אברהם פקירי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3374/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3374/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אברהם פקירי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת א' שדמי) מיום 16.4.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק תעבורה 26001/08 בשם המערער: עו"ד א' בית-הלוי פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת א' שדמי) מיום 16.4.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק תעבורה מס' 26001/08. 1. לבית משפט השלום בתל אביב-יפו הוגש כתב אישום נגד המערער, המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות (להלן: כתב האישום). על-פי העובדות המפורטות בכתב האישום, ביום 1.5.2008 נעצר המערער על-ידי המשטרה, שעה שנהג ברכבו בדרך קיבוץ גלויות בתל-אביב. בבדיקת נשיפה שנערכה למערער, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 420 מיקרוגרם, ריכוז הגבוה מהמותר על-פי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בנוסף, פורטו בכתב האישום שמות שלושת עדי התביעה, השוטרים שגיב קורן, קובי ספיר ודרור אורגד. 2. ביום 8.2.2009 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה בעניינו של המערער. לישיבה זו התייצבו רק שניים מתוך שלושת עדי התביעה. עד התביעה השלישי, השוטר קובי ספיר, נעדר מפאת מחלה. בפתח הישיבה, ביקש בא-כוח המערער לדחות את הדיון, בטענה כי העדת העד קובי ספיר במועד מאוחר יותר תפתח פתח לתיאום עדויות בין עדי התביעה. בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט (השופטת א' שדמי) את הבקשה, וקבע כי אין כל יסוד להניח כי התביעה תכין את עדיה בהתאם לעדויות קודמות של עדי התביעה. לפיכך, העידו ביום 8.2.2009 עדי התביעה שגיב קורן ודרור אורגד. 3. ביום 16.4.2009 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת בעניינו של המערער, במסגרתה העיד עד התביעה קובי ספיר, אשר ביצע את בדיקת הנשיפה למערער. לאחר שמיעת עדותו, נסתיימה פרשת התביעה והחלה פרשת ההגנה. לאחר שהוסברו לו זכויותיו, בחר המערער להעיד. בעדותו, טען המערער כי לא נהג ברכב, אלא אחיו, וכי נעצר על-ידי השוטרים שעה שחזר אל הרכב לאחר שמשך כסף מהכספומט. בא-כוח המערער ביקש להגיש לבית המשפט אישור על משיכת כסף מהכספומט במועד הרלוונטי (להלן: האישור). באת-כוח המשיבה התנגדה להגשת האישור. לאחר שעיין באישור, קבע בית המשפט (השופטת א' שדמי) כי הוא אינו רלוונטי ולכן אין לקבלו. זאת, מכיוון שמועד המשיכה וכתובת הכספומט המצוינים בו אינם תואמים לעובדות כתב האישום. בתגובה, טען המערער כי כתובת הכספומט המופיעה באישור מרוחקת כ-250 מ' מהמקום בו נעצר, ואף הגיש לבית המשפט מפה להוכחת טענתו. בתום עדותו של המערער, ביקש בא-כוחו דחייה נוספת לשם הבאת עדים נוספים, בהם אחיו של המערער, שלטענתו נהג ברכב, ומנהל סניף בנק שיאשר כי משיכת הכסף המופיעה באישור בוצעה במועד בו נעצר המערער, ביום 1.5.2009. בא-כוח המערער טען, כי אחיו של המערער הגיע לדיון שהתקיים ביום 8.2.2009, אולם מכיוון שעדותו של עד התביעה קובי ספיר נדחתה ליום 16.4.2009, לא מצא לנכון לזמן את אחיו של המערער למועד זה. באת-כוח המשיבה התנגדה לבקשה. בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, קבע בית המשפט (השופטת א' שדמי) כי על ההגנה היה להביא את עדיה על-מנת לסיים את הדיון בתיק, אשר נדחה בעבר מספר פעמים, ומשלא עשתה כן הדיון יסתיים ללא שמיעת עדים נוספים. מיד לאחר מתן החלטה זו ביקש בא-כוח המערער מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשתו, טען בא-כוח המערער כי בית המשפט מתנהל כנציג התביעה, ונוהג איפה ואיפה בין הצדדים. זאת, משהסכים לקבוע מועד נוסף לשם העדת עד התביעה קובי ספיר, אולם דחה את בקשת בא-כוח המערער לקביעת מועד נוסף לשם שמיעת עדי הגנה נוספים. כן טען בא-כוח המערער, כי החלטתו האמורה של בית המשפט פוגעת בזכותו של המערער להליך הוגן, פגיעה שבאה לידי ביטוי גם בהפרעות מצדו של בית המשפט במהלך חקירת העדים. מנגד, טענה באת-כוח המדינה כי אין כל חשש למשוא פנים מצדו של בית המשפט, אשר לא הביע כל עמדה כנגד המערער. כן טענה באת-כוח המדינה, כי טענת הפסלות הועלתה בשלב מאוחר וכתגובה להחלטתו של בית המשפט, המוצדקת לכשעצמה, שלא לדחות עוד את הדיון ולהתיר העדת עדי הגנה נוספים, ואין לה כל קשר להתנהלותו של בית המשפט עובר להחלטה זו. 4. ביום 16.4.2009 דחה בית המשפט (השופטת א' שדמי) את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע, כי לא הוכחה אפשרית ממשית, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט, ומכאן כי לא קמה עילה לפסילתו. בית המשפט ציין כי יש לסיים את המשפט מהר ככל האפשר, ומכאן כי אין מקום לאפשר דחיה נוספת ולקבוע מועד נוסף להוכחות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. לטענת המערער, בית המשפט התנהל כלפיו בעוינות, והתערב בחקירת העדים על-ידי בא-כוחו באופן שפגע באפקטיביות החקירה. לטענתו, התנהלות זו של בית המשפט מצביעה על כך שהוא רואה עצמו כנציג התביעה. כן טוען המערער, כי התנהלותו של בית המשפט פגעה בזכותו להליך הוגן ויש בה כדי להעיד על משוא פנים בניהול המשפט, ומכאן כי יש לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינו. 5. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענותיו של המערער מבוססות, רובן ככולן, על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט. הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, ועולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדין בתיק (ע"פ 6288/08 גן הזית אירועים וכנסים בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז (לא פורסם, 23.10.2008); ע"פ 5609/06 בן גביר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.7.2006); ע"פ 10796/05 שליסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.12.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 176-175, 182 (2006)). המקרה שלפניי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. העובדה כי בית המשפט התערב בחקירת העדים וסירב לבקשה לקביעת מועדי הוכחות נוספים, אינה מלמדת כי דעתו של ננעלה ביחס למערער. ככל שיהיו למערער טענות ביחס להחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, יוכל הוא להעלותן בפני ערכאת הערעור המוסמכת לכך. זאת ועוד. מעיון בפרוטוקולים ובהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט עולה, כי בית המשפט נתן במהלך הדיון החלטות שונות הדוחות בקשות שונות של כל אחד מהצדדים, או מקבלות אותן. כך, למשל, בדיון שהתקיים ביום 16.4.2009, ביקשה באת-כוח המשיבה לתקן את כתב האישום, לאחר שחקירתו הנגדית של אחד מעדי התביעה העלתה כי בכוונת המערער לתקוף את אמינות בדיקת הנשיפה שנערכה לו. בית המשפט דחה את הבקשה, מן הטעם שהדיון קבוע להוכחות לאחר שנדחה כבר מספר פעמים, ויש לסיים את המשפט. בהמשכו של אותו דיון, ביקש בא-כוח המערער להגיש לבית המשפט מפה לשם הוכחת מיקומו של הכספומט ממנו, על פי הנטען, משך המערער כסף עובר למעצרו. חרף התנגדות באת-כוח המשיבה, קיבל בית המשפט את המפה. לאחר מכן ביקשה באת-כוח המשיבה להגיש לבית המשפט את דוח השימוע שנערך, על פי הנטען, למערער. בית המשפט דחה את הבקשה לאור התנגדות בא-כוח המערער להגשת הדוח. גם תחושתו הסובייקטיבית של המערער כי בית המשפט נהג כלפיו בעוינות וגיבש דעה קדומה לגביו, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. על מנת שתקום עילת פסלות על המערער להראות כי מתעורר, בנסיבות העניין, חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 1479/07 נומדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.3.2007); ע"פ 6947/06 שפי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.2006). במקרה דנן לא הוכח כי דעתו של בית המשפט ננעלה, במובן זה שנפגעה יכולתו לדון באופן חסר פניות בעניינו של המערער. בית המשפט הינו גורם מקצועי, אשר חזקה אליו כי ידון בעניין המובא בפניו ללא משוא פנים. כך בדרך כלל, וכך בנסיבות העניין. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז באייר התשס"ט (21.5.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09033740_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il