פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 3395/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3395/15
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ע' ברון
העותרים:
1. פלוני
2. פלונית
3. פלונית
4. פלונית
5. פלונית
6. פלונית
7. פלוני
8. פלונית
9. פלוני
10. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הרווחה
2. שר הרווחה
3. אורלי אוסטרמן, עו"ס מחוזית לס"ד
4. בית הדין הרבני האזורי ירושלים, הרכב ח'
5. עיריית ירושלים, מחלקת הרווחה
6. אורלי שכטר עו"ס לס"ד, תחנת צפון ירושלים
7. מירב שטאובר, עו"ס לס"ד ומנהלת התחנה לייעוץ
8. היועץ המשפטי לממשלה
9. פלונית
10. לשכת עורכי הדין בישראל
11. בית הדין הרבני הגדול
עתירה למתן צו על תנאי, צו ביניים ולחלופין עתירה למתן צו ארעי ולקיום דיון
בשם העותרים:
עו"ד עדנה אשכנזי; עו"ד רז משגב
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
1. במוקד העתירה שלפנינו השגותיו של העותר על החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים, הוא המשיב 4 (להלן: בית הדין האזורי), ובמרכזן שתיים: האחת עוסקת בטענתו של העותר לפסלות ההרכב בבית הדין האזורי מלדון בתיק וב"הבהרת" בית הדין האזורי כי הוא נמנע מליתן החלטה בבקשת הפסלות בכדי למנוע את עיכוב ההליך באמצעות ערעור; והשנייה – החלטת בית הדין האזורי המורה לצדדים לחתום על חוזה, שעניינו, כך נראה, הסדרי ראייה של העותר ואשתו עם תשעת ילדיהם (להלן: שתי ההחלטות). לטענת העותר, כל אחת משתי ההחלטות של בית הדין האזורי מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, ומכאן העתירה. בנוסף מפנה העותר טענות נגד ההחלטות שנתקבלו ב"ועדות" של שירותי הרווחה, שלשיטתו נעדרות סמכות ומכאן שהן בטלות.
רקע והליכים קודמים
2. העותר 10 (להלן: העותר) והמשיבה 9 (להלן: המשיבה) נישאו לפני כשמונה עשרה שנים ונולדו להם תשעה ילדים, הגדול כבן 17 והקטן כבן שנה (להלן: הילדים). העותר והמשיבה מצויים מזה זמן בסכסוך משפחתי, ומאז נפרדו לפני כשנה וחצי עזב העותר את ביתם המשותף ובין השניים החל מאבק שבמרכזו הילדים. בתחילה עברו הילדים מהורה אחד למשנהו, גם בהוראת בית הדין, ובהמשך נחלקו לשתי קבוצות: חמשת הילדים הגדולים נמצאים בחזקת האב-העותר ומסרבים לפגוש באמם-המשיבה; וארבעת הילדים הקטנים, בגילאים שנה עד שש שנים, נמצאים עם האם. בין כל הורה והילדים שאינם עמו לא מתקיימים הסדרי ראייה כלשהם וכל הורה חושש לשלומם של הילדים שבחזקת ההורה האחר. יש לציין שהן חוות הדעת מטעם עובדי הסעד שביחידת הסיוע והן התסקירים מטעם שירותי הרווחה בעיריית ירושלים המליצו לבית הדין האזורי לשמר את המצב הקיים מבחינת המשמורת, ורק לאחר קבלת החלטה סופית בעניין המשמורת תושלם הבדיקה ויגובשו המלצות להסדרי ראייה. ואכן, חלוקה זו נשמרה, אך היחסים בין העותר למשיבה הלכו והתדרדרו, וכך גם היחסים בין הילדים להורה האחר – בעיקר בין הילדים הגדולים לאמם-המשיבה. במהלך החודשים האחרונים אף הוצא צו הגנה והרחקה נגד העותר ביחס למשיבה, ובקשות העותר לשהיית הילדים הקטנים עמו בערב חג הפסח ולהשתתפותם בחתונה משפחתית נדחו במטרה שלא להפר את ההסדר הקיים ואת שלוותם של הילדים.
החלטות בית הדין האזורי שהן מושא העתירה
3. ביום 6.5.2015 התקיים דיון בבית הדין האזורי, ובראשיתו ביקשו באי כוח העותר מבית הדין ליתן החלטה בבקשה, שהוגשה זה מכבר, בעניין פסלות ההרכב בבית הדין האזורי. בית הדין השיב שכבר הכריע בעל-פה בדיון קודם כי אינו מוצא מקום לפסילה, וכי אף אינו סבור שערכאת הערעור תעשה כן. כן ציין בית הדין האזורי כי הינו ער להלכה הנוהגת בבתי הדין, שלפיה אם היה מוגש ערעור על החלטתו שלא לפסול עצמו היה בכך כדי לעצור את הדיון בתיק; וכי על כן, ומשום היותו מודע לעומס הרב המוטל על בית הדין הרבני הגדול ועל המחסור בדיינים שם, קיים חשש שהחלטה לדחות את הבקשה לפסלות תעכב את הדיון בתיק זמן רב. לפיכך בחר בית הדין האזורי ליתן "הודעה" שאין מקום לפסלות תחת ליתן "החלטה" – על מנת שלא תהא לעותר זכות ערעור עליה. בהמשך, ביום 13.5.2015 הורה בית הדין האזורי כי לאחר שעיין בעדכון מאת שירותי הרווחה, ובהמשך להחלטתו מיום 11.5.2015 שלפיה החלטות בעניין משמורת הילדים יינתנו רק לאחר הדיון הקבוע ליום 18.5.2015, על ההורים להגיע ביום 21.5.2015 בבוקר – בנפרד – ל"מרכז הקשר לחתימת חוזה". בית הדין האזורי הוסיף והורה כי הסדרי הביקור יתקיימו במשך שעה במרכז הקשר החל מהשבוע שלאחר מכן, כאשר בימי שני תפגוש האם את הילדים כולם ובימי חמישי יפגוש אותם האב.
נימוקי העתירה
4. בעתירה זו מלין העותר על שתי ההחלטות, בטענה כי הן מהוות פגיעה בכללי הצדק הטבעי. ראשית, ההבהרה שניתנה ביחס ל"הודעה" בדבר דחיית הבקשה לפסלות, מציבה את העותר חסר אונים – מצד אחד, הוא נאלץ לקיים דיון בפני מותב שלשיטתו פסול מלדון בעניינו, ומצד שני אין בידו החלטה סופית שעליה יוכל לערער; ושנית, הוראת בית הדין לצדדים לחתום על חוזה נוגדת את הדין – העותר טוען כי אינו יודע את פרטי החוזה שעליו הוא נדרש לחתום וכן שבקשותיו להיות מיוצג בפני ועדות שירותי הרווחה, או לעיין בחומרים שעליהם התבססו המלצותיהן ומסקנותיהן, נדחו כולן. מעבר לכך טוען העותר כי פעילותן של הוועדות שמקימים שירותי הרווחה נעדרות בסיס ותוקף חוקי, ומשכך על בית המשפט להורות על בטלות החלטותיהן.
כמו כן מבקש העותר כי עד למתן הכרעה בעתירה זו, לא יתקיים בבית הדין האזורי כל דיון בעניינם של העותר, המשיבה וילדיהם, לרבות הדיון הקבוע למחר, 18.5.2015.
דיון והכרעה
5. עתירה זו, אף שהיא מונה אחד עשר משיבים, מופנית למעשה נגד בית הדין האזורי ובעיקר כלפי שתי ההחלטות, כהגדרתן לעיל. כך, העותר אמנם כלל בין המשיבים את שירותי הרווחה, הממשלתיים והעירוניים (משיבים 3-1 ו-7-5), אך עתירתו מופנית בעיקר כלפי החלטת בית הדין האזורי לפעול על פי המלצתם ולהורות לעותר ולמשיבה לחתום על הסדרי ראייה. כמו כן, כלל העותר גם "משיבים פורמאליים" (משיבים 11-8), ובהם המשיבה ובית הדין הרבני הגדול, אך לא נתבקשו סעדים אופרטיביים כלשהם נגד משיבים אלו.
העותר טוען בעתירתו לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, אך עיקרה של העתירה בטענות ערעוריות, הנוגעות לשתי ההחלטות של בית הדין האזורי. משכך, פתוחה הדרך בפני העותר לנקוט בהליכי ערעור בבית הדין הרבני הגדול על שתי ההחלטות – לרבות ה"הודעה" בעניין הפסלות, וזאת בין שהוא מלין על הימנעות בית הדין האזורי ממתן החלטה ובין שהוא מלין נגד תוכנה של ההודעה, שבמהותה דוחה את הבקשה לפסלות. אשר לטענות העותר נגד ההחלטות שנתקבלו ב"ועדות" של שירותי הרווחה, אמנם העותר הקדיש לכך מלל רב, אך אלו נטענו ללא תשתית מתאימה, לא עובדתית ולא משפטית.
נמצא אפוא כי בשלב הנוכחי אין מקום לפנייה לבית משפט זה ועל כן העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח באייר התשע"ה (17.5.2015).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15033950_G01.doc רב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il