נעם פדרמן נ. מ"י

פסק-דין בתיק עמ"ם 338/04 בבית המשפט העליון עמ"ם 338/04 בפני: כבוד השופטת א' חיות המערער: נעם פדרמן נ ג ד המשיב: שר הביטחון ערעור על החלטת נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא י' צמח) בב"ש 4926/03 מיום 1.1.04 בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד שי ניצן פסק-דין רקע 1. ביום 21.9.03 חתם המשיב על צו מעצר לפי חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), תשל"ט-1979 (להלן: חוק המעצרים המנהליים), ובו הורה על מעצרו של המערער לתקופה בת שישה חודשים מיום 22.9.03, מטעמים של שמירה על בטחון המדינה ועל בטחון הציבור. ביום 25.9.03 אושר הצו על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא י' צמח), וערעור שהוגש על ההחלטה לבית משפט זה נדחה (ראו: עמ"מ 8788/03 פדרמן נ' שר הביטחון (טרם פורסם) (להלן: פסק הדין בהליך הקודם)). ביום 21.12.03, שלושה חודשים לאחר שהוצא צו המעצר כנגד המערער, נתקיים בפני נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים "עיון תקופתי מחדש" בעניין המעצר, בהתאם לסעיף 5 לחוק המעצרים המינהליים, וביום 1.1.04 החליט נשיא בית המשפט המחוזי כי יש להותיר על כנו את צו המעצר המנהלי שהוצא כנגד המערער. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. החלטת נשיא בית משפט המחוזי 2. במסגרת העיון התקופתי בצו המעצר שהוצא כנגדו, העלה המערער בפני נשיא בית המשפט המחוזי, שורה של טענות באשר לחוקיות השימוש בהליך המעצר המנהלי ובאשר לצידוק שבהפעלתו בעניינו. כן העלה המערער טענות הנוגעות לתנאי מעצרו והוסיף כי יש לבחון אפשרות של שחרורו לחלופת מעצר. הנשיא צמח בחן את טענותיו של המערער על יסוד חומר ראיות גלוי וחסוי אשר הוצג בפניו, וקבע כי יש להותיר את הצו על כנו בשל הסכנה הנשקפת מהמערער לביטחון המדינה ולביטחון הציבור. הנשיא צמח הדגיש בהקשר זה, כי חלוף הזמן מאז הוצא צו המעצר כנגד המערער, וחומר הראיות החדש אשר הוצג בפניו, אינם מפחיתים מן הסכנה החמורה והמיידית הנשקפת מהמערער. עוד קבע הנשיא צמח, כי נוכח חומר הראיות שהוצג בפניו, אין מקום להורות על חלופת מעצר או על המרת הצו ב'צו תיחום מגורים', כפי שביקש המערער, שכן חלופות אלה אינן אפקטיביות, ואין בהן כדי למנוע את הסכנה בגינה נעצר המערער. הנשיא צמח הוסיף ודחה את טענות המערער בעניין תנאי מעצרו, והבהיר כי הליך הדיון במעצר מנהלי איננו מיועד לבחינת תנאי מעצר, וכי טענות בעניין זה יש להעלות במסגרת עתירת עציר ובהתאם לסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. לבסוף, דחה הנשיא צמח את טענתו של המערער בעניין חוקיות הפעלתן של הוראות חוק המעצרים המינהליים. טענה זו נסמכה על אי קיומה של הוראת מעבר בעניין ההכרזה על מצב חירום בחוק יסוד הממשלה כנוסחו מתשס"א. בעניין זה קבע הנשיא צמח כי ההכרזה בדבר מצב חירום, קיימת מכוח סעיף 38 לחוק יסוד הממשלה. למסקנה זו הגיע הנשיא צמח תוך שהוא נעזר בהוראת סעיף 25 לחוק הפרשנות התשמ"א-1981, ובקובעו כי סעיף 38 הנ"ל בא במקום הוראת סעיף 49 שבחוק יסוד הממשלה כנוסחו מתשנ"ב, ואילו סעיף 49 הנ"ל החליף, על פי הוראת סעיף 64 לאותו חוק, את סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948 (להלן: הפקודה). לפיכך, כך הוסיף הנשיא צמח וקבע ניתן לייחס את ההפניה הכלולה בחוק המעצרים המינהליים אל סעיף 9 לפקודה, כהפניה לסעיף 38 לחוק יסוד הממשלה, ולהפעיל את הוראות חוק המעצרים המינהליים, מתוקף ההכרזה הכלולה בו. 3. על החלטה זו של נשיא בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שבפניי. הדיון בערעור התקיים בדלתיים סגורות, כמצוות סעיף 9 לחוק המעצרים המינהליים. בראשית הדיון הציג המערער את טענותיו בנוגע להחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר מכן השיב בא-כוח המדינה. חלקו הבא של הדיון התקיים שלא בנוכחות המערער, ובו שמעתי סקירות מפי אנשי שירות הביטחון הכללי, והוצג בפניי החומר החסוי. לאחר שעיינתי בחומר, ושמעתי תשובות לשאלות שונות שהתעוררו, התקיים חלקו האחרון של הדיון, בו סיכם המערער את טענותיו. טענות המערער 4. הטענות שהעלה המערער בערעור, בכתב ובעל פה, הן – בעיקרן - אותן הטענות שהעלה בפני נשיא בית המשפט המחוזי בהליך נשוא הערעור. המערער שב וטען בפניי כי אין כל הצדקה למעצרו, שכן מעצר זה הושת עליו משיקולים זרים ומשמש כאמצעי להענשתו. בהקשר זה, חזר המערער על טענתו כנגד עצם השימוש בהליך המעצר המנהלי, שכן הליך זה הינו, לדבריו, בלתי דמוקרטי ו'דרקוני', והוא הופעל בעניינו במטרה לעקוף את ההחלטה שניתנה בהליך הפלילי שהתקיים בעניינו ולפיה שוחרר לחלופת מעצר. המערער הוסיף וטען לקיומם של פגמים בחומר הראיות החסוי אשר הוצג בפני הנשיא צמח, הנובעים מהאמצעים הפסולים שננקטו לשם השגתו, ומפגמי המהימנות בהם הוא מאופיין. לבסוף, חזר המערער והעלה את טענותיו בדבר אי תחולתן של הוראות חוק המעצרים שעת-חירום; בדבר הצורך לבחון את הצעותיו לחלופות מעצר; ובדבר תנאי מעצרו, ובכלל זה היקף הביקורים שהוא זכאי להם, והקושי בקיום תפילות מסודרות במניין. דיון 5. המעצר המינהלי משמש כאמצעי לשמירה על ביטחון המדינה וביטחון הציבור, אך הוא מעורר קשיים לא מעטים, בעיקר נוכח העובדה שהוא שולל את חירותו של אדם על בסיס ראיות מינהליות, אשר רובן ככולן חסויות מעיניו, ואין לו יכולת אמיתית להתמודד עמן. על טיבו של המעצר המינהלי, על הקשיים שהוא מעורר, ועל מנגנוני הבקרה והאיזון הקבועים בדין באשר למעצרים מינהליים בכלל, ובאשר למעצרים מנהליים המבוצעים מכוח חוק המעצרים המינהליים בפרט, עמד בהרחבה חברי השופט א' גרוניס בפסק דינו בהליך הקודם. דבריו מקובלים עלי, ולא ראיתי צורך לחזור עליהם. אעבור, אפוא, לבחינת נסיבותיו של הערעור שבכאן, תוך שאני משווה לנגד עיני את המגבלות החלות על המערער ואת העובדה שבית משפט זה, כמו גם נשיא בית המשפט המחוזי, אמורים לשמש לו לפה בעת בחינת חומר הראיות ששימש בסיס למעצר. 6. עיינתי בחומר החסוי שהובא בפני הנשיא צמח, ובכללו: החומר על פיו הוצא צו המעצר, והחומר שנאסף מאז המעצר ועד לדיון בפני הנשיא צמח. כמו כן, עיינתי בחומר שנאסף לאחר מועד מתן ההחלטה נשוא הערעור; שמעתי את דבריהם של אנשי שירות הביטחון הכללי, ואת תשובותיהם לשאלות שהועלו, ולאחר כל אלה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. החומר החסוי הינו רב ומגוון, ועולה ממנו כי לעת הזו לא פג הסיכון הממשי לביטחון המדינה ולביטחון הציבור הנשקף מן המערער. אדרבא, מתוך החומר שנצבר מאז מעצרו של המערער עולה, למרבה הצער, כי המערער מוסיף ופועל לקידום ולמימוש מטרותיו הפסולות אף ממקום מעצרו. בשלב זה, ועל בסיס החומר הקיים, לא ניתן להעמיד את המערער לדין פלילי. לפיכך, יש להמשיך ולמצות נגדו את ההליך החריג של מעצר מינהלי, למלוא התקופה שבגינה הוצא הצו. ויודגש- נוכח החומר החסוי שנאסף בעניינו של המערער עולה כי אין מקום לאמצעי מניעתי שפגיעתו פחותה, משום שאמצעי כזה לא יהא בו כדי להפיג את מסוכנותו של המערער, מה גם שהדבר נוסה בעבר - עת היה המערער תחת צו פיקוח שהוציא אלוף פיקוד המרכז - אך נכשל. 7. כמו הנשיא צמח, לא מצאתי אף אני ממש בטענה המשפטית שהעלה המערער בדבר העדר בסיס חוקי למעצרו המינהלי. חוק המעצרים המינהליים אכן מתנה את תוקפו בהכרזת מצב חרום מכוח סעיף 9 לפקודה, וסעיף זה בוטל בחוק יסוד הממשלה מתשנ"ב, אך באותו חוק יסוד נקבע כי מקום שבו תלוי תוקפו של חיקוק בקיומו של מצב חירום לפי סעיף 9 לפקודה, יעמוד החיקוק בתוקפו כל עוד קיים מצב חירום מכוח סעיף 49 לחוק היסוד הנ"ל (ראו: סעיף 64 לחוק יסוד הממשלה הקודם). סעיף 49 לחוק יסוד הממשלה מתשנ"ב הוחלף בסעיף 38 לחוק יסוד הממשלה מתשס"א, והוא זהה לו בנוסחו. במצב דברים כגון זה, מוסדרת ההמשכיות הנורמטיבית מכוח סעיף 25 לחוק הפרשנות התשמ"א-1981, אליו הפנה הנשיא צמח, ולפיו: "אזכור של חיקוק בחיקוק אחר, כוונתו לחיקוק המאוזכר, כנוסחו בשעה שנזקקים לו לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בחיקוק אחר". הטענות שהעלה המערער בדבר העדר הוראת מעבר בחוק יסוד הממשלה מתשס"א, ובדבר אי קיומה של הכרזה על מצב חירום, כנדרש בחוק המעצרים המינהליים, דינן, אפוא, להידחות. אשר לתנאי המעצר. בא כוח המשיב הצהיר בפניי כי ימשיך ויפעל, ככל שניתן, לבוא לקראת המערער בכל הנוגע לתנאי התפילה ולביקורי המשפחה. במידה שדעתו של המערער לא תהא נוחה מהפתרונות שיימצאו, פתוחה בפניו הדרך להגיש עתירת אסיר, מכוח סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971. הערעור נדחה. ניתן היום, ב' בשבט תשס"ד (25.1.2004). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04003380_V06.docהג מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il