בג"ץ 3384-13
טרם נותח

יוסף זעאקיק נ. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק בג"ץ 3384/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3384/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם העותר: יוסף זעאקיק נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש 2. ועדת המשנה לתכנון מקומי ביו"ש 3. מועצת התכנון העליונה ביו"ש 4. ראש המינהל האזרחי 5. מפקד האזור עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רוני סלמאן בשם המשיבים: עו"ד אבישי קראוס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו עתירה למתן על צו על תנאי, אשר יורה למשיבות, בין היתר, ליתן טעם מדוע לא תאושר התוכנית המפורטת שהגיש העותר לצורך הסדרת מתחם תחנת הדלק שבחזקתו ואשר ממוקם בכפר בית אומר שבחברון (להלן: תחנת הדלק); מדוע לא תמנענה המשיבות מהריסת תחנת הדלק או חלקים ממנה; מדוע לא יעניקו לעותר היתר ו/או רשיון עבודה לתחנת הדלק; ומדוע לא ייקבע, כי התנהלות המשיבים מהווה אפליה פסולה על רקע גזעני. לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים, המורה למשיבים להמנע מביצוע צו ההריסה שהוצא נגד תחנת הדלק ומביצוע פעולות אכיפה נוספות במתחם, עד להכרעה בעתירה. ביום 10.5.2013, הוריתי על מתן צו ארעי, האוסר על הריסת תחנת הדלק. ההליכים שקדמו להגשת העתירה 2. תגובתם של המשיבים לעתירה, שאל עיקריה נתייחס בהמשך, מלמדת כי סוגית מעמדה החוקי של תחנת הדלק אותה מפעיל העותר בבית אומר, עלתה כבר בעבר בפני בית משפט זה. בבג"ץ 7612/08 זעקוק נ' לשכת התכנון והבנייה – בית אל (9.6.2009) נדחתה עתירה קודמת מטעם העותר, שעניינה מתן היתר להקמת תחנת הדלק הנדונה. במסגרת פסק הדין הבהיר בית משפט זה, כי העותר החל בבניית תחנת הדלק בחודש יוני 2008, ובמקביל ביקש מהמנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (להלן: המנהל האזרחי) היתר להקמת התחנה. מאחר שעבודות הבנייה נמשכו טרם קבלת ההיתר, ולאור העובדה כי באותם המקרקעין הוצאו בעבר שני צווי הריסה בגין בנייה בלתי חוקית, תפסו נציגי יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, את הציוד ששימש לבניית התחנה, וזאת ביום 2.7.2008. בהמשך פסק הדין הבהיר בית המשפט זה, כי בקשת העותר לקבלת היתר הבנייה נדחתה משום שהקמת התחנה מנוגדת להוראות תוכנית המתאר האזורית החלקית לתחנות תדלוק מס' 53 (להלן: תמ"א 53), באשר היא מצויה בקרבה רבה מדי לצומת הכניסה לכפר ולבנייני המגורים שבסביבה. ביום 18.9.2008, חזר סגן מנהל אגף התכנון והבנייה במנהל האזרחי ודחה, בכתב, בקשה נוספת לקבלת ההיתר, מאותם הנימוקים המפורטים לעיל. על אף עמדת המנהל האזרחי, המשיך העותר בעבודות הבנייה ואף החל במכירת סולר בתחנת הדלק. לקראת תום שנת 2008, נפגש בא כוחו של העותר עם סגן מנהל האגף. האחרון בחן את תוכניתו של העותר להסדרת בניית תחנת הדלק, ושב ודחה אותה, מאחר שאינה עומדת בדרישות תמ"א 53 ו"איננה מאפשרת דיון בועדות התכנון ואיננה נותנת כל פתרון תחבורתי/תכנוני/סביבתי להקמת תחנת דלק במקום המבוקש". 3. לאחר סקירת הרקע העובדתי ובחינת טענות הצדדים, קבע בית משפט זה, כי אינו מוצא עילה לקבלת העתירה, שכן היא אינה מעידה על התנהלות בלתי סבירה או פגומה של המשיבים שם, בעניינו של העותר. לבסוף ציין בית המשפט, כי "התנהלות העותר כמתואר לעיל- התעלמותו מדחיית בקשתו להקמת תחנת הדלק, הדרך שבה בחר לעשות דין לעצמו ולהפעיל את התחנה ללא היתר, אי צירוף מסמכי התשובה של המנהל האזרחי לעתירה והיעדר התייחסות לנימוקיו - יש בהם כדי לדחות את העתירה על הסף גם מחמת חוסר ניקיון כפיים". 4. ניתן ללמוד מתגובת המשיבים, כי על אף פסק הדין האמור, המשיך העותר בביצוע עבודות בנייה בלתי חוקיות במתחם התחנה ובהפעלתה. כך, ממכתבו של ממונה אזור יהודה ביחידה המרכזית לפיקוח, מיום 7.10.2010, עולה כי במתחם התחנה נבנה ללא היתר גג ברזל גדול, בניגוד לצווי ההריסה שהוצאו בעבר ביחס לאותם המקרקעין, וביום 30.4.2012 נתפסו במתחם התחנה משאבות דלק. 5. במקביל, המשיך העותר לנסות ולהסדיר את הקמת התחנה מבחינה תכנונית. בחודש ספטמבר 2010 הגיש העותר תוכנית מפורטת מטעמו, אך לשכת התכנון המרכזית של המנהל האזרחי קבעה, ביום 12.9.2010, כי התוכנית המוצעת אינה עומדת בהוראות תמ"א 53, "בדבר מרחק מהצומת" ובעניין "מגבלות המרחקים המזעריים ממגורים". תוכנית מתוקנת שהגיש העותר, כחודש לאחר מכן, נדחתה הן משום היותה מבוססת על מפת מדידה לקויה; הן משום חריגה מהוראות תמ"א 53, אשר פורטו לעיל; והן משום שבאתר "הוקמו מבנים ותשתיות, נסללו דרכים ומשטחי אספלט ובטון. הוקמה סככה מעל שטח התחנה, כל זאת ללא היתרים תכנוניים, תוך התעלמות מצווים שנמסרו על ידי יחידת הפיקוח [...] מרבית העבודות הקיימות בשטח בצורה בלתי חוקית לא מופיעות במפת המדידה". ביום 27.3.2011, נדחתה בקשתו של העותר להסדרה תכנונית של התחנה במסגרת פורום מפעלים כלכליים שבמנהל האזרחי, וזאת מנימוקים תכנוניים, סביבתיים ובטיחותיים. להחלטה זו קדמה התכתבות בין באי כוח העותר לראש ענף מפעלים כלכליים במנהל האזורי, וכפי שעולה ממכתבו של האחרון, אשר צורף כנספח לעתירה דנן, העותר לא השלים את המצאת המסמכים הדרושים לטיפול בבקשתו. ביום 17.6.2012, התקיימה פגישה בין נציגי לשכת התכנון של המנהל האזרחי למהנדס מטעם העותר, ובמסגרתה נבחנה תוכנית נוספת מטעמו, וכן נדונה סוגית הבעלות במקרקעין הרלוונטיים, קיומם של מבני מגורים במתחם, וחריגת התוכנית מהוראות תמ"א 53 בדבר "מרחקים מצמתים, שיפועים, שדה ראיה ועוד". לשכת התכנון קבעה לבסוף בחוות דעתה, כי "אין התכנות לאישור הסדרה של תחנת הדלק לאור הסתירות הרבות בין התחנה הקיימת (בלתי חוקית) לביון הוראות תמ"א 53" ולעותר ניתנה הזדמנות להציע פתרונות נוספים לליקויים הקיימים. ביום 9.9.2012, דחו המשיבים 2 ו-3 תוכנית נוספת שהגיש העותר למנהל האזרחי, וזאת, בין היתר, מאחר שהיא חלה על "קרקעות שליזם אין בעלות ואין טענה לבעלות"; לאור קיומה של יחידת מגורים אחת לפחות במבנה הצמוד לתחנת הדלק; ומאחר שהתוכנית המוצעת שוב חורגת מדרישות תמ"א 53 "בדבר מרחקים מצמתים ובדבר שיפוע אנכי". עוד צויין בהחלטה, כי "הוועדה רואה בחומרה ומדגישה שהיזם מנסה שוב בתכנית הנוכחית להטעות את הוועדה על ידי הצגת נתונים כוזבים". באשר לתוכנית נוספת שהגיש העותר, נקבע, ביום 16.1.2013, כי "אין הבדל מהותי" בינה לבין לתוכנית שנדחתה בהחלטה הקודמת, וכי התוכנית הנוכחית "איננה עוברת את תנאי הסף, ואיננה מציעה פתרונות לכל הליקויים שבגינם לא ניתן לאשר את תחנת הדלק במקום". ביום 17.1.2013, שלחה המשיבה 1 לעותר הודעה בדבר דחיית התוכנית המפורטת, ובמסגרתה הובהר, כי צו ההריסה שהוצא לגבי המקרקעין הרלוונטיים, נשאר בתוקפו, אם כי ניתנה לו ארכה בת 7 ימים "לכל צעד שתמצא לנכון". עיקרי העתירה ותגובת המשיבים 6. בפתח העתירה שלפנינו נטען כי העותר, תושב חברון, הינו בעליה של תחנת הדלק, וזו הוקמה על קרקע פרטית שבבעלותו בכפר בית אומר. תחנה זו, כך הודגש, פועלת מספר שנים ומספקת פרנסה לעשרות עובדים ובני משפחותיהם. בהמשך מאשר העותר, כי על פי תוכנית המתאר של בית אומר, המקרקעין עליהם ממוקמת תחנת הדלק מיועדים למגורים בלבד, ואולם הוא מדגיש כי מאז שנת 2008 הוא פועל נמרצות להסדרה תכנונית של מתחם התחנה, בהתאם להוראות המנהל האזרחי, אך ללא תוצאות. לטענת העותר, לאחר שהובהר לו, בסוף שנת 2008, כי תחנת הדלק קרובה מדי לצומת הכניסה לבית אומר ולבנייני המגורים בסביבה, הוא רכש קרקע הצמודה למתחם התחנה, לצורך יצירת גישה חלופית לתחנה, ובהמשך, הגיש למנהל האזרחי תוכנית מפורטת, עליה עמל אדריכל פלסטיני, המציעה פתרונות תכנוניים לקשיים עליהם הצביע המנהל האזרחי. העותר ציין, כי המשיבים 2 ו-3 דחו את התוכנית ביום 9.9.2012, ואולם לשיטתו, מדובר בהחלטה מוטעית. העותר מבהיר, כי בניגוד למפורט בהחלטה, אין במתחם תחנת הדלק כל יחידת מגורים, ואף מצהיר בעתירתו כי הוא נכון לתקן חלק מהתוכנית המוצעת בהתאם להוראות תמ"א 53, ולשם כך אף שכר את שירותיו של אדריכל ישראלי, בהשקעה כספית ניכרת. ביום 9.5.2013, נודע לעותר על כוונת נציגי המשיבה 1 להרוס את המבנה ו/או את הציוד שבתחנת הדלק, ומכאן העתירה שלפנינו. מן הפן המשפטי גורס העותר, כי החלטות המשיבים או נציגיהם לדחות את התוכנית ולהרוס את תחנת הדלק פוגעות בזכויותיו הקנייניות ובחופש העיסוק שלו ושל יתר עובדי התחנה, ומונעת משיקולים זרים. מכוח האמור לעיל, כך נטען, יש לקבל את עתירתו. 7. לשיטת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף. ראשית, משום הסתרת פרטים עובדתיים רלוונטיים, ובראשם דחיית עתירתו הקודמת של העותר לבית משפט זה. שנית, משום חוסר נקיון כפיים ועשיית דין עצמי, המתבטאים בעובדה כי על אף פסיקת בית משפט זה בעבר, והחלטות המשיבים, מושא עתירה זו, הוא המשיך להפעיל את תחנת הדלק ואף בנה תוספות במתחם התחנה באופן בלתי חוקי. ושלישית, יש לדחות את העתירה בהעדר כל עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטת המשיבים, שלא נפל בה כל פגם. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובת המשיבים ובנספחים המצורפים אליהן, הגעתי למסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף. כפי שעולה מהמכלול, העותר הסתיר מבית משפט זה פרטים מהותיים החיוניים להכרעה בעתירתו הנוכחית. כך, נמנע העותר מלחשוף בעתירתו את דבר הגשתה של עתירה קודמת לבית משפט זה, העוסקת אף היא בשאלת ההסדרה התכנונית של תחנת הדלק, ואת הטעמים שהביאו לדחייתה על הסף. העותר אף נמנע מלפרט בעתירתו את מרבית המגעים שהתנהלו בינו לבין נציגי המשיבים. רק מתגובת המשיבים אנו למדים, כי הצעותיו של העותר להסדרה תכנונית של תחנת הדלק נבחנו פעמים רבות וביסודיות הראויה, כאשר נציגי המשיבים חזרו והבהירו לעותר את עיקרי הקשיים בהצעות אלה, שעה שהעותר המשיך בהגשת תוכניות, דומות במהותן, אשר אינן מציעות פתרון ראוי לקשיים האמורים. נפסק לא אחת, כי המנעות מפירוט מלוא העובדות הרלוונטיות להכרעה העתירה, ובפרט הסתרת הליכים משפטיים קודמים, מעידות על חוסר נקיון כפיו של העותר, ודי בטעם זה כדי להוביל לדחיית עתירתו על הסף (בג"ץ 6629/13 גראח נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (13.2.2014); בג"ץ 9363/12 קטש נ' היועץ המשפטי לממשלה (29.4.2013); בג"ץ 8778/11 עטאללה נ' הרשות להתיישבות הבדואים הנגב (20.11.2012); ראו גם אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי – עילות הסף 143 (2008)). 9. המסקנה בדבר חוסר נקיון כפיו של העותר מקבלת משנה תוקף, שעה שעולה מאותם הפרטים ש"נעלמו" מן העתירה כי העותר בחר, לאורך זמן, לעשות דין לעצמו, והמשיך בבנייה במתחם תחנת הדלק – חרף צווי ההריסה שניתנו בנידון דידן, ותוך שהוא חוזר ומבקש מהמשיבים לקבל היתר לבנייה ולהפעלת התחנה. עשיית דין עצמי, עוד קודם שניתן פסק הדין בעתירתו הקודמת, וגם לאחר מכן, מצדיקה אף היא את דחיית העתירה על הסף, ללא כל דיון בה. יפים, לעניין זה, דבריו של השופט (כתוארו אז) מ' חשין בבג"ץ 8898/04 ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (28.10.2004):"חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא סעד מבית-משפט או אם הוא עושה דין לעצמו. שני אלה בה בעת לא יעשה אדם, דהיינו: בית-משפט לא יושיט סעד למי שבמקביל לפנייה לבית-המשפט עושה דין לעצמו ומבקש להעמיד את זולתו בפני עובדות מוגמרות" (וראו גם, בג"ץ 967/14 בכר נ' המרכז לגביית קנסות ואגרות (22.5.2014); בג"ץ 3729/13 פלוני נ' משרד הפנים (28.5.2013)). 10. למעלה מן הנדרש, אוסיף לגופו של עניין כי לא מצאתי שהעתירה מגלה עילה להתערבות בהחלטות המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו בגדר מוסד "תכנון על" ואין הוא נוטה, על דרך הכלל, להתערב בהחלטות מקצועיות של רשויות התכנון, אלא אם ימצא כי הרשות נהגה שלא בהתאם לכללי המשפט המנהלי כגון אם חרגה מסמכותה, נהגה בעותר בחוסר תום לב, או כאשר החלטתה סוטה באופן קיצוני ממתחם הסבירות (בג"ץ 6572/13 ברקאי נ' משרד הפנים (1.10.2014); בג"ץ 9419/11 עיריית קריית גת נ' הועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (2.7.2014); בג"ץ 8160/13 ועד תושבי שכונת עין כרם נ' ממשלת ישראל (1.5.2014)). העותר לא הציג בעתירתו תשתית ראייתית המעידה על התנהלות פגומה של המשיבים בעניינו, וודאי שאין בסיס לטענתו, כי החלטות המשיבים נובעות משיקולים זרים. נהפוך הוא. מהמסמכים הרלבנטיים לעתירה עולה, כי אף שהעותר לא טרח לשנות, באופן מהותי, את תוכניותיו המוצעות להסדרה חוקית של מתחם תחנת הדלק, חזרו המשיבים ודנו בפרטי התוכניות, וזאת גם בשיתוף העותר או באי כוחו, בנסיון אמיתי למצוא פתרון שיאפשר לעותר להשלים את בניית התחנה ולהפעילה. סוף דבר 11. העתירה נדחית על הסף, ובכלל זה גם הבקשה למתן צו ביניים. הצו הארעי שניתן על-ידי, ביום 10.5.2013, מתבטל בזאת. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪. ניתן היום, ‏ג' בחשון התשע"ה (‏27.10.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13033840_I14.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il