ראובן מלעי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3358/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3358/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: ראובן מלעי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' מודריק) מיום 24.4.2012 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 40212/08 בשם המערער: עו"ד צדוק חוגי פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' מודריק), מיום 24.4.2012, שלא לפסול את עצמו מלדון בת"פ 40212/08. 2. נגד המערער הוגש בשנת 2008 כתב אישום המייחס לו עבירות שונות של מסחר בחלקי רכב גנובים, קבלת חלקי רכב גנובים, קבלת דבר במרמה, זיוף מסמכים וקשירת קשר לביצוע פשע. הדיון בעניינו של הנאשם נמשך זה מספר שנים. ביום 23.4.2012 הגיש המערער בקשה לפסילת השופט מלדון בעניינו. יצוין, כי בקשת הפסלות שהוגשה לבית המשפט המחוזי לא צורפה לערעור זה, ומועד הגשתה, כמו גם נימוקיה, נלמדים מתוך עיון בהחלטה שנתן בית המשפט לגביה. יצוין, כי מדובר, כנראה, בבקשת פסלות שלישית במספר. 3. מדברי בית המשפט בהחלטתו מיום 24.4.2012 עולה כי בקשת הפסלות שהוגשה לו נשענה על שני ראשים עיקריים. ראשית, טען המערער כי התבטאויותיו השונות של בית המשפט במהלך הדיון, כמו גם ההחלטות שקיבל בעניינו של המערער, מעידות על חוסר האמון שהוא רוחש למערער ולבא כוחו, ועל חשדנות לגבי מהימנות המידע שנמסר על ידם במהלך המשפט. כל אלה מעידים, לטענת המערער, על כך שדעתו של בית המשפט ביחס אליו ננעלה. ראשה השני של בקשת הפסילה מתבסס על הטענה לפיה בית המשפט נחשף למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות, אשר על בסיסן גיבש בית המשפט דעה מוקדמת בעניינו של המערער. כך, מההחלטה מיום 24.4.2012 עולה, כי המערער טען כי הועבר חומר חקירה לידי בית המשפט ללא הסכמתו. בשל דברים אלה, כך לפי המערער, נוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המחייב את פסילת השופט. 4. בית המשפט דחה את בקשת המערער בהחלטתו מיום 24.4.2012. בהחלטה זו מתייחס בית המשפט לכל אחת מעילות הפסילה שנטענו במסגרת הבקשה, ומתאר את השתלשלות הדברים במהלך הדיון, תוך התייחסות מפורטת לטענות המערער שבאו על רקע התבטאויותיו של בית המשפט והחלטותיו. בדבריו מציין בית המשפט, כי אכן התנהלותו של המערער ובא כוחו לכל אורך ההליך עוררה בליבו חשדות לגבי מהימנות המידע שנמסר לו על ידם כתימוכין לבקשות השונות שהוגשו במהלך הדיון, בפרט הבקשות החוזרות ונשנות לדחיית הדיון. אלא, שבית המשפט הבהיר כי ההחלטות השונות שניתנו על ידו לא היו מבוססות אך על חשדות אלה, אלא על נימוקים שהובהרו די הצורך בגופן של ההחלטות. כן מציין בית המשפט, כי חשדות אלה לא ישפיעו על אופן הערכתו את הראיות שיוגשו על ידי המערער בהמשך, בפרט אלה שיוגשו בתמיכה לגירסתו במשפט או בעדותו. ביחס לטעם השני לפסילה שהוצג על ידי המערער, לפיו נחשף בית המשפט למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות, מציין בית המשפט כי מעולם לא הוגשה לו בקשה בעניין חומר שהוגש לידיו באופן המנוגד לדיני הראיות, וכי אף בבקשת הפסלות לא פורט אילו ראיות התקבלו שלא בהסכמה ואילו מתוכן אינן קבילות. משכך, ברי כי לא ניתן להעריך האם נחשף בית המשפט למסה קריטית של ראיות, שיש בידה ליצור חשש ממשי למשוא פנים. עוד מציין בית המשפט, כי בקשת הפסלות הוגשה תוך שיהוי ניכר, ובמטרה לעכב את ההליך. ברקע הדברים מציין בית המשפט כי ההליך נמשך זמן ניכר, כשהסיבה העיקרית לעיכוב נעוצה במהלכים שונים שנקטו המערער ובא כוחו בניסיון לעכבו, תוך שהם נתלים באסמכתאות חסרות, ועושים שימוש במניפולציות שונות. 5. על החלטת בית המשפט מיום 24.4.2012 הוגש הערעור שלפניי. בערעור חוזר המערער על הטענות שהעלה בבקשת הפסלות ומוסיף טענות, המצביעות, לטעמו, על כך שדעתו של בית המשפט ננעלה בעניינו. מהות הדברים מתמצית במספר טענות. ראשית, טוען המערער כי בית המשפט לא טיפל כיאות בבקשות שונות שהגיש, במרכזן הבקשה לדחות את הדיון שעתיד היה להתקיים ביום 22.3.2012, על רקע אשפוזו של המערער בבית החולים. כל זאת עשה בית המשפט, לפי הנטען, תוך שהוא מתעלם מהאסמכתאות שצירף המערער לבקשה. באופן כללי טוען המערער שמהתבטאויות בית המשפט, שחלקן לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול, משתמע זלזול בבקשות, וכן הבעת פקפוק בטוהר כוונותיו של המערער בהגשתן, כמו גם באותנטיות של האסמכתאות שהוגשו כתימוכין להן. עוד טוען המערער שהוצאת צו הבאה לגביו בעקבות אי התייצבותו לדיון מהווה צעד קיצוני וחריג. בנוסף על כך, מצביע המערער על כך שבית המשפט לא שעה לבקשותיו לעיכוב הדיון נוכח החמרה שחלה, לפי טענתו, במצבו הנפשי. כל אלה מעידים, לטענתו, על כך שדעתו של בית המשפט ננעלה בעניינו, באופן המעלה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. בנוסף, חוזר המערער על הטענות שהועלו במסגרת ראשה השני של בקשת הפסלות, היינו כי בית המשפט נחשף למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות, עקב העברת חומרי חקירה לידיו. כן טוען המערער כי לא השתהה בהגשת בקשת הפסלות, והוא מכחיש כי מטרתן של הבקשות הרבות שהגיש הינה לעכב את ההליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי. 6. דין הערעור להידחות. ביחס לטענת המערער לפיה התבטאויות השופט וההחלטות שקיבל במהלך הדיון מעידות על כך שדעתו ננעלה בעניינו, הלכה היא כי אין באלה להביא לפסילת שופט, אלא בנסיבות חריגות, המצביעות על קיומו של חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ראו: ע"פ 6287/09 סבג נ' מדינת ישראל, פיסקה 10 (טרם פורסם, 8.10.2009); ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (2.11.2009)). כך גם לגבי התבטאויות המצביעות, לכאורה, על התרשמותו של בית המשפט ממהימנותו של בעל הדין (ראו: יגאל מרזל ­­דיני פסלות שופט 194-191 (2006)). מן הפרוטוקולים של הדיון שצורפו לתיק, וכן מן המובאות מדברי השופט אותן מצטט המערער בכתב הערעור, לא עולה כי התבטאויותיו של השופט היו חריגות או פוגעניות. דבריו של בית המשפט התייחסו באופן ענייני לבקשותיו של המערער ולנסיבות הגשתן, בהתאם לשיקול דעתו ותוך שהוא נותן דעתו לנימוקי הבקשות לגופן, כשברקע הדברים עמדה התנהלותו של המערער ובא כוחו. יצוין, כי בעת כתיבת דברים אלה עמדה לנגד עיניי בקשתו של המערער מיום 22.3.2012 לתיקון הפרוטוקול, אשר הוגשה על רקע הטענה כי הושמטו ממנו, בכוונת מכוון, התבטאויות פוגעניות של בית המשפט. בהחלטתו המנומקת מיום 23.3.2012 קבע בית המשפט כי אין בסיס לבקשה זו. משהמערער לא הצביע על ראיות המעידות בכיוון הפוך, חזקה היא כי דבריו של בית המשפט הם שמשקפים את המציאות בעניין זה (ראו: מרזל, בעמ' 85-84, 88-87; ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599, 613 (1999)). בדומה לכך, גם ההחלטות המופיעות בחומר שצורף לתיק, בפרט ההחלטה בדבר הוצאת צו ההבאה, הינן החלטות ענייניות ומנומקות, המגלות כי בית המשפט הפעיל שיקול דעת ראוי ונכון, ואינן מצביעות על חשש למשוא פנים. מכל מקום, הלכה היא, כי דיון בערעור על בקשה לפסילת שופט לא ישמש אכסניה לטענות בעלות אופי ערעורי בעניינן של החלטות שהתקבלו על ידי בית המשפט במהלך הדיון (ראו מרזל, בעמ' 177). 7. אף דינה של טענת המערער לפיה דעתו של בית המשפט ננעלה בעניינו, עקב היחשפותו למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות, להידחות. זאת, ולוּ מן הטעם שהמערער לא הביא, לא בבקשת הפסלות ולא בערעור זה, כל ראיה לטענה זו, אשר נטענה באופן כללי ביותר. 8. הרושם המתקבל מקריאת החומר הוא שהמערער ופרקליטו נוקטים מהלכים רבים ושונים על מנת לעכב את התקדמות ההליך. נזכיר, כי מדובר בהליך פלילי שנפתח עוד בשנת 2008, היינו חלפו כארבע שנים מאז הגשתו וההליך טרם נסתיים. ברור, שעל בית המשפט לפעול במרץ על מנת לקדם את ההליך ולהביא לסיומו. לא ייתכן שהמכשולים המוצבים בדרכו של בית המשפט על ידי המערער ובא כוחו הם הם שיביאו לפסילה של בית המשפט ובדרך זו יגררו עיכוב נוסף. נראה, שלאור התנהלותם של המערער ועורך דינו אין לו מנוס לבית המשפט המחוזי אלא לנקוט אמצעים מרחיקי לכת לשם קידומו של ההליך. 9. לפיכך, הערעור נדחה, מבלי שהמשיבה נדרשה להגיב. ניתנה היום, ט"ז באייר התשע"ב (8.5.2012). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12033580_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il