פלג מידן נ. מדינת ישראל

8 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 33842-08-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותר: פלג מידן נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. איגמה ניהול ומסחר בע"מ 3. גיא הרינג 4. עו"ד יניב הרינג 5. עו"ד ערן ברנט עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד אילנית ביטאו בשם המשיבים 4-2: עו"ד יניב הרינג בשם המשיב 5: בעצמו פסק-דין השופט יחיאל כשר: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המופנית כנגד החלטת בית משפט השלום בקרית גת (השופטת ר' שוורץ), מיום 11.8.2025, ב-ק"פ 3482-05-25, אשר במסגרתה נדחתה בקשת העותר כי בית המשפט ימנה לו סניגור מכוח סעיף 15(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). רקע הדברים ביום 4.5.2025 הגיש העותר קובלנה פלילית לבית משפט השלום בקריית גת (ק"פ 3482-05-25), בהתאם לסעיף 68 לחוק. הקובלנה מופנית כנגד המשיבים 5-2 (להלן: הנאשמים בקובלנה). כבר עתה יצוין כי העותר, לדבריו, הוא נכה בשיעור של 100% נכות ועיוור. על כן, בפתח הקובלנה צוין כי היא הוגשה על-ידי אחיו של העותר, שאינו עורך דין, וכן כי לנוכח עיוורונו של העותר, הוא זכאי לכך שימונה לו סניגור ציבורי, ומבוקש כי בית המשפט יורה כאמור. ביום 15.6.2025, לאחר שהעותר הגיש, באמצעות אחיו, מספר רב של בקשות לבית המשפט, ניתנה החלטת בית משפט השלום (השופטת ר' שוורץ), בה נקבע כי: "מצבר הבקשות שהוגשו עד כה בטרם מענה עולה הרושם כי הקובל לא יוכל לנהל את ההליך באופן שאינו טורדני ועל כן ובשים לב גם לסעיף 74 לחסד"פ ישקול הקובל למנות לעצמו עורך דין". לשם שלמות התמונה, יצוין כי בהחלטתו מיום 17.6.2025 הבהיר בית המשפט כי בהחלטה מיום 15.6.2025 נפלה טעות סופר, וכוונתו הייתה להפנות לסעיף 73 לחוק. ביום 18.6.2025, עדכן העותר את בית המשפט כי הוא פנה לקבלת ייצוג מעורכת דין אשר ייצגה אותו בעבר, וככל שהיא לא תוכל לייצגו, בכוונתו להגיש בקשה כי בית המשפט יורה על מינוי סניגור ציבורי בעבורו. ביום 19.6.2025, ניתנה החלטת בית המשפט (השופטת ר' שוורץ), במסגרתה צוין כי סעיף 15(א)(3) לחוק אינו מקנה לעותר זכות לסניגור ציבורי, שעה שהינו קובל ולא נאשם או חשוד, כאמור בסעיף הנ"ל. בהמשך, ביום 24.6.2025, עדכן העותר את בית המשפט כי הוא יהיה מיוצג בקובלנה על-ידי עורכי דין, אשר בשמם נקב, או על-ידי קרוב משפחה שהינו שופט בדימוס, שגם בשמו נקב. נראה כי ניסיונותיו אלו של העותר לא צלחו, שכן ביום 11.8.2025 הגיש העותר, באמצעות אחיו, בקשה לבית משפט השלום, במסגרתה ביקש כי ימונה לו סניגור ציבורי בהתאם לסעיף 15(א)(3) לחוק. לאור חשיבות הסעיף הנ"ל לענייננו ולשם הנוחות, להלן יובא נוסחו: 15. (א) נאשם שאין לו סניגור, או חשוד בעבירה אשר לשם בירורה הוחלט לגבות עדות לאלתר לפי סעיף 117 ואין לו סניגור, ימנה לו בית המשפט סניגור אם נתקיים בו אחד מאלה: [...] (3) הוא אילם, עיוור או חרש, או שיש חשש שהוא חולה נפש או לקוי בכשרו השכלי (ההדגשות הוספו – י' כ'). במסגרת הבקשה טען העותר כי אין חולק שהינו עיוור ועל כן הוא עונה לתנאי הקבוע בסעיף קטן (א)(3) לעיל. העותר הוסיף וציין כי הסעיף אמנם אינו מתייחס לאדם המגיש קובלנה פלילית, אלא רק לנאשם שאין לו סניגור או לחשוד בעבירה במצבים המפורטות בסעיף. ברם, לעמדתו של העותר, המדובר ב-"חסר" ("לקונה"), בסעיף 15(א)(3) לחוק, אשר על בית המשפט להורות על השלמתו, באופן בו ייקבע כי הסעיף הנ"ל חל גם על אדם המגיש קובלנה. זאת, לטענת העותר, על יסוד פרשנות תכליתית של סעיף 15(א)(3) לחוק, בין היתר, בהתחשב בחלוף הזמן מאז חקיקתו ובצורך לפרש דברי חקיקה ברוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, לאחר כינונו. לבסוף, נטען כי הסעיף בנוסחו היום פוגע בזכותו של העותר, בפרט, ובזכותם של קובלים עיוורים ככלל, לקבלת סניגור ציבורי מכוח סעיף 15(א)(3). לחלופין, ביקש העותר כי ככל ולא ימונה לו סניגור ציבורי, יותר לאחיו להמשיך ולטעון בשמו. באותו היום (11.8.2025), ניתנה החלטת בית המשפט (השופטת ר' שוורץ), בה נקבע כי דין הבקשה להידחות. באשר לאפשרות כי ימונה לעותר סניגור ציבורי: בית המשפט קבע כי הוראת סעיף 15(א)(3) ברורה ולא משתמעת לשני פנים. זאת, תוך שצוין כי הקובל אינו נאשם וגם לא חשוד, אשר אליהם מתייחסת הוראת החוק, וכן כי להבדיל מאלו, קובל הינו יוזם ההליך הפלילי. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי בקשה זו היא בקשה חוזרת למינוי סניגור, לאחר שבקשה כאמור נדחתה בהחלטתו מיום 19.6.2025. לאור האמור, חלק זה של הבקשה נדחה. באשר לאפשרות החלופית שהציע העותר, והיא כי אחיו ימשיך לייצגו במסגרת הקובלנה: בית המשפט הזכיר כי עוד בהחלטתו מיום 15.6.2025, הובהר לעותר כי מצבר הבקשות שהוגשו, עולה חשש שהקובל לא יוכל לנהל את ההליך באופן שאינו טורדני, עת הוא מנהל את ההליך באמצעות אחיו. בית המשפט הדגיש כי "הרוח החיה" מאחורי ההליך, וצבר הבקשות שהוגשו במסגרתו, הוא אחיו של העותר. בנסיבות אלו, החליט בית המשפט שלא להיעתר לאפשרות החלופית שהוצעה. זאת, תוך שציין כי ככל שהעותר לא ימנה לעצמו עורך דין על מנת שייצגו בקובלנה, ישקול בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 73 לחוק, ולהורות על הפסקת הדיון בקובלנה. העתירה שבפנינו על החלטתו של בית משפט השלום מיום 11.8.2025 הגיש העותר את העתירה שבפנינו. בתמצית, במסגרת העתירה, טען העותר כי בעניינו מתעוררת שאלה עקרונית שיש להכריע בה, אשר נוגעת לזכותו של קובל עיוור למינוי סניגור מטעם בית המשפט כשם שנאשם עיוור זכאי למינוי סניגור, לפי סעיף 15(א) לחוק. לעניין זה, חזר העותר על טענותיו כי בסעיף 15(א) לחוק ישנה "לקונה" לעניין זכותו של קובל עיוור למינוי סניגור שייצגו, וכי פרשנות תכליתית של הסעיף מחייבת את השלמתה באופן בו תינתן זכות כאמור. עוד חזר העותר על טענותיו בדבר הפלייה פסולה בסעיף 15(א)(3) לחוק, כלפי קובל עיוור בהשוואה לנאשם עיוור. לחלופין, ביקש העותר כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יתערב בהחלטת בית משפט השלום, ויורה כי לאחיו יתאפשר לייצגו במסגרת הקובלנה. בהחלטתי מיום 2.9.2025 הוריתי כי המשיבים יגישו תגובות מקדמיות מטעמם לעתירה. ביום 7.9.2025, הגיש המשיב 5, עו"ד ערן ברנט, את תגובתו המקדמית, וטען כי דין העתירה להידחות. בתמצית, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי ניקיון כפיים. זאת, שעה שלטענת המשיב 5, העותר לא פירט במסגרת עתירתו את כלל השתלשלות העניינים בפני בית משפט השלום ביחס לעתירתו. בפרט, הדגיש המשיב 5 את מחדלו של העותר מלציין כי קובלנה קודמת שהוגשה על-ידו (ק"פ 21735-01-21) כנגד המשיבים (לפי הנטען, בגין אותן העובדות), בוטלה, וכן את העובדה שצבר הבקשות שהוגשו על-ידו, באמצעות אחיו, הוא שהוביל את בית משפט השלום לקבוע את שקבע בהחלטתו. לגופו של עניין, נטען כי הלכה ידועה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, לא יתערב בהחלטות ביניים הניתנות במסגרת הליכים פליליים, אלא במקרים חריגים ונדירים, והמקרה דנן אינו נמנה על מקרים אלו. ביום 2.11.2025, הגישו יתר הנאשמים בקובלנה (המשיבים 4-2 בעתירה דנן) את תגובתם המקדמית, בה טענו גם הם כי דין העתירה להידחות. זאת, מטעמים דומים לאלו שהועלו בתגובה המקדמית מטעם המשיב 5. ביום 11.12.2025, הוגשה הודעה לבית המשפט מטעם המדינה, אשר בפתחה צוין כי היא מוגשת הגם שהסעדים המבוקשים בעתירה דנן מופנים אך כלפי בית משפט השלום אשר דן בקובלנה. בהודעה זו, הובהר שעמדת המדינה היא כי לשון סעיף 15(א) לחוק ברורה ומפורשת, ולפיה מינוי סניגור מטעם המדינה ייעשה רק במקרים המנויים בחוק, היינו - לנאשם או חשוד בלבד, ובכפוף לעמידה ביתר התנאים הקבועים בסעיף 15 לחוק. נטען כי סעיף 15 לחוק אינו חל על קובל עיוור, אשר משמש כמעין תובע בהליך אותו הוא יוזם. עוד נטען כי משמדובר בקובל בהליך פלילי, מינוי סניגור עבורו משמעו סיוע משפטי לקובל לצורך ניהול יזום של הליך קובלנה פלילית נגד אחרים, ולכך אין מקום. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה, על נספחיה, בתגובות המקדמיות שהגישו המשיבים וכן בהודעה מטעם המדינה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, וכך אציע לחבריי כי נפסוק. כפי שנקבע לא אחת, עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה "מסלול חלופי" לתקיפת החלטות ביניים בהליכים פליליים, תוך עקיפת הכלל השולל, ככלל, ערעור על החלטות מעין אלו, למעט במקרים חריגים שנקבעו במפורש בחוק. עתירה שכזו דינה להידחות על הסף, אלא במקרים חריגים שבהם החלטת הביניים ניתנה בחוסר סמכות או בשרירות קיצונית, וכן במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית או כאשר דחיית העתירה תגרום לנזק שלא ניתן יהיה לתקנו בשלב הערעור על פסק הדין הסופי (ראו, מני רבים: בג"ץ 481/23 סלומון נ' בית המשפט לעניינים מקומיים תל אביב-יפו, פסקה 8 (30.1.2023); בג"ץ 34745-10-24 יחיא נ' בית משפט השלום כפר סבא (31.10.2024)). האמור חל גם כשמדובר בהחלטת ביניים שעניינה אי מינוי סניגור ציבורי במסגרת הליך פלילי (ראו, למשל: בג"ץ 6245/11 אשד נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסקה ה' (5.10.2011)). כפי שיפורט להלן, טענותיו של העותר אינן עומדות באמת המידה האמורה. טענתו המרכזית של העותר במסגרת העתירה דנן, היא כי קיים חסר ("לקונה") בסעיף 15(א) לחוק, בכך שאיננו מסדיר את זכותו של קובל עיוור כי ימונה לו סניגור ציבורי. זאת, בשונה מנאשם עיוור או חשוד עיוור, אשר זכותם כי ימונה להם סניגור ציבורי מעוגנת בסעיף הנ"ל. לטענת העותר, שאלה זו הינה שאלה עקרונית המצדיקה את קבלת העתירה. ברם, הנני סבור כי השאלה לה מייחס העותר נופך עקרוני המצדיק את קבלת העתירה, הינה שאלה שהתשובה לה עולה בבירור מעיון בהוראות סעיף 15(א) לחוק, כפי שגם נקבע בהחלטות בית משפט השלום בעניינו של העותר מימים 19.6.2025 ו-11.8.2025 (היא ההחלטה עליה הוגשה העתירה דנן). בסעיף 15(א) לחוק נקבע במפורש כי בית המשפט ימנה סניגור ציבורי ל-"נאשם שאין לו סניגור" או ל-"חשוד בעבירה אשר לשם בירורה הוחלט לגבות עדות לאלתר לפי סעיף 117 ואין לו סניגור", ובלבד שהוא מקיים את אחד מהתנאים המנויים באותו הסעיף. אין חולק כי העותר הינו עיוור, ומשכך הוא מקיים את התנאי בסעיף קטן (3). עם זאת, גם אין חולק כי העותר איננו נאשם ואיננו חשוד, אלא קובל בהליך פלילי, ומשכך איננו מקיים את התנאי המקדמי הקבוע בסעיף 15(א) לחוק. לשון סעיף 15(א) ברורה, וניתן ללמוד ממנה כי אי ההתייחסות לקובל במסגרת הסעיף איננה חסר ("לקונה"), אלא היא מצביעה על הסדר שלילי שמעוגן בהוראת החוק (להבדל בין לקונה להסדר שלילי ראו, לדוגמא: בג"ץ 6301/18 השופטת רונית פוזננסקי כץ נ' שרת המשפטים, פסקאות 33-30 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן והאסמכתאות הרבות שם (27.12.2018)). קריאת סעיף 15 לחוק מעלה כי אין בו כל עיגון, ולו בדוחק, למסקנה לפיה ההגדרות הקבועות בו הינן חלק מרשימה פתוחה של מקרים בהם חלה החובה על בית המשפט למנות סניגור ציבורי. סבורני כי התוצאה עליה עמדתי לעיל מתחייבת גם כאשר נבחנת תכליתה של הוראת סעיף 15(א) לחוק: בית משפט זה עמד לא אחת על כך שהחובה למנות סניגור לנאשם בפלילים, בפרט מכוח סעיף 15(א) לחוק, נועדה לתת ביטוי לחשיבותה של זכות הייצוג בהליכים פליליים כזכות יסודית ומרכזית בשיטתנו המשפטית, וכן על מנת לסייע להבטיח שנאשם או חשוד יזכו למשפט הוגן ויוכלו לנהל, באמצעות הסניגור הציבורי, את הגנתם כראוי ולממש את הזכויות המשפטיות העומדות להם לפי כל דין (ראו והשוו: ע"פ 64/87 גרסטל נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3) 533, 539 (1988); ע"פ 7335/05 הסניגוריה הציבורית מחוז נצרת והצפון נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 346, 355-353 (2005); ע"פ 7576/09 הסנגוריה הציבורית מחוז דרום נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (24.9.2009)). נוסף על תכליות אלו, בית משפט זה עמד על כך שהחובה למינוי סניגור, הקבועה בסעיף 15(א) לחוק, נובעת גם מיחסי הכוחות בין נאשם או חשוד בפלילים לבין המדינה. יפים לעניין זה דבריה של השופטת ע' ארבל שנאמרו באחת הפרשות: "סעיף זה, כמו-גם הוראות חוק נוספות הנוגעות בייצוגם של נאשם וחשוד בפלילים (וראו למשל: סעיפים 15א – 15ב לחוק), הם ביטוי למרכזיותה של הזכות לייצוג בהליך פלילי, למחויבות לקיום משפט הוגן ולאפשר לנאשם להוכיח את חפותו בעמדתו כפרט בודד אל מול המדינה על עוצמתה וסמכויותיה. הסעיף נוקט לשון "ימנה" ואינו מותיר שיקול דעת האם יש צורך במינוי הסנגור אם לאו. מינויו של הסנגור אף אינו מותנה בהצגת דרישה שכזו מטעם הנאשם או החשוד או בהבעת התנגדות לדרישה שכזו מטעמו" (ע"פ 10067/08 הסנגוריה הציבורית נ' אוחיון, פסקה 4 (15.12.2008); ההדגשה הוספה – י' כ'). תכליות אלו אינן חלות מקום בו מדובר בקובל בהליך פלילי, ולא בנאשם או חשוד. אדם אשר מגיש קובלנה פלילית כנגד אחר, בהתאם להוראות סעיף 68 לחוק, איננו מצוי בפערי הכוחות בהם מצוי נאשם או חשוד כאמור בסעיף 15(א) לחוק. זאת, מאחר ועוצמתה של המדינה וסמכויותיה אינם מופנים כלפי הקובל, אלא להיפך – הוא זה שמבקש למעשה להיכנס בנעליה של התביעה הפלילית במסגרת הקובלנה. יתרה מכך, בעוד שההליך הפלילי נכפה על נאשם או חשוד כאמור, ועליהם להתגונן בפני האישומים או החשדות אשר מופנים כנגדם (בהתאמה), מצבו של הקובל הפלילי הוא הפוך, שעה שהוא הטוען לביצוע עבירה על-ידי הנאשם בקובלנה אותה הגיש. ואותם הדברים, אחרת: ביסוד הקביעה בדבר העמדת סניגור לנאשם או לחשוד בפלילים מצויה המטרה להבטיח שהנאשם או החשוד יקבלו הגנה ראויה ותמנע האפשרות של הרשעת שווא. לכן, גם נקבע בסעיף 15(א) לחוק שבהתקיים התנאים הקבועים בו חלה חובה למנות סניגור ציבורי. לא כך באשר למי שמבקש ליזום הליך פלילי כנגד רעהו. כך, עם כל ההתחשבות בנכותו של העותר, פירוש הדין כקובע שבכל קובלנה פלילית שמבקש להגיש אדם עיוור כנגד מאן דהוא יועמד סניגור ציבורי לייצגו, הינו פירוש מאוד מרחיק לכת, אשר אינו מתבקש מלשון החוק או מתכליתו, וספק רב אם מתיישב הוא עם הדין הרצוי. באשר לסעד החלופי שביקש העותר, והוא כי בית משפט זה יתערב בהחלט בית משפט השלום שלא לאפשר לאחיו של העותר לייצגו במסגרת הקובלנה: סעד זה, אשר מבוקש על-ידי העותר, איננו עומד באמת המידה הדרושה להתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק במסגרת עתירה כנגד החלטת ביניים של בית משפט השלום, כפי שפורט לעיל. משכך, גם העתירה לסעד חלופי זה דינה להידחות. לבסוף, משמצאתי כי דין העתירה להידחות, מהטעמים עליהם עמדתי לעיל, מתייתר הצורך להכריע בטענות הנאשמים בקובלנה שהגיש העותר, כי דין העתירה להידחות, על הסף, מחמת אי ניקיון כפיים וחוסר תום לב מצדו של העותר. סוף דבר: העתירה נדחית בזאת. בנסיבות העניין דנן, העותר יישא בהוצאות המשיבים 4-2 יחדיו בסך של 1,000 ש"ח, וכן בהוצאות המשיב 5 בסך של 1,000 ש"ח. ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ו (07 ינואר 2026). דוד מינץ שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת