איוון צ'רניאק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3365/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3365/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל המערער: איוון צ'רניאק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 8.3.09, בת.פ. 5011/08, שניתן על ידי סגן הנשיא א' שיף והשופטים ח' הורוביץ, צ' קינן תאריך הישיבה: כ"ב בכסלו התש"ע (09.12.09) בשם המערער: עו"ד עמארנה יוסף-רסמי בשם המשיבה: בשם שירות מבחן למבוגרים: מתורגמנית: עו"ד רחל זוארץ-לוי גב' ברכה וייס גב' אנה אסאס פסק-דין השופט א' א' לוי: לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש כתב אישום בו יוחסו למערער עבירות של אינוס ומעשה סדום. בעבירות אלו הוא הורשע לאחר שהודה בעובדותיו של כתב האישום, ולהלן תמציתן: בתאריך 16.3.08, בשעות הערב התארחה המתלוננת, חיילת בודדת, בדירתו של המערער. בשלב כלשהו הזמינה המתלוננת מונית שתסיע אותה לביתה, ומשביקשה לעזוב את המקום התברר לה כי דלת הדירה נעולה. לאחר חיפוש נמצא המפתח מתחת למיטה בחדר השינה אליו פרש המערער, אולם משהגיעה לביתה התבררה למתלוננת עובדה נוספת, היינו, שגם מפתח דירתה-שלה נעלם בדרך כלשהי. לפיכך, שבה המתלוננת לדירת המערער, ובעודה מחפשת את המפתח שאבד אחז בה המערער, השכיב אותה על ספה והחל להפשיטה ממכנסיה. המתלוננת צעקה והתנגדה למעשיו, ובשלב מסוים אף הצליחה להימלט מהדירה כשהיא לבושה בחולצה ותחתונים בלבד, אולם המערער דלק אחריה, הדביק אותה, החזירה בכוח לדירה ושם בעל אותה, ביצע בה מעשה סדום, וחזר ובעל אותה. כאמור, הודה המערער בעובדותיו של כתב האישום, ובהמשך נדון לשבע שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 25,000 ש"ח. המערער, המתקשה להשלים עם העונש שהושת עליו, משיג עליו בפנינו. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו תוך שהוא אינו נותן משקל לכל אלה: בין המערער לקורבנו שררו יחסי ידידות ממושכים; המערער הוא אדם צעיר שעלה לישראל בגפו בעוד שמשפחתו נותרה ברוסיה; את המעשים בהם הורשע ביצע המערער כתוצאה מכך שלגם משקאות אלכוהוליים. כן נטען, כי גזר הדין לוקה בפגם הואיל ולא הוגשה לבית המשפט הערכה של מסוכנות. בכל אלה לא מצאנו עילה לשנות מן העונש. המערער חטא בעבירות קשות כאשר תקף בדירתו צעירה ולא הרפה ממנה עד שביצע בה את זממו, חרף התנגדותה ומחאותיה. לא נעלמו מאיתנו נסיבותיו האישיות של המערער, אולם לנגד עינינו היה גם הנזק הנורא שהוא גרם לקורבנו. שרות המבחן, בעקבות שיחה שקיים עם המערער, התרשם כי הוא תכנן את מעשיו, ואנו נוטים לקבל השקפה זו. בנסיבות אלו העונש שהושת על המערער, אף שאינו קל, אינו מצדיק התערבות בו, גם מן הטעם שאין בו חריגה מרמת הענישה הנוהגת (לעניין זה ראו ע"פ 1899/04 ליבוביץ נ' מדינית ישראל, פ"ד נט(5) 934 (2005); ע"פ 534/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 885 (2005); ע"פ 9978/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 145 (2004); ע"פ 9724/04 אבו חמאד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 71 (2003)). באשר לטענה לפיה נפל פגם בגזר-הדין, מאחר ולא הונחה בפני בית המשפט הערכת מסוכנות – גם טענה זו אין בידינו לקבל. אכן, סעיף 6(א) לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006, מחייב את בית משפט לקבל הערכת מסוכנות עדכנית לפני שהוא גוזר את עונשו של נאשם. ברם, חוק זה הוחל בהדרגה, והוא אינו תקף לעניינו של המערער (ראו סעיף 34 (ב)(3) לחוק). נוכח האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בכסלו התש"ע (09.12.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09033650_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il