סאלח ג'בארין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3381/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3381/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' עמית המערער: סאלח ג'בארין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 25.3.09, בת.פ. 7068/08, שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעב תאריך הישיבה: ג' בחשון התש"ע (21.10.09) בשם המערער: עו"ד אגברייה בדר אלדין בשם המשיבה: עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, החזקת סם מסוכן וסחר בסם מסוכן. בגין כל אלה נדון המערער ל-40 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, שנת פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה ושנת פסילה על-תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש. 2. העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה היו אלו: בחודש פברואר 2008, קשר המערער עם שכנו, קטין, יליד חודש ספטמבר 2008 (להלן: הקטין), להחזיק ולסחור בסמים מסוכנים בלא היתר. נטען, כי המערער השתמש בקטין כדי לקבל את הסם מידיהם של אחרים וכדי לשלם את תמורתו. לאחר זאת היה הקטין מעביר את הסם למערער שחילק אותו למנות, אותן מסר בהמשך לקטין כדי למכור אותן ללקוחות שונים על פי הוראותיו שנמסרו בטלפון. פעילותם של השניים נמשכה עד ליום 2.4.08, ובחיפוש במקום מסתור ששימש להחבאת הסם נמצאו 11.44 גרם (נטו) של קוקאין. 3. במרכז ראיותיה של המשיבה עמדו אמרות שנרשמו מפיו של הקטין במהלך חקירתו. תחילה התמקדה החקירה בתצלום בו נראה הקטין מחזיק אקדח (ראו ת/26), ובהמשך שוחח הקטין עם אחד השוטרים (ראפת ארחייבי) בפניו חשף את המקום בו החביא סמים, ושוטרים שיצאו לאותו מקום תפסו את הסם (ראו הדו"ח ת/1). בעקבות שיחתו של הקטין עם השוטר ארחייבי, נרשמה מפיו ההודעה ת/28. ובה טען כי באחד הימים עצר לידו רכב, ואדם שהזדהה בשם "חאכם" טען כי הוא מכפר מעאוויה, מסר לו חבילת סם אותה ביקש ממנו להסתיר, הואיל והמשטרה דולקת אחריו. בהודעה נוספת מאותו יום (ראו ת/30), הוסיף הקטין וסיפר כי אין זו הפעם הראשונה שאותה אדם מסר לו סם, אולם ביום המחרת כבר היתה בפיו גרסה אחרת (ראו ת/31), לאמור: "חוץ מחאכם מכפר מעאוייה... יש עוד בחור שהוא שכן שלי... ושמו סאלם מחמוד אבו-רכא שהכינוי שלו 'פרעון' ואמר לי שהוא רוצה שאני אעבוד איתו למכור לו סמים וכבר אני חודשיים מדי יום עובד איתו ומוכר לו סמים וגם... מחביא לו סמים ביער שליד ביתו... הסמים שנותן לי להחביא אותם מסוג (שלג) קריסטל והצבע שלהם לבן, אני כמעט מדי יום נפגש עם סאלח פרעון בחצר ביתו והוא נותן שש מנות (שלג) קריסטל, אני לוקח אותם ממנו... ומשם הולך ישירות ליער שליד ביתו של סאלח פרעון... ומחביא אותם שם... ואז כל יום מתקשר אלי סאלח לפלאפון שלי שמספרו... ממספר חסוי ואומר לי שמגיע מישהו תמכור לו מנת קריסטל... ואני לוקח ... ונותן את המנה לבחור שמגיע שאני לא מכיר אותו הוא נותן לי 200 שקל עבור מנה של קריסטל ואז הוא עוזב". גרסה דומה נרשמה מפיו של הקטין גם ביום 5.4.08 (ראו ת/33, ת/34), אולם במהלך העימות שנערך עם המערער, נשמעה מפיו של הקטין גרסה שונה, היינו, שהעובדות המפלילות אותן ייחס למערער הן כוזבות ("אני משקר, דוד סאלח אוהב אותי כמו הילדים שלו ועוזר לי שמישהו מנסה לפגוע בי ואוהב שיהיה לי טוב..." (ראו ת/10). בעקבות כך נשאל הקטין לפשר השינוי שחל בגרסתו, והוא הטיח בשוטר: "אתה ועוד אחד מנצרת הרביצו לי"). ברם, זו לא היתה גרסתו האחרונה של הקטין, הואיל וכאשר נחקר לאחר העימות על השינוי בדבריו, הוא פרץ בבכי וטען כי במהלך העימות דרך המערער על רגלו והוא הבין זאת כאיום. טענה זו הוצגה למערער במהלך רישום הודעה מפיו (ת/15), ועל כך השיב: "[הקטין] ישב צמוד אלי בעיה שלכם שלא הושבתם אותנו אחד במרחק מהשני אולי בטעות הרגל שלי שפשפה הרגל של [הקטין] אבל לא היתה לי כוונה לאיים או לשבש...". הנה כי כן, בין אם הדריכה על רגלו של הקטין היתה מקרית או מכוונת, חשובה לענייננו הפרשנות שייחס לה הקטין (איום), וכל אלה כמו גם בכיו תועדו בהודעה שנרשמה מפיו בעקבות העימות (ראו ת/36). 4. במהלך עדותו בבית המשפט חזר בו הקטין מהגרסה המפלילה אותה מסר בחקירתו, ולכך הציע הסברים שונים שלא קנו אחיזה בלבו של השופט המלומד של בית משפט קמא, אשר קבע (ראו עמ' 13 להכרעת הדין): "קריאת הודעותיו של הקטין ועיון בהן, מראה עד כמה הוא לא רצה לסבך את הנאשם והרחיקו ממעשי העבירה ככל שיכל ורק כאשר לא היה בפיו הסבר לשאלות החוקרים הוא החליט לומר את האמת ככל שהיא מתייחסת לנאשם. קריאת ההודעות המסבכות של הקטין והנתונים העולים מתוכן מצביעים על גרסת אמת שיש בה סממנים המעידים על כך, שרק מי שהיה מצוי בעסקי הסמים האלו, יכול לדעת אותם". ממצאים אלו של בית משפט המחוזי הם ממצאים שבעובדה ומהימנות המסורים להכרעתה של הערכאה הדיונית, ומהם לא מצאנו מקום או עילה לשנות. אדרבא, שלושה עניינים מלמדים כי התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא היתה בלתי נמנעת. ראשית, העובדה כי במקום בו הוטמן סם אותר על פי הנחיותיו של הקטין, ולעניין זה נדגיש שגם לעובדה זו הוא התכחש במהלך עדותו בבית המשפט. שנית, בין המערער לקטין התקיימה תקשורת ענפה, גם אליבא דגרסת המערער, ואין זה דבר שגרתי נוכח פער הגילים בין השניים. שלישית, הקטין העיד בפני בית המשפט המחוזי בעניינו של המערער בימים 2 ו-3 ביולי 2008, וימים ספורים לאחר מכן (בתאריך 7.7.08), הוא נקרא להשיב על עובדותיו של כתב האישום שהוגש נגדו. באלו נטען, בין היתר, כי "במועדים שונים... רכשו [הקטין] ו[המערער] סמים מסוכנים מסוג קוקאין... ללא היתר כדין, החזיקו סמים מסוכנים שלא לצריכתם העצמית וללא היתר כדין ומכרו סמים מסוכנים ללא היתר כדין", ובהמשך, פורט חלקו של כל אחד מהשניים בקשר. במהלך משפטו לא הסתייג המערער מאף אחת מהעובדות שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן, אדרבא, בתגובתו לכתב האישום אמר: "אני מאשר שאני מבין את כתב האישום ומבין את כל המיוחס לי ומודה בעובדות כתב-האישום". נוכח מסכת זו של ראיות, אנו סבורים כי הרשעת המערער בדין יסודה, ומדעתנו לא שינינו גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעון על פה. 5. באשר לערעור על העונש – גם ממנו לא מצאנו מקום לשנות. המערער סחר בסם מסוכן בכמויות ניכרות ולאורך זמן, תוך שהוא מסתייע בקטין שהיה נתון למרותו. בנסיבות אלו העונש שהושת עליו הנו מתון ביותר, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו. ניתן היום, ז' בחשון התש"ע (25.10.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09033810_O05.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il