יעל צימבר נ. רועי סמט

פסק-דין בתיק ע"א 3382/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3382/17 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר המערערת: יעל צימבר נ ג ד המשיבים: 1. רועי סמט 2. עו"ד יניב אינסל – המנהל המיוחד 3. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום (כב' השופטת נ' גרוסמן) בפש"ר 42061-05-14 מיום 21.3.2017 תאריך הישיבה: י"ט בתמוז התשע"ח (02.07.2018) בשם המערערת: עו"ד דניאל חנה; עו"ד דני שרמן בשם המשיב 1: עו"ד אירית דרדיק בשם המשיב 2: בעצמו בשם המשיב 3: עו"ד זהבית שחרור; עו"ד אסף ברקוביץ' פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן) בפש"ר 42061-05-14 מיום 21.3.2017 בגדרו הוכרז המשיב 1 (להלן: החייב) פושט רגל. רקע 2. מטענות הצדדים עולה כי המערערת והחייב ניהלו הליך גירושין שנמשך למעלה משבע שנים, וכיום הם גרושים. לשניים שני ילדים בני 8 ו-11. 3. החייב, יליד 1973, עבד במשך השנים כבנקאי בבנק הפועלים, ומאז שנת 2013 עובד כדייל בחברת תעופה. ביום 27.5.2014 הגיש החייב לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל, ובה הצהיר כי חובותיו מגיעים לסך של למעלה משני מיליון ש"ח ל-11 נושים, אשר הנושה העיקרית שבהם היא המערערת. בפועל, הוגשו נגד החייב 11 תביעות חוב בסך של 933,162 ש"ח, אשר 75% מהן הוגשו על-ידי המערערת (תביעות חוב בסך של 695,000 ש"ח). 4. חובו העיקרי של החייב למערערת נוצר כתוצאה מפסק דין שניתן בהיעדר הגנה בתביעה שהגישה המערערת נגדו לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (תמ"ש 9747-11-13) בעילת לשון הרע. בתביעתה טענה המערערת, בין היתר, כי החייב שלח מכתבים רבים באמצעות דואר אלקטרוני להוריהם של חברי הילדים של בני הזוג, אשר תוכנם פגע בה ובילדיה. החייב לא התייצב לדיונים בתביעה ואף לא הגיש כתב הגנה מטעמו. לנוכח האמור, ולאחר שבית המשפט לענייני משפחה עיין בפרסומים מושא התביעה, ניתן ביום 2.1.2014 פסק דין לטובת המערערת בהיעדר הגנה. בפסק הדין נקבע כי החייב ישלם למערערת פיצוי בסך של 507,209 ש"ח בתוספת 10,000 ש"ח הוצאות משפט (להלן: פסק הדין). בהמשך לכך, הגיש החייב בקשה לביטול פסק הדין, ובהחלטה מיום 25.5.2014 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשתו בכפוף לכך שישלם למערערת הוצאות בסך של 15,000 ש"ח בתוך 15 יום. החייב נמנע מקיום התנאי האמור, ופסק הדין הפך לחלוט. כאמור, ביום 27.5.2014, יומיים בלבד לאחר מתן החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבקשת ביטול פסק הדין, פתח החייב בהליכי פשיטת רגל. 5. ביום 17.7.2014 ניתן צו כינוס לנכסי החייב ובו הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך 350 ש"ח, והמשיב 2 מונה כמנהל מיוחד לנכסי החייב (להלן: המנהל המיוחד). ביום 30.10.2014 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול צו עיכוב יציאת החייב מהארץ, בכפוף לכך שהחייב יפקיד ערבות צד ג' על סך 250,000 ש"ח, וכן צו התשלומים הוגדל כך שיעמוד על 1,000 ש"ח לחודש. ביום 19.2.2015, לאחר שהופקדה הערבות, בוטל צו עיכוב יציאת החייב מהארץ. ביום 13.11.2014 קצב בית המשפט המחוזי את סכום המזונות בו חויב החייב על סך של 3,200 ש"ח לחודש. 6. ביום 2.8.2015 הגיש המנהל המיוחד בקשה לבית המשפט המחוזי לביטול הליך פשיטת הרגל, וזאת לנוכח התנהלותו של החייב ואי עמידתו בתנאי ההליך. ואולם, לאחר שהחייב הסיר את מחדליו, המליץ המנהל המיוחד במסגרת הדו"ח המסכם שהוגש לבית המשפט המחוזי, להכריז על החייב פושט רגל בתנאי שיציע הצעה ראויה לנושיו על-מנת להביא לסיום ההליכים. 7. ביום 19.12.2016 הגישה המערערת בקשה לבית המשפט המחוזי לדחות את בקשת החייב להכריז עליו פושט רגל ולבטל את צו הכינוס שניתן לו. בבקשתה טענה המערערת כי בקשת החייב הוגשה בחוסר תום לב ותוך ניסיון לחמוק מתשלום חובותיו. כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 3 (להלן: הכנ"ר), והמנהל המיוחד תמכו בבקשת המערערת וטענו כי החייב מתנהל בחוסר תום לב הן באופן יצירת החובות והן בכך שהוא אינו ממצה את כושר השתכרותו. המנהל המיוחד הוסיף כי החייב חי ברמת חיים גבוהה אשר אינה תואמת את רמת השתכרותו בעיסוקו הנוכחי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 8. בית המשפט המחוזי קבע כי התנהלות החייב בהליך היא תקינה ובתום לב, כי הוא עומד בתשלומים החודשיים, וכי הוא מגיש דוחות המגובים באסמכתאות. בנוסף לכך, נקבע כי אין ממש בטענות לפיהן יצירת החוב והגשת הבקשה להכרזת פשיטת רגל על-ידי החייב נעשו בחוסר תום לב מצדו באופן המצדיק את ביטול ההליך. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענות המערערת, הכנ"ר והמנהל המיוחד לפיהן החייב, שהוא עורך דין במקצועו ועבד בעבר בתור בנקאי שהשתכר פי שלושה ממשכורתו הנוכחית, אינו ממצה את יכולת השתכרותו. בהקשר זה נקבע כי השכלה פורמאלית אינה מביאה בהכרח ליכולת השתכרות גבוהה יותר מזו של החייב היום (כ-4,000 ש"ח בממוצע). עוד נקבע כי החייב לא עבד מעולם כעורך דין, וכי עבודתו כדייל היא עבודה מסודרת ובעלת אופק. לנוכח האמור, הכריז בית המשפט המחוזי על החייב פושט רגל, ומינה את המנהל המיוחד כנאמן על נכסיו. הערעור דנן נסב על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי. הערעור דנן 9. המערערת טוענת, בעיקרו של דבר, כי החייב פעל בחוסר תום לב בכל אחד משלבי הליך פשיטת הרגל – החל מאופן יצירת חובותיו, דרך עצם פתיחתו בהליך וכלה בהתנהלותו במהלך ההליך. נטען כי בנסיבות אלה אין לאפשר לחייב להינות מיתרונותיו של הליך פשיטת הרגל, וכי הותרת פסיקת בית המשפט המחוזי על כנה תעמוד בניגוד לתכלית החקיקתית של פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל), תעודד התנהלות פסולה בין בני זוג ותפגע באינטרס הציבורי. 10. החייב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוען כי חובותיו נוצרו בתום לב וכך גם התנהלותו לאורך ההליך. החייב מדגיש כי סיכויי גביית חובו כלפי המערערת לא ישתפרו אם תבוטל הכרזתו פושט רגל. בהקשר זה נטען שביטול ההליך יוביל בהכרח לנקיטת הליכים כלפיו בהוצאה לפועל, לרבות הטלת צו עיכוב יציאה מהארץ אשר יפגע בהכנסתו. כן נטען כי הליך פשיטת הרגל בו הוא מצוי אינו פוגע במערערת, שכן הוא ממשיך לשלם בקביעות את דמי המזונות ואת סכום צו התשלומים החודשי שהושת עליו. לטענת החייב, בית המשפט יורה על ביטול הליכי פשיטת רגל רק בנסיבות חריגות במיוחד, אשר אינן מתקיימות בענייננו. 11. המנהל המיוחד תומך בעמדת המערערת, וטוען כי החייב פתח בהליך פשיטת הרגל בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליך. כן נטען כי החייב מתנהל בהליך פשיטת הרגל בעניינו בחוסר תום לב, ובאופן שאינו מתיישב עם תכליות ההליך ושנוגד את תקנת הציבור. לטענת המנהל המיוחד, מדובר בחייב "חזק ומתוחכם", אשר אף במהלך הליך פשיטת הרגל נהנה מרמת חיים גבוהה הממומנת על-ידי אחרים, ובעיקר על-ידי הוריו. חוסר תום הלב מצד החייב, כך נטען, בא לידי ביטוי, בין היתר, באופן יצירת החוב המשמעותי של החייב למערערת בשל מחדליו בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדו. בהקשר זה נטען כי במקום להתגונן בתביעה נגדו, או בשלב מאוחר יותר לשלם את ההוצאות שהוטלו עליו כתנאי לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, בחר החייב שלא לעשות דבר, כך שפסק הדין בעניין החוב בסך כחצי מיליון ש"ח הפך חלוט. המנהל המיוחד מוסיף כי התנהלותו בחוסר תום לב של החייב במהלך ההליך באה לידי ביטוי בכך שהוא אינו ממצה את כושר השתכרותו, וזאת ללא כל הצדקה. נטען כי החייב השתכר בשנת 2017 בסך של 3,951 ש"ח בממוצע, הכנסה נמוכה משכר המינימום במשק ובוודאי נמוכה בהתייחס ליכולותיו, להשכלתו, להכשרתו ולניסיונו התעסוקתי של החייב. 12. הכנ"ר תומך אף הוא בעמדת המערערת ומצטרף לטענותיו של המנהל המיוחד. הכנ"ר מדגיש כי החייב לא עשה את המינימום הנדרש על-מנת להקטין את חובו למערערת, וזאת מתוך אדישות וזלזול בנושיו. עוד נטען כי חובו העיקרי של החייב נוצר כתוצאה מפסק דין שניתן בהיעדר הגנה, בתובענה שהוגשה בגין מעשה בלתי חוקי (לשון הרע). בנסיבות אלה, כך נטען, אין מקום ליתן לחייב הגנה במסגרת הליכי פשיטת הרגל, על-מנת שלא לעודד הפרת חוק ומצבים בהם חוטא יוצא נשכר. הכנ"ר מוסיף כי החייב הגיש את בקשתו לפתוח בהליכי פשיטת רגל בעניינו כחמישה חודשים בלבד לאחר שניתן פסק הדין בהיעדר הגנה בעניינו, ופחות מיומיים לאחר שבית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשתו לביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות המערערת. כל זאת עוד בטרם חלף המועד האחרון בו היה על החייב למלא אחר תנאי זה, בהתאם להוראת בית המשפט. לטענת הכנ"ר, פרק הזמן הקצר שחלף מאז היווצרות החוב ועד להגשת הבקשה לפתוח בהליכי פשיטת רגל עומד לחובת החייב, והוא נוסף לשיקולים שבגינם יש לקבל את הערעור ולבטל את הכרזתו של החייב פושט רגל. דיון והכרעה 13. לאחר העיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן. חובת תום הלב המוטלת על החייב בהליכי פשיטת רגל מעוגנת בסעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל הקובע כלהלן: 18ה. (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: ... (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו; 14. מסעיף זה ומההלכה הפסוקה עולה כי החובה המוטלת על החייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל משתרעת על פני שתי תקופות – התקופה בה נוצרו חובותיו והתקופה בה מתנהל הליך פשיטת הרגל בעניינו (ראו: ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 והאסמכתאות שם (1.2.2011) (להלן: עניין גוטמן); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 176-173 (2010); עומר קמחי "דרישת תום הלב בהליך פשיטת רגל לבקשת חייב" משפטים מו 845, 867-856 (התשע"ח) (להלן: קמחי)). הובהר כי חובת תום הלב המוטלת על החייב בתקופת היווצרות החובות כוללת היבטים של צדק והגינות כלפי נושיו בעצם יצירת החובות, ובהתנהלותו של החייב בשלב הידרדרותו הכלכלית (עניין גוטמן, פסקאות 24-21). בשלב השני, בתקופת ניהול ההליך, נדרש החייב לשתף פעולה עם כונס הנכסים ועם בית המשפט על-ידי חשיפת כלל המידע הדרוש להערכת היקף רכושו ויכולת השתכרותו לצורך פירעון חובותיו (שם, שם). עוד נקבע כי תום לבו של החייב נבחן באמות מידה אובייקטיביות ובהתאם לתכליתו הכפולה של מוסד פשיטת הרגל: כינוס יעיל של נכסי החייב לצורך חלוקתם ההוגנת בין כלל הנושים, ושמיטת חובותיו של החייב על-מנת לאפשר לו לפתוח "דף חדש" בחייו (ראו: רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814 (2004) (להלן: עניין גרינברג); עניין גוטמן, פסקאות 16-15). 15. אכן, תכליתו השניה של הליך פשיטת הרגל, אשר בסופו יכול החייב להשתחרר מחלק מחובותיו כלפי הזולת (ולעתים קרובות – מחלק משמעותי מהם), היא שיקום חייו ומתן הזדמנות גם למי "שנפל לבור כלכלי" לצאת ממנו ללא כבלים. ואולם, אין להתעלם מכך שמימוש תכלית חשובה זו עלול לפגוע בזכויותיהם הקנייניות של נושים תמי לב, ולא בכדי כונה הליך פשיטת הרגל שבסופו מתן הפטר "חסד המחוקק" (ראו: ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה ד(3) (30.4.2008) (להלן: ענין ג'נח)). משכך, אין תימה כי חובת תום הלב המוטלת על החייב היא אינהרנטית והכרחית להכרזתו פושט רגל, וכי התנהלות המלמדת על כך שהחייב מבקש לנצל לרעה את ההליך תמנע הכרזה כאמור (ראו: עניין גרינברג, פסקה 4; עניין ג'נח, פסקה ד(2)). 16. בחינת התנהלותו של החייב בענייננו מעלה כי היא אינה עולה בקנה אחד עם החובה לנהוג בתום לב, זאת בעיקר בתקופת יצירת החובות כלפי המערערת. כמו כן, התנהלותו של החייב במהלך ההליך עצמו בכל הנוגע למיצוי כושר השתכרותו, מחזקת את החשש מפני שימוש לרעה בהליך פשיטת הרגל וניצולו בחוסר תום לב. 17. כפי שפירטו המערערת, המנהל המיוחד וכונס הנכסים הרשמי בכתבי טענותיהם – החוב המרכזי של החייב נוצר בעקבות מחדליו במהלך תביעת לשון הרע שהגישה נגדו המערערת. החייב נמנע מהגשת כתב הגנה כנדרש ומלהגיע לדיונים שנקבעו לבירור התביעה נגדו. בנסיבות אלה, ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה, והוא חויב בפיצוי המערערת בסך של למעלה מחצי מיליון ש"ח. כבר בהתנהלות זו של החייב ניתן לראות זלזול בהליך המשפטי ובמערערת כנושה פוטנציאלית, ואדישות ביחס לאפשרות יצירת החובות כלפיה. 18. אם לא די בכך, אף לאחר שהתקבלה בקשתו לביטול פסק הדין נגדו בכפוף לתשלום הוצאות המערערת בסך של 15,000 ש"ח בתוך 15 יום, נמנע החייב מתשלום הסכום שנקבע. החייב לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת להתנהלותו זו, אשר הובילה להפיכת פסק הדין בו חויב בפיצוי המערערת לחלוט. נראה כי על-אף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לחייב להימנע מיצירת החוב המרכזי בעניינו, הוא בחר להחמיץ כל אחת מהן, באופן המעיד על זלזול עמוק בנושיו וביטחון כי ימצא מזור בהליך פשיטת הרגל אשר ישמש לו כ"עיר מקלט" (השוו: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, מח(1) 45, 54 (1993)). אינדיקציה משמעותית נוספת לאמור אני מוצאת בתקופה הקצרה (יומיים בלבד) שחלפה מיום מתן ההחלטה בגדרה התקבלה, באופן מותנה, בקשתו של החייב לביטול פסק הדין ועד להגשת בקשתו להכריז עליו פושט רגל. יודגש, כי בשעה שפתח החייב בהליך פשיטת הרגל, עמדו לרשותו כשבועיים לנסות למזער את נזקו ואת חובו כלפי המערערת, או להשיג על ההחלטה האמורה, אך הוא נמנע מלעשות כן. העובדה שבתוך יומיים בלבד פנה החייב להליכי פשיטת רגל מחזקים את התחושה כי הוא פנה להליך זה לא כמוצא אחרון, כמתבקש, אלא על-מנת לנצלו לצורך התחמקות מחובותיו (על משמעות חלוף הזמן מעת יצירת החובות ועד לפתיחת הליכי פשיטת הרגל, ראו והשוו: ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 8 (3.5.2009); קמחי, 865-864). 19. לנוכח כל האמור, אני סבורה כי מכלול הנסיבות מוביל למסקנה כי החייב פעל שלא בתום לב בפתיחה בהליכי פשיטת הרגל מתוך אדישות וזלזול ביצירת החובות כלפי המערערת. כל זאת, ככל הנראה, מתוך הנחה ש"ביום פקודה" יוכל לפנות להליך פשיטת רגל, באופן שיוביל לשמיטת חלק נכבד מחובותיו. 20. לכל זאת יש להוסיף את התנהלותו של החייב במסגרת ההליך עצמו, עת בחר להמשיך ולהשתכר סך של כ-4,000 ש"ח בממוצע לחודש, זאת על אף שבעבר השתכר במשך שנים רבות משכורת הגבוהה פי שלושה. התנהלות זו עולה כדי חוסר תום לב, באשר החייב יכול היה להגדיל את הכנסתו ואת יכולת פירעון חובותיו (ראו: ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, מט(1) 435, 440 (1995); עניין גרינברג, פסקה 4). 21. אוסיף עוד כי אף אם כל אחד ממחדליו של החייב בשלב יצירת החובות ובמהלך הליך פשיטת הרגל עצמו – לו היה עומד לבדו – לא היה עולה כדי הפרת חובת תום הלב באופן המצדיק את ביטול הכרזתו כפושט רגל, הרי שלטעמי, הצטברותם של מחדליו, יחד עם הניצול לרעה של הליך פשיטת הרגל, מצדיקים זאת (ראו והשוו: עניין ג'נח, פסקה ד(4)). 22. טרם סיום, אבקש להעיר כי התמונה בענייננו לא תהיה שלמה מבלי להתייחס למערכת היחסים שבין החייב לבין המערערת – בני זוג המצויים בהליך גירושין מתמשך – אשר עומדת ברקע ההליך. כידוע, הליך גירושין עלול לכלול התדיינויות משפטיות רבות בערכאות שונות בגדרן נדונים העניינים הרבים השנויים במחלוקת בין בני זוג המבקשים להיפרד. ניצול לרעה של הליכי פשיטת רגל לצורך קבלת יתרון זה או אחר בסכסוך הכללי אינו ראוי, ועלול להכביד על הליך הגירושין כולו ולהסלים אותו. משכך, אני סבורה כי יש לבחון באופן זהיר את תום לבם של אלו המבקשים להיכנס בשעריו של הליך פשיטת הרגל כשהחוב העיקרי הוא כלפי בן הזוג ונוצר במסגרת היחסים הזוגיים והליכי פירוקם. לנוכח האמור, ובנסיבות המקרה שלפנינו, יש לייחס חומרה יתרה לחוסר תום לבו של החייב, אשר נדמה כי ביקש לרתום את הליך פשיטת הרגל לליבוי הסכסוך הזוגי בינו לבין המערערת. 23. סוף דבר: לו תישמע דעתי, הערעור יתקבל והכרזת החייב פושט רגל תבוטל. החייב יישא בהוצאות המערערת בסך של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט ניתן היום, ‏י"ח באלול התשע"ח (‏29.8.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 17033820_R07.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il