אולגה סבלצ'נקו נ. מנהל האוכלוסין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3361/98 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: 1. אולגה סבלצ'נקו 2. ניקולאי סבלצ'נקו נגד המשיב: מנהל האוכלוסין עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ח בניסן תש"ס (3.5.2000) בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב: עו"ד חני אופק פסק-דין השופטת ד' ביניש: 1. בני הזוג סבלצ'נקו (להלן: העותרים) עתרו לבית משפט זה ומבקשים מאתנו להורות למשיב להעניק להם אזרחות ישראלית. בתאריך 17.8.1995 נכנסו העותרים ארצה באשרת תייר לביקור בן חודש ימים. מאז הם שוהים בארץ שלא כדין. מספר חודשים לאחר שפקע היתר השהיה של העותרים הם פנו ללשכת הקשר בבקשה לקבל מעמד של עולים. כדי לאשש את בקשתם כי הינם זכאים למעמד זה מכח חוק השבות, צרפו בני הזוג לבקשתם תעודת לידה משוחזרת שעל פי הרשום על גביה הוצאה בשנת 1990 בעיר באירם עלי שבטורקמניסטן, ובה נאמר שהעותרת נולדה בשנת 1959 בעיר המצויה באוקראינה. התעודה לא נראתה משכנעת בעיני לשכת הקשר, ומאחר שלא הוצגו מסמכים נוספים התומכים בבקשה, נמנעה הלשכה מלהמליץ על מתן אשרת עולה. כדי לברר את הפרטים הקשורים בבקשת העותרים נערך להם שימוע במחלקת האשרות במשרד הפנים עוד באוגוסט 1996, ומאחר שטיעוניהם לא היו משכנעים, נדחתה בקשתם והם נצטוו על ידי המשיב לצאת מישראל. העותרים התעלמו מהדרישה לעזוב את הארץ, ובמאי 1998 עתרו לבית משפט זה. העתירה שהוגשה לבית המשפט מגוללת את ספור חייה של העותרת, סיפור הנשמע על פניו מוזר. לפי הנטען בעתירה, העותרת היא בת לאם יהודיה, שהתגוררה בטורקמניסטן. משום מה נסעה האם לאוקראינה, מרחק אלפי קילומטרים, כדי ללדת שם וחזרה כעבור מספר ימים לעיר מגוריה באירם עלי שבטורקמניסטן, ושם מסרה את בתה, שהיתה אז בת תשעה ימים לאימוץ, בידי חברתה - אשה חשוכת ילדים - שהתגוררה באותו מקום. הליך האימוץ לא הושלם כיוון שהאם הביולוגית והאם האומנת איבדו כל קשר. עוד לפי הטענה, לידתה של העותרת לא נרשמה בשום מקום, והיא מעולם לא נזקקה לתעודת הלידה. אמה מסרה מסמכים רפואיים מסוימים לידי חברתה ולפיהם רשמו ההורים האומנים את העותרת במרשם האוכלוסין בעיר מגוריה, שבטורקמניסטן. העותרת חזרה בשלב מסוים של חייה לאוקראינה, ממנה הגיעה לארץ, אולם באשר למועד חזרתה יש אי בהירות וסתירות בין האמור בעתירה לבין האמור בתצהיר שהגישה ובעתירה המתוקנת. 2. סיפור חייה המורכב של העותרת נשמע דמיוני, אך ביודענו כי מציאות החיים עולה לעתים על כל דמיון, ניתן היה אולי לקבל את הסיפור אלמלא פרכות רבות שנתגלו בעתירה, וסתירות בגירסה העובדתית בין העתירה לבין התצהיר שהוגש לתמיכה בה, ושלא כאן המקום לפרטן. אשר לתעודת הלידה המשוחזרת שצרפה, טענה העותרת בעתירה כי היא הוצאה לבקשתה בשנת 1995 אלא שעל גבי התעודה נרשם שהוצאה בשנת 1990. עוד טענה כי במדינות חבר העמים לשעבר מקובל לרשום את תעודת הלידה במקום המגורים ולא במקום הלידה, ולכן אין בידה כל תעודה מאוקראינה. 3. לאחר שהועמדה באת-כח העותרת על הסתירות ואי ההתאמות שנתגלו בעתירה ובתצהיר התומך בה, הגישה לבית משפט זה עתירה מתוקנת. בעתירה החדשה שונו מספר פרטים הנוגעים לקורות חייה של העותרת מבלי להסביר את שינוי הגרסאות. לעתירה זו צרפה בנוסף לאישור ממרשם האוכלוסין באירם עלי, שהוא "תעודת הלידה המשוחזרת", גם תעודת נשואין שלטענתה היא של הוריה הביולוגיים. המשיב העביר את המסמכים שהוגשו מטעם העותרת ללשכת הקשר כדי שזו תבחן את אמינותם. תשובת לשכת הקשר למשיב היתה, כי בדיקתה העלתה שלא נמצא רישום לידה בספר הארכיון, ולפיכך מתחזק החשד כי תעודת הלידה שהוגשה אינה העתק מרישום הלידות או ממרשם האוכלוסין אלא טפסים ריקים שמולאו באופן בלתי אמין. אשר לתעודה המתיימרת להיות תעודת הנישואין של הוריה הביולוגיים של העותרת, העלתה בדיקת לשכת הקשר, כי הדף ובו הרישום של תעודת הנישואין הודבק לספר המרשם ואיננו מקורי, הוא שונה מדפים אחרים בספר, ונראה על פניו שהוכנס לספר לאחר שהספר נחתם. בעקבות ממצאים אלה הודיעה באת-כח המשיב לבית-משפט זה, בהודעה מ12.12.1999-, כי המשיב לא רואה לשנות מעמדתו. המשיב לא הסתפק בבדיקה שערך באמצעות רשויות ישראליות. הוא פנה באמצעות משרד החוץ למשרד המשפטים הטורקמני, כדי שהאחרון יבחן את מסמכי העותרת. תשובתו הרשמית המוסמכת של משרד המשפטים הטורקמני (בתרגומה לעברית, כפי שהובאה בתגובה המשלימה מטעם המשיב), היתה כדלקמן: "המינהל למרשם מטעם משרד המשפטים של טורקמניסטן בדק את מהימנות המסמכים שנשלחו על ידי משרד החוץ הישראלי: תעודת הלידה של צ'מלב או. [שם נעוריה של העותרת] ותעודת נישואין של מר צ'מלב ו.ט. והגב' צ'מלב (דוידוב) ל. א. ומצא כי בארכיון המרכזי של משרדי מרשם האוכלוסין של טורקמניסטן, בסניף המשרד למרשם אורכלוסין בביארם-עלי אין רישומים כלשהם בנוגע לאנשים הנ"ל. אי לכך, אין באפשרותנו לאשר את מהימנות המסמכים האמורים." המשיב הודיע לבית משפט זה, כי תשובת משרד המשפטים הטורקמני, חיזקה אותו בעמדתו שהעותרת לא הניחה כל תשתית להוכחת היותה יהודיה, ולהיותה זכאית לאזרחות ישראלית מכח שבות. לאחר קבלת ההשלמות בכתב לטענות הצדדים זימנּו את באי-כח הצדדים לטיעון בפנינו. באת-כח העותרים חזרה על הטענות שהעלתה בעתירה המתוקנת, אך לא עלה בידה להסביר מה מקור המסמכים הנראים על פניהם כבלתי אמינים, ואף לא יכולה היתה לתת כל הסבר מדוע לא יצאו מרשיה עד כה לאוקראינה או לטורקמניסטן כדי לחפש מסמכים מקוריים, התומכים בעתירתם. 4. העותרים לא הניחו איפוא תשתית עובדתית מהימנה לביסוס טענותיהם. מאז הוגשה העתירה לבית משפט זה ניתן לעותרים זמן מספיק כדי להביא מסמכים התומכים בעתירה, אך הם לא עשו כן. המסמכים שהגישו העותרים נראו על פניהם בלתי אמינים והפרטים שנרשמו בהם עוררו חשד, אך המשיב מצדו לא הסתפק בכך, וערך בירור עובדתי ביחס לטיב המסמכים אצל הרשויות הטורקמניות. תוצאות הבדיקות יש בהן כדי לשכנע ברמה הנדרשת על פי מבחן הראיות המינהליות, כי המסמכים שהוגשו מטעם העותרים הינם מסמכים מזויפים, ולכן רשאי היה המשיב להגיע להחלטה, כי העותרים לא הניחו כל תשתית להוכחת יהדותה של העותרת, ועקב כך לזכאותם לאזרחות מכח חוק השבות. נוכח התמונה שנתגלתה בפנינו בפרשה זו, לא ראינו כל עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב. ההחלטה להורות על יציאתם מהארץ של בני משפחה השוהים כאן כחמש שנים אינה החלטה קלה, אולם לעותרים הודעה עמדת המשיב זמן קצר לאחר שפקעה אשרת התייר שברשותם. עוד בראשית הדרך סורבה בקשתם והם נתבקשו לצאת ולהוכיח את זכאותם בלשכת הקשר שבאוקראינה. העותרים התעלמו מהודעת המשיב, נשארו בישראל שלא כדין, ועתה טוענת באת כוחם כי לאחר שנות שהייתם בארץ אין זה מוצדק להוציאם מהארץ. הדיון בעתירה התעכב כדי לאפשר בירורים ובירורים נוספים שיהיה בהם כדי להוכיח את טענת העותרים, אך משלא עלה בידם להביא בדל ראייה משכנעת לתמיכה בטענתם, אין מנוס מהתוצאה אליה הגענו. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח בניסן תש"ס (3.5.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98033610.N16