבירות אלו. הנפגעות והמתלוננות – ובדרך כלל מדובר בנשים – עלולות להתקשות להעיד בפומבי על שעשה בהן הנאשם. הן עלולות להיות חשופות להערות וללחצים מצד גורמים שונים. פרטים אינטימיים שלהן ושל אירוע רגיש (או אירועים רגישים) בחייהן יהפכו לנחלת הציבור הרחב. אם לא תישמר סודיות זהותן, הן עלולות להירתע מלהתלונן. כך לא ייאכפו עבירות שפוגעות בערכים חשובים. ייפגעו מכך הן הנפגעות והמתלוננות, הן הציבור הרחב (דברי ההסבר לסעיף 12 להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 26), התשמ"ו-1986, ס"ח 302, 307; דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום שם מתלוננת בעבירות מין), התשס"ה-2004, פ/2886; רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 97, 115, 119-117 (2004). ראו גם בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר, פ"ד סו(3) 442, 479 (2014). על הפגיעה בפרטיות של נפגעי עבירות ראו דנה פוגץ' "סלבריטאים על כורחם (ובחסות בית המשפט?): מחשבות על פרטיותם של נפגעי עבֵרות בהליך משפטי" קרית המשפט י 79 (התשע"ד)). סעיף 352(ב) קובע חריג לכלל: אפשר לפרסם את זהות המתלוננת או הנפגעת בהסכמתה או בהיתר בית המשפט. בענייננו ביקשה נפגעת העבירה, המתלוננת, לפרסם את שמה. בעשותו בה עבירות מין, נטל המערער לעצמו את השליטה בגופה ובכבודה (נוסף על פגיעות אחרות בה). בקשתה לפרסם את זהותה, יש בה משום נטילה של השליטה באירועים. היא נותנת לה קול לספר את סיפורה, לעודד אחרות, להזהיר אותן, לעורר מודעות ציבורית, לקבל תמיכה ועוד. היא מגשימה את האוטונומיה שלה (דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (פרסום פרטיו של נפגע או מתלונן בעבירת מין), התשע"ט-2018, ה"ח הממשלה 70, 71 (להלן: הצעת תיקון 135); דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון – איסור פרסום), התשע"ז-2017, פ/3852/20; דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון – חשיפה מרצון של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית), התשע"ח-2017, פ/4775/20; דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון – זכויות נפגע עבירה לפרסום שמו וזהותו), התשע"ח-2018, פ/5242/20). לענייננו חשוב לציין כי סעיף 352(ב) אינו מבטל הוראה אחרת על פרסום פרטי קטינה נפגעת עבירת מין או מתלוננת בעבירת מין, הוראה שעוסקת בנפגעת או מתלוננת קטינה, כמפורט להלן (דברי ההסבר להצעת תיקון 135, עמ' 72-71. עוד על סוגיה זו Ctr. for Child L. v. Media 24 Ltd. 2020 (4) SA 319 (CC) (להלן: עניין Media 24)). בענייננו בית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשה, והצדדים לא השיגו על החלטתו בהקשר זה. פומביות הדיון כידוע, ברירת המחדל היא שדיון בהליך משפטי נערך בפומבי (סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה; סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט; עניין חברה פלונית, פסקה 10 לחוות דעתי; בג"ץ 5870/14 חשבים ה.פ.ס. מידע עסקי בע"מ נ' הנהלת בתי המשפט, פסקה ל לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (12.11.2015)). עקרון פומביות הדיון אינו תָּחום לקיום הדיון באולם בית המשפט בדלתיים פתוחות. הוא כולל גם פרסום ברבים – באמצעי התקשורת, במרשתת ועוד – של ההליך המשפטי, פרטיו, מהלך הדברים בו, שמות הצדדים לו וכדומה (רע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' רפאל, פסקה 8 (23.4.2013) (להלן: עניין רפאל); מיכאל בירנהק "חשיפה מקוונת וחשיפה משפטית" משפטים מח 31, 33 (2018) (להלן: בירנהק)). הבקשה נושא הערעור שלפנינו מבקשת להגשים את פומביות הדיון. אולם עיקרון זה אינו מוחלט. יש לו חריגים שונים. אחד מהם צריך לענייננו. פרטי קטינים שמעורבים בהליך פלילי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער (השגחה)), מגביל פרסומים בנוגע לקטינים שמעורבים בהליך פלילי, כפוף לחריגים. אביא את החלקים שדרושים לערעור דנן: "24. הגנת קטינים מפני פרסומים מזיקים (א) אלה דינם מאסר שנה אחת או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין): (1) המפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין, בין על ידי כלל הציבור ובין על ידי סביבתו הקרובה, או לרמוז על זיהויו כאמור, בין באמצעות פרסום של קולו, דמותו, כולה או חלקה, סביבתו או דמויות הקרובות לקטין, ובין בדרך אחרת, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות אחד מאלה: (א) הקטין הובא בפני בית משפט; ... (ד) דבר שיש בו כדי לייחס לקטין עבירה או שחיתות מידות; ... (ו) נעברה בקטין עבירת מין... (ו1) הקטין חשוד, נאשם או עד במשפט פלילי או שהוא בעל דין או עד במשפט אחר הקשור בעבירה לפי סעיפים ... 345 עד 352... לחוק העונשין; ... (א1) בסעיף זה – 'קטין' – קטין הנמצא בישראל או שמקום מושבו, כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הוא בישראל; ... (ב) לענין סעיף זה אין נפקא מינה, אם הקטין או האחראי עליו הסכים לפרסום או לא הסכים. 24א. פרסומים מותרים סעיף 24 לא יחול על פרסום שהתיר בית המשפט ועל פרסום כאמור בפסקה (1) לסעיף 24(א) שנעשה על ידי המשטרה או מטעמה לשם חקירת עבירות, חקירת מוות או חיפוש אחרי קטינים שנעלמו כשאין להימנע מהפרסום. 24ב. שמירת דינים סעיפים 24 ו-24א באים להוסיף על איסורי פרסום על פי כל דין ולא לגרוע מהם". את ההוראות הללו משלימות הוראות בסעיף 70 לחוק בתי המשפט: "70. איסור פרסומים (א) לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט. ... (ג) לא יפרסם אדם בלי רשות בית המשפט פרסום בעניינו של קטין כאמור בסעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. (ד) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם. ... (ו) העובר על הוראה מהוראות סעיף זה למעט סעיף קטן (ג), דינו – מאסר ששה חדשים; העובר על הוראות סעיף קטן (ג), דינו כדין מי שפרסם פרסום לפי סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960". לענייננו, סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (השגחה) אוסר לפרסם פרטי קטינים שמעורבים בהליך פלילי בנוגע לעבירת מין, בין נאשם, בין מתלוננת, בין עד (על איסור פרסום בשל קשר אחר של קטינות להליך פלילי ראו בש"פ 1421/20 סלוצקי אפיקי תקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל (9.3.2020)). לצד זאת, אפשר לפרסם את פרטיהם בהיתר בית המשפט לפי סעיף 24א לחוק זה (או "ברשות" בית המשפט, לפי סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט). במקרה שלפנינו המערער והמתלוננת קטינים. כדי לפרסם את שמותיהם דרוש אישור מבית המשפט. כאמור, בית המשפט המחוזי סירב לפרסם את פרטי המתלוננת, ועל החלטה זו אין השגה לפנינו; למעשה, גם אין השגה על פרסום חלקי של הכרעת הדין וגזר הדין. הערעור מתמקד בשם המערער. ההליך הפלילי בעניינו התנהל בדלתיים סגורות ובאיסור פרסום. כדי לפרסם את הכרעת הדין וגזר הדין נדרשים רשות לפי סעיפים 70(א), 70(ג) ו-70ג לחוק בתי המשפט. לכאורה, אין מניעה לפרסם את שם המערער, שבגר בינתיים, כפוף לכך שטיב הקשר המשפחתי שלו עם המתלוננת לא יתפרסם. אולם המערער החל את סדרת העבירות שעשה במתלוננת, בהיותו קטין. חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער (שפיטה)), מורה בעניין זה כך: "5א. שפיטת בגיר בעבירה שביצע בהיותו קטין (א) הדיון בבית משפט שלום ובבית משפט מחוזי, לרבות הדיון בערעור, בעניינו של נאשם שביום הגשת כתב האישום נגדו מלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 19 שנים וביום ביצוע העבירה היה קטין, יהיה בפני בית משפט לנוער, ואולם פסקאות (1), (4) ו-(5) שבסעיף 26 לא יחולו. (ב) הדיון בעניינו של נאשם שביום הגשת כתב האישום נגדו מלאו לו 19 שנים וביום ביצוע העבירה היה קטין, יהיה בפני בית משפט שאינו לנוער, ואולם הוראות סעיפים 9, 21, 22, 24, 26 למעט פסקאות (1), (4) ו-(5) שבו, ו-27, יחולו, בשינויים המחויבים. 9. דלתיים סגורות בית משפט לנוער ידון בדלתיים סגורות, אולם רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם, לרבות לנפגע העבירה, להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו; לעניין זה, 'נפגע עבירה' – כהגדרתו בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001". המערער עמד לדין בבית המשפט המחוזי, שלא בשבתו כבית משפט לנוער, היות שכתב האישום הוגש לאחר שמלאו למערער 19 שנים. אולם הדיון התקיים בדלתיים סגורות, כהוראת סעיפים 5א(ב) ו-9 לחוק הנוער (שפיטה) מאחר שבעת ביצוע חלק מהעבירות היה המערער קטין, ולבקשת התביעה כדי להגן על המתלוננת. סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט מסמיך את בית המשפט להרשות לפרסם פרטים מלאים או חלקיים על דיון שהתקיים בדלתיים סגורות. עליו לשקול אם המטרה שביסוד סגירת הדלתיים עומדת בעינה, ולבחון אם אפשר להשיג אותה תוך פגיעה מזערית בפומביות הדיון (רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592, 600 (2002) (להלן: עניין יצחק)). האיסור לפרסם את השם של מי שעשה עבירה בהיותו קטין בית משפט זה עמד לא אחת על התכליות של סגירת הדלתיים בהליך פלילי בעניינו של קטין. תכלית אחת עניינה הגנה על הקטין, על שלומו הגופני ועל שלומו הנפשי – כל אלה בזמן היותו קטין. היא אינה מתקיימת במי שהפך לבגיר, ולכן לא ארחיב בנוגע אליה (בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 363, 371-370 (2000) (להלן: עניין אלוני); בש"פ 10566/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.1.2009) (להלן: בש"פ פלוני); בש"פ 3262/18 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (24.5.2018) (להלן: עניין הארץ)). תכלית שנייה היא לאפשר לקטין לשקם את חייו. תכלית זו מתקיימת גם בבגרותו (עניין אלוני, בעמ' 371; ע"פ 1855/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (13.1.2003) (להלן: ע"פ פלוני); עניין הארץ, פסקה 8. ראו גם בג"ץ 5164/20 רבינוביץ נ' שרות בתי הסוהר, פסקאות 9-7 (22.11.2020)). הנשיאה ד' ביניש הסבירה תכלית זו בדבריה היפים: "אשר לאינטרס של שיקום הקטין שפשע – אין ספק כי מדובר באינטרס רב-חשיבות. התפיסה המונחת בבסיס חוקי הנוער הינה הגנה על קטינים שפשעו, ונקיטת צעדים לשם השבתם בסופו של התהליך לחיק החברה. פרסום שמו של קטין-עבריין ברבים, עלול להטיל עליו אות קלון ולהביא לנידויו החברתי; הפרסום עלול לפגוע בכבודו ובערכו העצמי של הקטין בעיני הסובבים אותו, אך גם בעיני עצמו. תוצאה זו עלולה לסכל את הסיכויים לכך שהקטין, המצוי בראשית דרכו בחיים לקראת בגרותו, יכיר בערך עצמו ובכישוריו, יפתח בחייו דף חדש, וישתלב בחברה באופן מועיל. תכלית שיקומו של הקטין-העבריין נועדה לשרת גם את טובת הכלל באשר שילובו בחברה של קטין שפשע וסיים לרצות את עונשו, יאפשר לו לתרום מכישוריו לטובת הרבים באופן שהחברה כולה תצא נשכרת. ברי כי התכלית האמורה תשרת את טובתו של הפרט-הקטין אם הצליח להתנתק ממעגל העבריינות, לנהל חיים נורמטיביים ולהגשים עצמו באופן התורם לחברה בקרבה הוא חי" (בש"פ פלוני, פסקה 8). עוד הדגישה הנשיאה ביניש כי אינטרס השיקום הוא צורך חברתי, ולכן אין להסתפק בבחינת שיתוף הפעולה של קטין פלוני עם ניסיונות לשקמו (שם). המשקל הגבוה של שיקול השיקום בעניין זה עולה בקנה אחד עם המחויבויות הבינלאומיות של מדינת ישראל (ע"פ פלוני, פסקאות 6, 9. ראו גם G.A. Res. 40/33, United Nations Standard Minimum Rules for the Administration of Juvenile Justice (The Beijing Rules), r. 8, 21 (Nov. 29, 1985). השוו לעניין Media 24 (הגנה על נפגעי עבירה קטינים גם בבגרותם)). כמו כן, קטינים, גם אלה שהגיעו לגיל האחריות הפלילית, עודם מתפתחים ומגבשים את זהותם. הם מושפעים מהשפעות שליליות ומלחץ חיצוני במידה רבה יותר מאשר בגירים (ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד סג(1) 752, 761, 768-767 (2009); ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד סד(1) 1, 8, 11-9 (2010); Roper v. Simmons, 543 U.S. 551, 569–70 (2005); Graham v. Florida, 560 U.S. 48, 68 (2010); Miller v. Alabama, 567 U.S. 460, 471–74 (2012)). עבירות בגיל קטינוּת אינן מעידות בהכרח על מסוכנות בגיל הבגירות. ההצדקה לפקוד עוון קטינים עליהם בהגיעם לגיל הבגרות, פחותה. לכן נקבעו הוראות מיוחדות בנוגע למסירת מידע על עבירות של קטינים (סעיפים 13, 14(ב), 16(ב) ו-24(ב) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981; הגדרת "התקופה" בתקנה 1 ותקנות 3, 4 ו-6 לתקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), התשס"ט-2009. ראו גם סעיפים 17, 20, 23, 33(ג) ו-34 לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019, שאמור להיכנס לתוקף בחודש ינואר 2022). בין היתר, מדובר ב"תקופות התיישנות ומחיקה קצרות יחסית לגבי הרשעת קטינים, שיהיה בהן כדי לסייע לשיקום ה[קטינים] כך שלא ייאלצו לשאת את כתם ההרשעה הפלילית משך תקופה ארוכה" (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 869, 879 (2004). ראו גם דנ"פ 9384/01 אל נסאסרה נ' לשכת עורכי-הדין בישראל, הוועד המרכזי, פ"ד נט(4) 637, 645, 661 (2005); ע"פ 7993/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (22.7.2013)). בדומה, מגבלות מכוח חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה-2004, חלות על כל עברייני המין הבגירים, אולם רק על חלק מעברייני המין הקטינים (הגדרת "עבריין מין" בסעיף 1. ראו גם J. v. Nat’l Dir. of Pub. Prosecutions 2014 (7) BCLR 764 (CC) (S. Afr.)). בעידן המקוון פרסום שם בפסק דין יביא להפצה רחבה במרשתת של השם בהקשר זה (עניין רפאל, פסקה 10; ע"א 438/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), פסקה ו (6.2.2014); בירנהק). כדי להגשים את תכלית ההגנה על קטינים גם בהיבט זה, אין לפרסם את שמותיהם בפסק הדין. אין בחומרת העבירה כשלעצמה כדי לבסס עילה מספקת לפרסום שם הקטין (בש"פ פלוני, פסקה 9). בצד האמור, האיסור על פרסום שם קטין שעבר עבירה, גם הוא אינו מוחלט. עקרונות אחרים, בראשם הצורך להגן על הציבור, עשויים לגבור עליו בנסיבות חריגות (שם; עניין הארץ, פסקה 8). לעניין זה יש לבחון אם פרסום השם נדרש כדי למנוע סכנה מהקטין לציבור; אם אמצעים אחרים, כמו הרחקתו ממקום העבירה ומנפגעיה ועצם שהייתו במאסר או במעצר, מאיינים את הסיכון ממנו; מה יחסו למעשיו; אם הפנים את חומרתם ואת נזקם; כיצד התנהג לאחר הרשעתו; מה הסכנה שנשקפת ממנו בעתיד, להערכת אנשי מקצוע; מה גילו ומרחקו מבגירות; ובמקרים מתאימים – אם פסק דינו סופי ומה סיכויי הערעור. גם אם המסקנה היא שיש לפרסם את שם הקטין, הפרסום יהיה מידתי כך שיצומצמו הפגיעה בקטין והפגיעה בסיכויי שיקומו (בש"פ פלוני, פסקאות 10-9). מן הכלל אל הפרט נראה שהמחלוקת לפנינו מתמקדת בסוגיה אחת: פרסום שם המערער. גם הוא מסכים כי אפשר לפרסם את הכרעת הדין וגזר הדין בלי פרטים מזהים של המתלוננת ושלו. אין לפנינו ערעור על ההחלטה שלא לפרסם בשלב זה את שם המתלוננת ואת טיב הקשר המשפחתי בינה למערער. אזכיר כי עניין זה עשוי להשתנות אם המתלוננת תבקש לפרסם את שמה לאחר שתהפוך לבגירה. תחילה אציין כי בטענות בדבר הפגיעה במערער (בכל שאמור בעבירות שעבר בהיותו בגיר) וביחסיו עם בת זוגו ועם משפחתה כפועל יוצא מכך, אין כדי למנוע את פרסום שמו. כפי שנפסק לא אחת, ההליך הפלילי גורר אחריו פגיעה בשם הטוב של הנאשם ובפרטיותו, והוא עלול כמובן לפגוע גם בבני משפחתו ובמקורביו. רק פגיעה חמורה וחריגה שעולה במשקלה על חשיבות העיקרון בדבר פומביות הדיון, תוכל להצדיק איסור פרסום שם נאשם מטעם זה בלבד. כך ודאי לאחר שאדם הורשע וחזקת החפות אינה עומדת לו עוד; אזכיר כי המערער הודה במעשיו ואינו משיג על הרשעתו (בש"פ 6988/19 פלוני נ' הוצאת עיתון הארץ, פסקה 43 (26.11.2019); ע"פ 4197/14 מדינת ישראל נ' קריבורוצקו (24.8.2015)). כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הפגיעה במערער בהיבט זה אינה חמורה וחריגה. לעומת זאת, השיקול של הגנה על קטינים שעברו עבירה ראוי שיקבל משקל מתאים. המערער החל את מעשיו בהיותו קטין. מדובר בסדרה אחת של מעשים מאותו סוג, גם אם לאורך שנים ארוכות. אי אפשר לנתק לחלוטין את מעשיו הראשונים מהאחרונים (בדומה לעניין הארץ, שם אסר בית המשפט לפרסם את שם הנאשם; ובשונה מעניין אלוני, שבו דובר בשניים שביצעו עבירות בהיותם קטינים, נשאו עונש מאסר ובבגירותם במהלכו עשו עבירה אחרת, ונקבע בעמ' 374 כי חשיפת זהותם היא "תוצאת לוואי" של פרסום העמדתם לדין על העבירה החדשה). בית המשפט המחוזי לא נתן משקל של ממש לסוגיה זו ולא בחן אותה לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה שעמדנו עליה. האם המקרה דנן הוא מקרה חריג שבו, לפי אמות המידה האמורות, מוצדק לפרסם את שם המערער בתור מי שעשה עבירות בקטינותו? לטעמי, התשובה לכך היא בשלילה. ראשית, אין חולק כי מעשי המערער מכוערים וחמורים. אולם, להוותנו, עבירות מין במשפחה, גם בידי קטינים, אינן נדירות (ראו למשל ע"פ 9652/17 פלוני נ' מדינת ישראל (23.7.2019); ע"פ 4528/18 פלוני נ' מדינת ישראל (16.6.2019); ע"פ 1751/19 פלוני נ' מדינת ישראל (28.3.2019); ע"פ 8477/17 פלוני נ' מדינת ישראל (14.3.2019); ע"פ 8717/16 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2017); העובדות שמתוארות בע"פ 4593/14 פלוני נ' מדינת ישראל (24.11.2016)). יש לוודא כי הכלל שנקבע בסעיפים 24(א)(1) לחוק הנוער (השגחה) ובסעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט לא יהפוך לחריג. חומרת מעשי המערער אינה ברף הגבוה ביותר, בהתחשב בסוג המעשים ובתדירותם. הם קשים וראויים לכל גינוי, אולם לא במידה חריגה שעשויה להצדיק פרסום שם של נאשם קטין (להבדיל מנסיבות "יחידות ומיוחדות" בבש"פ 1700/01 פלונית נ' מדינת ישראל (29.3.2001) שבהן קריאה בכתב האישום "מעוררת פלצות בקורא עד שחש הוא בראשו, בליבו ובבטנו"). שנית, אין טענה למסוכנות מיוחדת מצד המערער לציבור או לנשים (או קטינות) אחרות (השוו לבש"פ פלוני, שם פרסמו שם ותמונה של קטין שהורשע בעבירות מין בקטינים, כדי לסייע במציאתו לאחר שנמלט ממאסרו). נוסף על כך, המערער נושא כעת עונש מאסר, ולכן אין סיבה להניח שישוב על מעשיו בעתיד הקרוב. שלישית, כפי שנקבע בבש"פ פלוני, לשיקום יש משקל רב בסוגיה זו. המערער הודה במעשיו והביע חרטה עליהם. אף שאין צורך להוכיח שיקום "פעיל", נמסר שהמערער החל בהליך טיפולי לעברייני מין. בית המשפט המחוזי קבע כי "במקרה זה השיקול השיקומי אינו בעל משקל" משום שההליך הטיפולי מתנהל בבית הסוהר והמערער בגיר. בניגוד לכך, אני סבור כי הוראת המחוקק בדבר איסור פרסום שם קטין שעבר עבירה באה לעודד שיבה – גם מאוחרת, גם בבית הכלא – לדרך הישר של מי שהחל לעבור את עבירותיו בהיותו קטין. לסיכום, לא התקיימו במקרה זה התנאים החריגים לפרסם שהמערער עבר עבירות כשהיה קטין. בצד האמור, מצאתי שאפשר לשקול פרסום שימלא אחר בקשת המתלוננת, שהערכתנו המלאה נתונים למאמציה שנועדו לקדם את עניינן של נפגעות עבירה ואת האינטרס הציבורי. אומנם אין מקום לפרסם שהמערער עבר עבירות בהיותו קטין, ועומדים בעינם הטעמים לסגירת הדלתיים במשפטו בשל קטינותו בעת עשיית חלק מהעבירות. אולם גם אם מתקיימת העילה לסגירת דלתיים, עדיין יש לבחון אם אפשר להגיע לפתרון מידתי שיגשים את תכלית אותה עילה, מצד אחד, ושיפגע פגיעה מזערית בפומביות הדיון, מצד שני. פתרון אפשרי אחד בענייננו הוא פרסום הכרעת הדין וגזר הדין בלי שמות הנאשם והמתלוננת. פתרון אפשרי אחר הוצע בידי המשיבה בדיון לפנינו: פרסום פסק הדין בחלקו, כך ששם המערער יופיע לצד העבירות שעשה בבגירותו בלבד. העבירות שעשה המערער לאחר שהגיע לגיל הבגירות אינן מעטות והן נמשכו על פני שנים מספר (בניגוד לעניין הארץ, שם הוגש כתב האישום לפני שהנאשם הגיע לגיל 19). אין מניעה להתיר את פרסום שמו לגבי עבירות אלה. יש אפוא מקום לבחון אפשרות זו, במתווה שלא יחשוף את שמו בהתייחס לעבירות שעבר בקטינותו. אציע אפוא לחבריי להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיבחן היתכנות לפתרון מעין זה, או פתרונות אחרים שיעלו בקנה אחד עם העקרונות שעמדנו עליהם. מובן שאיני קובע מסמרות לכאן או לכאן, ובית המשפט המחוזי יעשה כחוכמתו. כדי למנוע את חשיפת השם בשלב זה, אציע כי ייאסר גם פרסום פרטי ההליך בבית המשפט המחוזי בהחלטות שניתנו בהליך שלפנינו (כולל פסק דין זה). סוף דבר אציע אפוא לחבריי לקבל את הערעור כאמור בפסקה 18. ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, ‏ט"ז באב התשפ"א (‏25.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21000340_M15.docx מג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1