מאג'ד טוויל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3382/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3382/05 ע"פ 4157/05 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המערער בע"פ 3382/05 והמשיב 3 בע"פ 4157/05: מאג'ד טוויל נ ג ד המשיבה בע"פ 3382/05 והמערערת בע"פ 4157/05: מדינת ישראל המשיבים בע"פ 4157/05: 1. מחמד טוויל 2. רמי טוויל 3. מאג'ד טוויל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.3.05 בת"פ 232/03 שניתן על ידי כבוד השופט י' שפירא תאריך הישיבה: ח' באלול תשס"ה (12.9.05) בשם המערער בע"פ 3382/05: עו"ד מ' עזאם בשם המשיבה בע"פ 3382/05: עו"ד ז' אריאלי בשם המשיבים 1 ו-2 בע"פ 4157/05: עו"ד מ' בלום בשם שירות המבחן: גב' ג' באומץ פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המשיבים בע"פ 4157/05 (להלן – המשיבים) הורשעו לאחר הודייתם, בעקבות תיקון מוסכם של כתב האישום, בביצוע עבירות של חבלה חמורה, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וגרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לאותו חוק. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא) גזר על המשיבים 1 ו-2 עונש של שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות וכן קנס של 5,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. כמו כן קבע בית המשפט, כי על כל אחד מן השניים לשלם פיצוי בסך 2,000 ש"ח. על המשיב 3 נגזרו שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן שישה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי הורה, כי המשיב 3 ירצה את המאסר בבית החולים שבכלא רמלה. אף הוא חוייב לשאת בפיצוי בסכום 2,000 ש"ח. בפנינו הוגשו שני ערעורים. המשיב 3 ערער (בע"פ 3382/05) על כך שבית המשפט נמנע מלהורות כי עונש המאסר ירוצה על דרך עבודות שירות. המדינה ערערה (בע"פ 4157/05) על קולת עונשם של המשיבים 1 ו-2 ועל כך שלא הוטלו עליהם עונשי מאסר מותנים. לגבי המשיב 3 טענה המדינה בערעורה, כי לא היה מקום להורות שהלה ירצה את העונש בבית החולים של שירות בתי הסוהר. 2. כתב האישום שהונח בפני בית המשפט המחוזי כלל ארבעה נאשמים, ביניהם שלושת המשיבים ואדם נוסף, רדואן טוויל (להלן - רדואן). כל הארבעה הינם קרובי משפחה של אחת בדיעה טוויל (להלן - בדיעה). בדיעה הייתה נשואה לנביל טוויל (להלן - המנוח). יחסיהם של בדיעה והמנוח היו מעורערים. הנאשמים חשדו כי במועד כלשהו הביא המנוח אישה זרה לביתם של בני הזוג בירושלים. הארבעה הגיעו לביתם של בני הזוג ביום 7.10.03. הם דרשו מהמנוח להתגרש מאשתו ואמרו לו כי הם לוקחים את בדיעה ואת ילדי בני הזוג מן הבית. הארבעה תקפו באמצעות אגרופיהם את המנוח וגרמו לו לחבלות בחלקים שונים של גופו. הם הותירו אותו מוטל במקום ונטלו עימם את בדיעה וילדי הזוג. התקיפה גרמה להלם רגשי אצל המנוח שהביא לכשל פתאומי של הלב. כתוצאה מכך נפטר המנוח עוד ביום בו הוא הותקף. בית המשפט החל בשמיעת ראיות ובשלב מסוים הוסכם, כי כתב האישום יתוקן באופן שתחת העבירה של הריגה תבואנה עבירות של חבלה חמורה וגרם מוות ברשלנות. ואכן, המשיבים ורדואן הורשעו בהתאם. המדינה הסכימה שעונשו של רדואן לא יעלה על שתי שנות מאסר. עוד הסכימה המדינה, כי רדואן היה הגורם הדומיננטי בין ארבעת המעורבים והוא זה שהוביל את הארבעה. לפיכך, הסכימה המדינה שעונשם של האחרים ייגזר בהתחשב בעונש שיוטל על רדואן. כמו כן, הסכימה המדינה כי יש לקחת בחשבון את מצבו הרפואי של המשיב 3 לענין גזר הדין. על רדואן נגזר עונש מאסר של 30 חודשים, מתוכו 20 חודשים לריצוי בפועל וכן הוא חוייב בפיצוי בסך 3,000 ש"ח. רדואן לא הגיש ערעור ואף המדינה לא כללה אותו בערעורה שלה. 3. שלושת המשיבים הינם אנשים נורמטיביים. המשיב 1 הינו רווק בן 22 שנים, המתגורר בבית הוריו. שירות המבחן התלבט בעניינו של משיב זה, ובסופו של דבר לא נתן המלצה ממשית בבית המשפט המחוזי, אך העריך כי הארוע נשוא כתב האישום איננו משקף את תפקודו הרגיל של המשיב 1. המשיב 2 הינו בן 23 שנים. לגביו ניתנה המלצה על ידי שירות המבחן והיא כי יוטל עליו שירות לתועלת הציבור ביחד עם מאסר מותנה. באופן חלופי הומלץ על הטלת מאסר על דרך עבודות שירות. 4. נראה לנו, כי יש ממש בערעורה של המדינה. כאמור, המשיבים חברו לאדם נוסף (רדואן) ויחדיו הם היכו את המנוח מכות נמרצות. המשיבים אמנם לא הורשעו בעבירה של הריגה, אלא בגרם מוות ברשלנות. משמע, מעשיהם הובילו בסופו של דבר לכך שהמנוח נפטר. מעשיהם נעשו על רקע סכסוך בין המנוח לבין אשתו. אין צורך לומר, כי אלימות איננה הדרך ליישוב סכסוכים כלשהם, כולל סכסוכי משפחה. הגם שמדובר באנשים נורמטיביים, אין להתעלם מן המעשים ומן התוצאה הקשה שנגרמה. עונש של מאסר בעבודות שירות אינו הולם בצורה מספקת את חומרתן של העבירות, בוודאי ככל שמדובר במשיבים 1 ו-2. העונש שהושת הינו קל מידי אף בהתחשב בעונש שהוטל על רדואן. אף אין זה ברור מדוע נמנע בית המשפט מלהטיל מאסר מותנה על המשיבים 1 ו-2. לפיכך, יהא צורך להחמיר בעונשם של אלה. 5. המשיב 3 הינו בן 52 שנים. הוא סובל מבעיות רפואיות שונות ולכן הסכימה המדינה שיוטל עליו עונש קל מזה של האחרים. בערעורו שלו מלין המשיב 3 על כך שנקבע, כי ירצה עונש מאסר של שלושה חודשים בין כותלי הכלא. מסתבר, כי הממונה על עבודות שירות מצא כי בשל סיבות רפואיות לא יוכל המשיב 3 לבצע עבודות שירות. לפיכך נקבע כי ירצה את העונש בין כותלי בית החולים שבבית הסוהר. לאחר גזר הדין הועבר החומר הרפואי לידי קצין רפואה ראשי של שירות בתי הסוהר. הלה קבע, כי על פי המסמכים הרפואיים נראה שהמשיב 3 שיוכל לרצות את העונש בבית סוהר רגיל. עם זאת הוצע, כי בעת קליטתו תיערך בדיקה יסודית של מצבו בבית החולים של שירות בתי הסוהר. על רקע דברים אלה ביקש המשיב 3 להיבדק שוב על ידי הממונה מאחר ואפשר שיימצא כי יכול הוא לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, מה גם שריצה עונש כזה לפני זמן לא רב. 6. לסיכום, ערעורה של המדינה מתקבל לגבי המשיבים 1 ו-2. תחת שישה חודשי מאסר יוטלו על כל אחד מהם שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי תקופת מעצרם) וכן שישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, שלא יעברו עבירה של אלימות. שאר חלקי גזר הדין בעניינם יעמדו על כנם. עניינו של המשיב 3 יוחזר לממונה על עבודות שירות, על מנת שיודיענו תוך 30 ימים האם משיב זה יכול לרצות את עונשו בעבודות שירות. משתוגש חוות דעתו של הממונה נחליט לגבי המשך הטיפול. ניתן היום, ח' באלול תשס"ה (12.9.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט החלטה המשיבים 1 ו-2 יתייצבו לרצוי עונשיהם במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 25.9.05, לא יאוחר מן השעה 11:00. ניתנה היום, ח' באלול תשס"ה (12.9.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05033820_S05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/