פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 3374/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 4.5.2022 בתמ"ש 9359-09-14, בתמ"ש 8707-07-19 ובתמ"ש 60667-12-20 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת ת' סנונית-פורר בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת ת' סנונית-פורר) מיום 4.5.2022 בתמ"ש 9359-09-14, בתמ"ש 8707-07-19 ובתמ"ש 60667-12-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. הצדדים הם בני זוג לשעבר שבעניינם מתנהלים מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. ההליכים נושא הערעור דנן הם תביעה שהגיש המשיב נגד המערערת לפירוק שיתוף במספר נכסים (תמ"ש 9359-09-14) (להלן: תביעת פירוק השיתוף); תביעה כספית שהגישה המערערת נגד המשיב ואחיינה, בגין דמי שימוש בחנות (תמ"ש 8707-07-19) (להלן: תביעת דמי השימוש); ותביעת המערערת לתשלום חוב כספי כלפיה (תמ"ש 60667-12-20) (להלן: תביעת החוב), אשר הוגשה נגד המשיב וכן נגד שני גורמים נוספים, שהתביעה נגדם סולקה בפסק דין חלקי משנת 2021. ביום 18.1.2017 ניתן פסק דין בתביעת פירוק השיתוף, שבו הורה המותב על פירוק השיתוף בשניים מהנכסים נושא ההליך. ביום 21.2.2017 מונו שני כונסי נכסים לצורך מכירת הנכסים, ומאז הוגשו ונדונו במסגרת ההליך בקשות שונות בהקשר זה. כמו כן, ביום 23.3.2022 ניתן פסק דין בתביעת דמי השימוש, שבו נדחתה תביעת המערערת נגד המשיב ותביעתה נגד אחיינה התקבלה באופן חלקי. ביום 24.4.2022 הגישה המערערת בקשה לפסול את המותב מלדון בכל שלושת ההליכים שצוינו לעיל, ובה השגות שונות על התנהלות המותב ועל החלטות שנתן בהליכים. המערערת הלינה, בין היתר, על התמשכות והתארכות ההליך בתביעת פירוק השיתוף; על אופן ניהול תביעת החוב, שמעיד לגישתה על "נקמנות מזוקקת של בית המשפט"; ועל העובדה שהמותב "[ה]כפיש [אותה] לכאורה" בפסק הדין החלקי שניתן בתביעת החוב, שם צוין כי המערערת "עומדת במריה". המערערת הוסיפה כי המותב התעלם מ"מעשים פליליים לכאורה" שביצעו כונסי הנכסים שמונו בתביעת פירוק השיתוף, וכן מִבַּקָּשׁוֹת וטענות שונות שהעלתה לאורך ניהול ההליכים, ובפרט מניגוד עניינים שמתקיים ביחס לבאת-כוח המשיב. בהקשר זה טענה המערערת כי המותב "דאג" לזכויות המשיב תוך התעלמות מזכויותיה, וכי האופן שבו נוהלו ההליכים הביא למצב שבו כל ההכנסות מאחד הנכסים "זרמו אליו", בעוד שההוצאות ביחס לנכס השני "נזנחו והוטלו על כתפי [המערערת] לבדה". במיוחד העלתה המערערת השגות על החלטה שנתן המותב בדיון שהתקיים ביום 1.7.2020, בה הורה "[ל]סגור את כל הבקשות" בתביעת פירוק השיתוף. לטענתה, המותב סיווג את הבקשות הללו כ"חסויות" מפני הצדדים עצמם – כך שהן "הועלמו ממערכת 'נט המשפט'" – והיא התוודעה "רק עתה" לסטטוס החסוי של אותן בקשות. החלטה נוספת שעליה הלינה המערערת ניתנה ביום 21.1.2021 בתביעת פירוק השיתוף, ובה נדחתה בקשה מסוימת שהגישה. באותה החלטה צוין, בין היתר, כי בקשת המערערת מהווה ניסיון "לשנות מצב קיים ובהתעלם מההחלטות שניתנו" – ובהקשר זה טענה המערערת בבקשת הפסלות כי החלטת המותב מציגה אותה כמי ש"מתנהלת בעורמה". עוד ציינה המערערת כי הגישה בקשת רשות ערעור על אותה החלטה, ובמסגרתה הביע בית המשפט המחוזי ביקורת על התבטאות זו של המותב (רמ"ש (מחוזי ת"א) 47166-02-21 (12.7.2021) (סגן הנשיא ש' שוחט). כמו כן טענה המערערת כי באת-כוח המשיב "נוהגת להסתודד עם כבוד השופטת על מנת להחליף ביניהן 'דברים' באולם בית המשפט בד"כ בסוף דיון ולתאם עמדות ו'טיפים' לכאורה". באופן ספציפי טענה המערערת כי במהלך חקירה נגדית שלה באחד הדיונים, ניגשה באת-כוח המשיב למותב "והתלחשה עימה" חרף התנגדות המערערת. המערערת ציינה כי אינה יודעת מהם הדברים שהוחלפו בין השתיים, וכי הקלטת הדיון לא זמינה באתר "נט המשפט" אף שהועלתה אליו בעבר. לטענתה, מהתנהלות המותב ומהחלטות שנתן בהליכים עולה חשש כי "'טיפים' אלו הפכו למגעים ישירים סמויים לכאורה". המערערת הוסיפה בהקשר זה כי המותב "מייצג למעשה את המשיב ללא כחל ו[ש]רק, נגד [המערערת] ומשמש לו לפה ולסנגור בהיעדרו". מסקנה זו עולה, לשיטתה, מהתנהלות המותב בהיבטים דיוניים שונים, ובפרט מנכונותו להשלים עם העובדה שהמשיב אינו מתייצב לדיונים באופן חוזר ונשנה. נוכח כל זאת טענה המערערת כי דעתו של המותב "נתגבשה" ביחס להליכים וכי עליו לפסול את עצמו מלדון בהם. המשיב, מצדו, טען כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי לא מתקיימת בענייננו עילת פסלות. עוד הכחיש המשיב את הטענה בדבר "הסתודדות" בין המותב ובאת-כוחו. המותב דחה את הבקשה לפסילתו ביום 4.5.2022, והדגיש כי הבקשה לוקה בשיהוי שלגביו לא סיפקה המערערת הסבר משכנע. על כן, כך צוין, "ככל הנראה הסיבה האמיתית בעטייה הוגשה הבקשה רק עתה הוא פסק הדין שניתן [בתביעת דמי השימוש] ביום 23.3.22 [...]". כמו כן הודגש כי תביעת פירוק השיתוף ותביעת דמי השימוש נסגרו, וכי תביעת החוב היא ההליך היחיד שפתוח כעת. המותב הוסיף כי העובדות שפורטו בבקשת הפסלות הן "חלקיות" ואינן משקפות את התמונה השלמה. בפרט דחה המותב את הטענה ביחס להתארכות ההליכים, בציינו כי המערערת "מסירה אחריות מוחלטת מעצמה – בעלת דין שכאשר היא חפצה הגישה ומגישה בקשות רבות ותביעות למיצוי ובירור זכויותיה – ומעבירה את הנטל לבימ"ש לנהל לשיטתה לבדו את ההליך". מכל מקום, המותב הדגיש כי נהג במערערת באורך רוח ודן בכל בקשותיה וטענותיה, ובפרט בטענות בעניין התנהלות כונסי הנכסים. עוד נקבע כי אין מקום לתקוף החלטות שיפוטיות באמצעות בקשת פסלות, וכי השגות המערערת על ההחלטה שבעקבותיה נסגרו הבקשות הפתוחות בתביעת פירוק השיתוף הן "ערעוריות" במהותן. המותב הוסיף כי העובדה שהמערערת הגישה הליכים ערעוריים על חלק מההחלטות הללו, אך טענותיה נדחו – אף היא אינה מקימה עילת פסלות. באשר לטענה ל"הסתודדות" עם באת-כוח המשיב, הדגיש המותב כי "לא היו דברים מעולם" וכי "מדובר בהכפשה חסרת בסיס כנגד בימ"ש". בדומה, המותב קבע כי אין בסיס לטענה בדבר "העלמת" בקשות מתביעת פירוק השיתוף, ובמילותיו: "התיק מוגדר בצורה מפורשת: 'חסוי לציבור, פתוח לצדדים'. לא נעשה בסיווג התיק מעולם כל שינוי. גם לא באף בקשה שהיא". מכל מקום, המותב ציין כי ערך בדיקה בנושא מול מזכירות בית המשפט ומול השירות הטכני של מערכת "נט המשפט" – שממנה עלה כי סיווג התיק לא שונה ולא "נעלמו" מסמכים מהתיק. לבסוף הדגיש המותב בהחלטתו: "לא גובשה על ידי בית המשפט כל דעה כלפי מי מהצדדים וטענות בעלי הדין נבחנות ומתבררות לגופן בעת ההליכים השונים המתנהלים בפניי ועל פי הבקשות שמוגשות. אמשיך ואשמע ואדון בכל טענותיה של [המערערת], כפי שהיה עד עתה, בלב פתוח ובנפש חפצה". מכאן הערעור דנן. המערערת, שאינה מיוצגת, עומדת על הטענות שהעלתה בבקשת הפסלות ומוסיפה כי החלטת הפסלות נוסחה בכלליות-יתר, באופן שאינו כולל מענה מספק לטענותיה. כמו כן מלינה המערערת על אמירת המותב לפיה היא "מעבירה את הנטל לבימ"ש לנהל לשיטתה לבדו את ההליך" – אמירה אשר מתעלמת, לגישתה, מחלקם של כונסי הנכסים בניהול ההליך ו"מחפה" עליהם. המערערת סבורה כי דעתו של המותב "ננעלה" וכי אופן ניהול ההליכים פוגע בזכויותיה, ולגישתה "הפעילות השיפוטית היא אשר מעידה על קיומה של פסלות ולא ההחלטות (הדיוניות) שניתנו". לטענתה התנהלות המותב היא "קיצונית חד צדדית", והחלטותיו ניתנות נגדה באופן גורף וחורגות ממתחם הסבירות. כמו כן עומדת המערערת על טענתה בדבר "הסתודדות" בין המותב ובאת-כוח המשיב – אשר אירעה, לטענתה, לנגד עיניה ועיני בא-כוחה דאז ובעת שנכחו באולם. לצד זאת טוענת המערערת כי כל שלושת ההליכים "חיים ופעילים" וכי מתנהלים במסגרתם הליכים שונים גם לאחר מתן פסקי הדין. עוד נטען כי בקשת הפסלות לא הוגשה בשיהוי, וזאת בפרט מכיוון שהוגשה בסמוך לאחר שנודע למערערת על ה"בקשות שנעלמו". בהקשר זה מפנה המערערת למספרי בקשות ספציפיות שלטענתה "נעלמו", ומצרפת צילומי מסך ממערכת "נט המשפט" – והיא מדגישה כי מדובר "בדיוק [ב]בקשות שהיו פתוחות בתיק ושנסגרו בשל ההח' מיום 1.7.2020". מכל מקום, המערערת סבורה כי אף אם בקשתה לוקה בשיהוי, אין בכך כדי למנוע דיון והכרעה בטענותיה לגופן. דין הערעור להידחות. תחילה אציין כי חרף טענת המערערת בנושא, הרוב המכריע של הטענות בבקשת הפסלות הועלו בשיהוי מובהק. זאת, שכן פרט לטענה בדבר ה"היעלמות" הנטענת של בקשות – עובדה שנתגלתה למערערת, לטענתה, אך לאחרונה – בקשת הפסלות כללה השגות על החלטות רבות שנתן המותב לאורך ניהול ההליכים ואשר תוכנן היה ידוע לה זה מכבר, וכבר נפסק בעבר כי שיהוי משמעותי בהעלאת טענת פסלות עשוי להצדיק את דחייתה מטעם זה בלבד (ראו והשוו: ע"א 3050/22 הוועד לשמירה על בתי הקברות המוסלמים בירושלים נ' עיריית ירושלים, פסקה 10 והאסמכתאות שם (2.6.2022)). לא מצאתי כי ההסבר שהובא לכך בכתב הערעור מהווה הצדקה מספקת להשתהותה של המערערת. אף לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערערת להוכיח את קיומה של עילת פסלות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות המעידות על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. בהקשר זה נפסק כי הפעילות השיפוטית תקים כשלעצמה עילת פסלות רק במקרים נדירים וחריגים (ראו והשוו: ע"א 984/22 פלוני נ' הגלריה בברנר בע"מ, פסקה 14 (13.4.2022)). ענייננו אינו נמנה עם המקרים החריגים הללו. כפי שהובהר לא אחת בפסיקה, השגות על החלטות דיוניות אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות, וזאת גם כאשר מדובר בהצטברות של החלטות שאינן לרוחו של בעל הדין הטוען לפסלות (ע"א 4941/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (28.7.2021)). עוד הובהר כי "בקשת פסלות אינה מסלול 'שיורי' להעלאת טענות שנדחו בהליכי ערעור" (ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). בענייננו, לא שוכנעתי כי ההחלטות שפורטו בבקשת הפסלות ובערעור – לרבות ההתבטאויות השונות שנכללו בהן ביחס למערערת עצמה – מקימות חשש ממשי לכך שהמותב נוהג כלפיה במשוא פנים, או פועל מתוך העדפה כלפי המשיב. באופן ספציפי, באשר לטענה בדבר "היעלמות" בקשות מתביעת פירוק השיתוף בעקבות הוראת המותב על סגירתן: אף אם מסמכים מסוימים אינם זמינים במערכת "נט המשפט" ואין ביכולתה של המערערת לצפות בהם, לא שוכנעתי כי הדבר מעיד, אף לא בקירוב, על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב ביחס להליך – ואדגיש כי החלטת המותב לסגור את הבקשות הללו הייתה ידועה למערערת זה מכבר. אף אין בידי לקבל את הטענה ל"הסתודדות" בין המותב ובאת-כוח המשיב. כבר נפסק כי כאשר קיים פער בין גרסתו העובדתית של הטוען לפסלות ובין זו של המותב – קמה חזקה כי גרסת המותב היא המתארת נאמנה את השתלשלות האירועים (ע"פ 3779/21 ישיבת אורחות תורה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה כרמיאל, פסקה 11 (7.6.2021)). לא מצאתי מקום לסטות מכלל זה בענייננו, בשים לב לכך שטענת המערערת הוכחשה נמרצות על ידי המשיב ועל ידי המותב עצמו. אוסיף כי המערערת טענה בעצמה כי היא ובא-כוחה דאז נכחו באולם בזמן ה"הסתודדות" הנטענת – ומשכך, אף אם אכן התקיים שיח כלשהו בין המותב לבאת-כוח המשיב, לא מדובר בשיח במעמד צד אחד אשר עשוי היה, במקרים חריגים, להקים עילת פסלות (השוו: ע"פ 1507/22 טרביאן נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (1.3.2022)). לבסוף אציין כי אין הכרח שבית המשפט ידון בכל טענה וטענה שמובאת בבקשת פסלות, והוא רשאי לדון בטענות המהותיות בלבד (ע"א 7359/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (23.11.2021)). כך עשה המותב בענייננו, בדחותו את בקשת הפסלות בהחלטה מנומקת אשר מתייחסת לסוגיות המהותיות שהועלו בבקשה. משכך, לא מצאתי פגם באופן שבו נימק המותב את החלטת הפסלות. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בתמוז התשפ"ב (‏30.6.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22033740_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1