פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3359/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין האזורי לעבודה 3. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי העותרת: בעצמה פסק-דין השופט י' אלרון: לעתירה שלפניי קדמו גלגולים רבים, במסגרתם עניינה של העותרת נע הלוך ושוב בין הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: הוועדה) לבין בתי הדין לעבודה. עובר לעתירה זו, הגישה העותרת עתירה אחרת לבית משפט זה אשר נדחתה בפסק דין מיום 11.6.2020 (השופטים י' עמית, נ' סולברג ו-ג' קרא) (להלן: העתירה הקודמת). בעתירתה הקודמת, העותרת ביקשה שייקבעו לה אחוזי נכות רפואית גבוהים מאלו שנקבעו על ידי הוועדה, כאשר מלאכה זו תיעשה על ידי בית משפט זה בהתאם לחוות הדעת הרפואיות שהציגה או בעזרת מינוי מומחים מטעם בית המשפט. ככל שניתן להבין מעתירתה הנוכחית – זהו עיקר הסעד המבוקש גם עתה. מאחר שהשתלשלות הדברים בעניינה של העותרת פורטה בהרחבה בפסק הדין שניתן בעתירתה הקודמת, אתאר בקצרה את עיקר האירועים שלאחר דחייתה. בהתאם לפסק הדין ב-ב"ל 25057-02-19 (השופטת ש' שדיאור), עניינה של העותרת הוחזר שוב לוועדה, אשר התכנסה בימים 3.9.2020 ו-26.11.2020 לדון במצבה הרפואי בהתאם להנחיות המפורטות שניתנו על ידי בית הדין האזורי. בעקבות הדיון בוועדה, נקבעה לעותרת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 51.4%, ולאחר הפעלתה במלואה של תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, ועיגול שיעור נכותה – נקבעו לה 78% נכות. ערעור שהגישה העותרת על החלטת הוועדה נדחה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ירושלים (השופטת ש' שדיאור) ב-ב"ל 55087-12-20 מיום 25.7.2021. בקשת רשות ערעור הנסובה נגד פסק דין זה – התקבלה בחלקה. בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, והשופטות ס' דוידוב-מוטולה ו-ח' אופק-גנדלר) קבע בפסק דינו מיום 1.5.2022 ב-בר"ע 13759-08-21, כי עניינה של העותרת יוחזר פעם נוספת לוועדה על מנת שזו תדון בהתאם להנחיותיו במחלת ה-FMF שנקבעה לעותרת, כמו גם במחלת ההידרדניטיס. לצד זאת, טענות העותרת לגבי קביעות הוועדה בתחום הנפשי, נדחו. העותרת מבקשת אפוא להשיג על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, באופן שבו בית משפט זה הוא שיקבע את אחוזי הנכות המגיעים לה על פי "מאסת הראיות" שצורפו לעתירה; ולחלופין, מתבקש להורות לוועדה "להתאים" את אחוזי הנכות בגין הרכיבים השונים, למצב הרפואי לו היא טוענת. לאחר עיון בעתירה ונספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה, והתערבותו תיעשה במקרים חריגים בלבד בהם נפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, ובנסיבות העניין הדבר מתחייב משיקולי צדק (בג"ץ 4899/21 יפית מנגל חברת עו"ד נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 31 (12.9.2021); בג"ץ 1222/20 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8 (19.2.2020)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים. טענות העותרת הן "ערעוריות" באופיין, ואין בהן כדי להצדיק את התערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק. זאת, בפרט מקום בו מדובר בסוגיות המצויות בתחום מומחיותם של בתי הדין לעבודה (בג"ץ 6407/21 אביטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 9 (14.10.2021)); ומשעסקינן למעשה ב"גלגול רביעי" של עניינה, שהחל בדיון בוועדה, המשך בבית הדין האזורי במסגרת ערעורה, ועבור לבקשת רשות ערעור שהתקבלה בחלקה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (בג"ץ 1104/19 משלב נ' המוסד לביטוח לאומי (24.2.2019); בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (27.4.2015)). איני מקל ראש במצוקת העותרת, וכפי שציין בית משפט זה בפסק הדין בעתירה הקודמת, תמונת המצב בכללותה ביחס למאבקה של העותרת למיצוי זכויותיה – מטרידה. די בכך שאציין כי הערכאות השיפוטיות לפניהן נידונו טענות העותרת, השיבו את עניינה הרפואי לדיון בוועדה חמש פעמים. הואיל ובית הדין הארצי הורה בפסק דינו על השבת עניינה של העותרת אל שולחנה של הוועדה הרפואית – יש לקוות כי בכך תזכה למצות את זכויותיה על פי דין. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשפ"ב (‏22.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22033590_J02.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il