חאמד אדהם נ. עו"ד אטלס דנה מנהלת מיוחדת

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 337/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערער: חאמד אדהם נ ג ד המשיבים: 1. אטלס דנה, עו"ד – מנהלת מיוחדת 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט א' זגורי) מיום 29.10.2023 בפש"ר 61550-09-16 בשם המערער: עו"ד הנו כרם פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת (השופט א' זגורי) מיום 29.10.2023 בפש"ר 61550-09-16, אשר דחתה את בקשת המערער לביטול פסק דין שהורה על ביטול הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו. הרקע להליך האמור להלן על אודות התנהלות המערער בהליך פשיטת הרגל בעניינו, מייגע. אך דווקא משום כך קיימת חשיבות לתאר זאת, כדלקמן. ביום 14.11.2016 ניתן צו כינוס לנכסי המערער לבקשתו. הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 800 ש"ח, ומשיבה 1 מונתה למנהלת מיוחדת לנכסיו (להלן: המנהלת המיוחדת). על פי הצהרת המערער חובותיו עמדו באותה עת על 268,000 ש"ח ל-9 נושים שונים, וזאת בעקבות סיוע כלכלי שהעניק להוריו על רקע קריסת העסק המשפחתי שנוהל על ידי אביו. בדוח מסכם שהגישה המנהלת המיוחדת ביום 22.11.2018 נכתב כי נגד המערער אושרו 8 תביעות חוב בסכום כולל של 738,299 ש"ח. כן צוין כי התנהלותו של המערער לקויה ועולה כדי חוסר תום לב, שכן הוא הגיש דוחות חודשיים ללא אסמכתאות באופן שאינו רציף וסדיר, ולא המציא מסמכים שונים שהתבקש להמציא. כן נטען כי המערער אינו ממצה את כושר השתכרותו ומדווח על הוצאות גבוהות שונות. בנוסף, מתעורר חשד בקשר לאופן יצירת חובותיו ומידת מעורבותו בעסק שהיה רשום על שם אביו. לבסוף המליצה המנהלת המיוחדת ליתן למערער ארכה להסיר את מחדליו, להגדיל את צו התשלומים החודשי ולהעמיק את החקירה ביחס לתפקידו בעסק של אביו. בהחלטה מיום 27.11.2018 הורה בית המשפט למערער להמציא את כל המסמכים שהוא נדרש להמציא ולשתף פעולה עם המנהלת המיוחדת, וקבע כי צו התשלומים החודשי יעלה בהדרגה לסך של 2,000 ש"ח. בהודעה מיום 10.7.2019 עדכנה המנהלת המיוחדת כי המערער לא פעל בהתאם להחלטה מיום 27.11.2018 והוא אף ממשיך לצבור מחדלים בהליך. הוא נמנע מהגשת דוחות חודשיים, לא ממציא מסמכים שהתבקש להמציא ואינו עומד בצו התשלומים החודשי. חרף האמור, בהחלטה מיום 12.7.2019 ניתנה למערער הזדמנות להסיר את מחדליו תוך חודש ימים, שאם לא כן יבוטל הליך פשיטת הרגל ללא התראה נוספת. ביום 14.8.2019 הוגשה הודעת עדכון נוספת מטעם המנהלת המיוחדת בה נאמר כי המערער לא הסיר את מחדליו ולא השכיל לשנות את התנהלותו. המערער המציא דוחות חודשיים באופן חלקי בלבד ולא המציא את המסמכים שהתבקש להמציא, למעט מסמך אחד. הוא איננו עומד בצו התשלומים החודשי וצבר חוב פיגורים בסך של 7,300 ש"ח. בפסק דין מאותו יום, נוכח העובדה שהמערער לא הסיר את מחדליו, הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל וביטול צו הכינוס. ביום 6.9.2019 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, לה צירף חלק מהמסמכים שנדרשו על ידי המנהלת המיוחדת. בהתחשב בכך, ביום 12.9.2019 קבע בית המשפט כי למערער תינתן הזדמנות נוספת בהליך, באופן שבו פסק הדין יבוטל אם ישלם סך של 2,000 ש"ח על חשבון חוב הפיגורים שצבר בתוך 30 יום. לאחר שהמערער עמד בדרישה זו, ביום 25.10.2019 בוטל פסק הדין, וצו הכינוס הושב על כנו. בנוסף, ביום 22.3.2020 התקבלה בקשת המערער להפחתת צו התשלומים לסך של 1,000 ש"ח לחודש באופן רטרואקטיבי החל מחודש יולי 2019, כאשר נקבע כי חוב הפיגורים שצבר, בהתאם לחישוב המעודכן, ישולם באמצעות פרישה לתשלומים חודשיים בסך של 500 ש"ח כל אחד. למרות כל האמור, ביום 1.6.2020 עדכנה המנהלת המיוחדת כי המערער איננו עומד בצו התשלומים ובמתווה שנקבע לסילוק חוב הפיגורים שצבר; הוא נמנע מהגשת דוחות חודשיים מאז חודש מאי 2019; וחרף פניות רבות, הוא טרם המציא מסמכים הדרושים לבירור עניינו. המנהלת המיוחדת סברה כי המערער מיצה את ההזדמנויות הנוספות שניתנו לו להסדיר את התנהלותו, כאשר אופן פעולתו מלמד כי הוא נעדר כוונה ויכולת לקיים את חובותיו בהליך. על כן ביקשה כי בית המשפט יורה בשנית על ביטול ההליך. בהחלטה מיום 7.6.2020 קבע בית המשפט כי למערער תינתן שהות נוספת של 7 ימים להסרת מחדליו, כאשר אם לא תוגש הודעה בדבר הסרת המחדלים, ההליך יבוטל לאלתר ללא הודעה נוספת. משלא הוגשה הודעה כאמור מטעם המערער, ביום 8.7.2020 הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל וביטול צו הכינוס בפעם השנייה. עם זאת, גם לגבי פסק דין זה התקבלה בקשת המערער לביטולו, לאחר שניתנה הסכמת המנהלת המיוחדת לכך, וההליך חוּדש. ההליך המשיך אפוא להתנהל כאשר המנהלת המיוחדת והמערער עדכנו את בית המשפט בהתפתחויות מעת לעת. בין היתר התברר בתקופה זו כי המערער הוא בעל זכויות בנכס מקרקעין, והמנהלת המיוחדת פעלה להערכת שווי זכויותיו. לאחר ניסיונות שכשלו לגיבוש הצעה להסדר נושים ומתווה מוסכם לסיום ההליך, ביום 12.9.2023 הגישה המנהלת המיוחדת הודעת עדכון שבה התבקש, שוב, בית המשפט להורות על ביטול ההליך בעניינו של המערער בשל אי-קיום חובותיו. בהודעה נטען כי המערער אינו עומד בתשלום החודשי וצבר חוב פיגורים בסך של 25,960 ש"ח, ולא הגיש דוחות חודשיים מחודש יוני 2022. למרות זאת, בהחלטה מאותו היום ניתנה למערער, פעם נוספת, אפשרות לסלק את מחדליו בתוך 14 יום, כאשר צוין כי אם לא ייעשה כן, יישקל ביטול ההליך ללא התראה. משלא הוגשה תגובת המערער, ביום 17.10.2023 הורה בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל. באותו היום הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, בה טען כי לא הגיש תגובה בהתאם להחלטה מיום 12.9.2023 בשל טעות משרדית; כי הוא עמד בתשלומים החודשיים עד לחודש דצמבר 2022, כאשר הצעות הסדר שהגיש לאחר מועד זה כללו התייחסות גם לסוגיית התשלומים שהיה אמור לשלם בשנת 2023; כי הוא הגיע להסכמה עם המנהלת המיוחדת שהתשלומים השוטפים לשנת 2023 יכללו בהצעות ההסדר האמורות; וכי המנהלת המיוחדת הוליכה אותו שולל ולא פעלה לקידום ההליך מול הנושים. בתגובתה טענה המנהלת המיוחדת כי לא הגיעה עם המערער להסכמה בנוגע לתשלומים החודשיים שהיה עליו לשלם, והבהירה כי הגשת הצעות הסדר אינה גורעת מחובתו לעמוד בתשלומים. הפעם, ביום 29.10.2023 נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין. בית המשפט ציין כי המערער לא הצביע על עובדה שלא הייתה ידועה בעת מתן פסק הדין או על התפתחות עובדתית שהתרחשה לאחריו ומצדיקות את הפעלת הסמכות הנתונה לו בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), המסמיך את בית המשפט לחזור ולעיין בכל צו שנתן. על החייב בהליך פשיטת רגל מוטלת החובה לנהוג בתום לב, ובתוך כך לעמוד בתשלומים החודשיים שהוטלו עליו ולשתף פעולה עם בעל התפקיד. לנוכח מחדליו המתמשכים של המערער, לא מצא בית המשפט מקום לשנות מפסק הדין בו הורה על ביטול ההליך. החלטה זו הולידה את הערעור שלפנינו. בערעור טוען המערער כי ביטול ההליך המתנהל משנת 2016, לאחר שהצטבר בקופת הנשייה סך של למעלה מ-62,000 ש"ח, יגרום לו נזק בלתי הפיך ואף עיוות דין. הוא שב וטוען כי לא היה מקום להורות על ביטול ההליך רק בשל כך שבשל טעות ובתום לב לא הוגשה ההודעה שהורה לו בית המשפט להגיש בהחלטה מיום 12.9.2023. בנוסף מעלה המערער שלל טענות נגד המנהלת המיוחדת ובהן כי היא לא התייחסה להצעות ההסדר שהוגשו מטעמו החל מחודש מרץ 2023; לא פעלה לקידום ההצעה האחרונה שהוגשה על ידו; לא הגיבה לבקשתו לקביעת מועד דיון; ולא התריעה על פיגוריו של המערער טרם הגשת הבקשה לביטול ההליך בעוד שהוא סבר לתומו שבאותו זמן היא מקדמת את הצעת ההסדר שהציע. המערער מדגיש כי לא נפל כל רבב באופן יצירת חובותיו, כי הסתבכותו הכלכלית הייתה בתום לב וכי הוא מעולם לא זנח את ההליך. עוד נטען כי הודעות העדכון שהגישה המנהלת המיוחדת כללו נתונים שגויים, וכי די בכך שהיא שגתה בציינה בהודעותיה השונות סכומים שונים ביחס לחוב הפיגורים שצבר, כדי להביא לביטול פסק הדין המורה על ביטול ההליך. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו למסקנה כי דינו להידחות על הסף, בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תחילה, מן הבחינה הדיונית יובהר כי ההחלטה מיום 29.10.2023 עליה הוגש הערעור היא החלטה בבקשה לעיון חוזר בפסק הדין מיום 17.10.2023, בו בוטל ההליך. מדובר ב"החלטה אחרת" שאינה בגדר "צו בפשיטת רגל" לעניין סעיף 182 לפקודה, וככזו היא נתונה לערעור ברשות בלבד (ראו לדוגמה: ע"א 359/21 אפללו נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 9 (25.4.2021); ע"א 4390/21 עיראקי נ' עו"ד אהד בתרון – מנהל מיוחד, פסקה 4 (1.9.2021)). היינו, כלל לא נתונה למערער זכות ערעור על ההחלטה מיום 29.10.2023 ודי בכך כדי להביא לסילוק הערעור על הסף. שנית, ולמעלה מן הצורך, ולגופו של עניין, בכל מקרה אין ממש בטענות המערער. הליך חדלות פירעון הוא בבחינת "חסד של המחוקק", שבמסגרתו ניתנת לחייב ההזדמנות להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית. צדו השני של המטבע הוא החובה המוטלת על החייב לנהוג בתום לב. חובה זו כוללת בין היתר עמידה בתשלומים החודשיים שהושתו על החייב במסגרת ההליך ושיתוף פעולה מלא עם בעל התפקיד (ע"א 1597/23 גרצנשטיין נ' מילוא, פסקה 8 (1.5.2023); 2916/22 ג'בארין נ' אופיר דידי, עו"ד, פסקה 8 (31.7.2022); וראו על חובת תום הלב גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018: ע"א 7375/18 גל נ' מוטי בן ארצי, עו"ד, פסקאות 13-12 (2.10.2019)). בעניינינו, התנהלות המערער בהליך רחוקה מלעלות בקנה אחד עם חובת תום הלב. כעולה מדוחות המנהלת המיוחדת שהוגשו לבית המשפט המחוזי, המערער לא הקפיד על עמידה בצו התשלומים שהושת עליו באופן סדרתי, וזאת אף לאחר הפחתה רטרואקטיבית של התשלום החודשי שנעשתה מתוך התחשבות במצבו. המערער לא עמד בחובתו להגיש דוחות חודשיים, ולא הגיש מסמכים הכרחיים שהתבקשו ממנו על ידי המנהלת המיוחדת. מחדלים אלה נמשכו גם כשבית המשפט שב ונתן למערער הזדמנויות רבות להסירם, וכן התריע כי הימשכותם תוביל לביטול הליך פשיטת הרגל. לא רק זאת, ההליך שנפתח לבקשת המערער בוטל כאמור פעמיים וחוּדש לבקשת המערער ולתחנוניו, וכעת בוטל בפעם השלישית. בנסיבות אלה, אין עוד כל מקום לבוא לקראת המערער, והמערער לא הצביע על כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית המשפט – אשר הלך עמו הרבה לפנים משורת הדין – לבטל את הליך פשיטת הרגל, והפעם באופן סופי. במקרים מסוג זה יש לומר די. בשולי הדברים, גם לא מצאתי בסיס בטענות המערער כלפי המנהלת המיוחדת. כפי שציינה המנהלת המיוחדת, אין בהגשת הצעות הסדר כדי לפטור את המערער מלעמוד בצו התשלומים החודשי. אין גם בטענה שהמנהלת המיוחדת שגתה ביחס לשיעור חוב הפיגורים כדי להביא לביטול פסק הדין, מה גם שהמערער עצמו איננו כופר בעצם קיומו של החוב. התוצאה היא שהערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות, וזאת לפנים משורת הדין. ניתן היום, ‏י"ח באדר ב התשפ"ד (‏28.3.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24003370_N03.docx מל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1