פאר פארם בע"מ נ. ממשלת ישראל

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3354/24 לפני: כבוד השופט יצחק עמית כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב העותרת: פאר פארם בע"מ נגד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. משרד הפנים 3. משרד הכלכלה 4. משרד האוצר 5. משרד העבודה 6. התאחדות התעשיינים בישראל עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים; תגובות מקדמיות מטעם משיבים 5-1 ומשיבה 6 בשם העותרת: עו"ד נורי קונפורטי בשם משיבים 5-1: בשם משיבה 6: עו"ד ערין ספדי-עטילה; עו"ד אסתי אוחנה עו"ד מיכל וקסמן חילי; עו"ד מוטי עזרן פסק-דין השופט חאלד כבוב: 1. עניינה של העתירה דנן, שהוגשה ביום 17.04.2024, בבקשת העותרת למתן צווים על-תנאי שיורו למדינה להגדיל את מכסת העובדים הזרים המיועדים לענף התעשייה; להרחיב את רשימת המדינות מהן ניתן 'להביא' עובדים זרים לענף זה מעבר לאמור ב"נוהל לטיפול בבקשות למתן היתר ורישיון שהייה ועבודה לעובדים זרים בענף התעשייה" (נוהל מספר 9.5.0001; להלן: הנוהל); ולקבוע כי שכרם המינימלי של העובדים הזרים יהיה זהה לשכר המינימום של עובדים ישראלים. בעתירה הוסבר על אודות הצורך הדחוף של ענף התעשייה בכוח אדם. הוטעם כי צורך זה, שקיים זה מכבר, קיבל אך משנה תוקף מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. בעתירה נטען כי נכון למועד הגשתה אמנם נעשו אי אילו מהלכים על-ידי המדינה להקל את הנטל על התעשיינים, אך בכך לא די כדי ליתן מענה לצורכי השעה. 2. למקרא העתירה הוריתי על קבלת תגובת המשיבים. בתגובה מטעם משיבה 6, היא התאחדות התעשיינים, הודגש כי היא כבר פועלת בעצמה מול כל הגורמים הרלוונטיים, בכנסת ובממשלה, "בנושאים נשוא העתירה, במקצועיות, התמדה, השקעת מלוא המשאבים המקצועיים הן האנושיים והן הכלכליים על מנת להביא לפתרון בעיה כרונית המשליכה על התעשייה ברמה הקיומית ממש". בתגובה מטעם משיבי הממשלה הודגש כי דין העתירה להימחק, מכיוון שהתשתית העובדתית והמשפטית שעליה היא נשענת ברובה אינה עדכנית. זאת, מכיוון שביום 15.05.2024, כחודש לאחר הגשת העתירה, התקבלה החלטת ממשלה 1752, שעניינה בייעול ושיפור הפיקוח והאכיפה על העסקה של עובדים זרים ותיקון החלטות ממשלה קודמות בנושא (להלן: החלטה 1752). הוסבר, כי ההחלטה "מתכתבת עם עולמות הרגולציה השונים", כך שכעת מתאפשרת מדיניות מקלה יותר, לצד הגברת כלים של פיקוח, מניעה, בקשה ואכיפה כדי להבטיח שזכויות מוקנות לא תיפגענה. עוד הוסבר, כי מכוח החלטה 1752 הוקמה ועדת מנכ"לים, לה הקנתה הממשלה את הסמכות לקבוע מכסות של עובדים זרים, לרבות בין ענפי משק שונים, ולקבוע את שכר המינימום בענף זה או אחר. הוטעם, כי ועדה זו קיבלה, בתקופה שבין הגשת העתירה והגשת התגובה המקדמית, שתי החלטות בעניין עובדים זרים לענף התעשייה. ההחלטה הראשונה, בעניין הבאה פרטית של כ-2,000 עובדים זרים לענף התעשייה לתקופה בת שישה חודשים "ממדינות אשר אושרו על-ידי רשות האוכלוסין וההגירה ולאחר התייעצות עם משרד החוץ במקרים שעולה צורך בכך, אשר מדורגות בדירוג [ראשון או שני] בדו"ח מחלקת המדינה האמריקאית המתפרסם מידי שנה בנוגע לסחר בבני אדם [...]"; והשנייה החלטה על אודות קביעת מכסה של עובדים זרים לענף התעשייה, בהיקף של 13,200 עובדים, בהתאם להמלצה שהובאה בפניה. לעמדת משיבי הממשלה יש בהחלטות אלו כדי ליתן מענה לסעדים 2-1 שהתבקשו בעתירה. בנוגע לסעד השלישי, שעניינו שכר המינימום המשולם, הוטעם כי נעשתה פניה בנדון לוועדת המנכ"לים, מצד משרד הכלכלה, וכי לא נכון שבית משפט זה יתערב בנושא לפני קבלת החלטה על-ידי הגורם המינהלי המוסמך. 3. בהתאם להחלטתי מיום 25.07.2024 הגישה העותרת תשובה לתגובה המקדמית. בגדרה הודגש כי "חרף ההחלטות שהתקבלו לאחר הגשת העתירה עדיין אין לעותרת ולתעשיינים האחרים האפשרות המעשית להזמין עובדים זרים ולהעסיקם בישראל. העתירה הוגשה במטרה לאפשר לעותרת ולאחרים להזמין ולהכניס עובדים זרים לענף ודבר זה אינו מתבצע עד עצם היום הזה, הן משום שהמלאכה לא הושלמה והן משום יצירת ביורוקרטיה בלתי ניתנת לגישור בעקבות החלטות הממשלה האחרונות". כן הוער, כי עד כה נכנסו לישראל רק כמה מאות עובדים, מתוך מכסה של למעלה מ-13,000 כאמור. לסיכום נטען, כי מתן הצווים שהתבקשו "יגרום לכך שהמשיבות ישלימו ויסיימו את המלאכה בה הן החלו רק לאחר הגשת העתירה". 4. לאחר עיון, סבורני כי דין העתירה להידחות נוכח השינוי בתשתית העובדתית והמשפטית שתוארה לעיל ובהיותה עתירה מוקדמת ביחס לסעד השלישי שהתבקש (ראו והשוו בהתאמה: בג"ץ 5135/23 בוכובזה נ' שר החינוך (04.12.2023); בג"ץ 5160/24 לביא – זכויות האזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' שר המשפטים, פסקה 4 (13.08.2024)). הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לאמת המידה המצומצמת ממילא להתערבות בהחלטות הקובעות מדיניות כלכלית ערכית וסדרי עדיפויות חברתיים (בג"ץ 1053/21 עיריית רהט נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 18 (08.06.2022)); ונוכח המורכבות שבקבלת החלטות, בסד זמנים מהיר, תוך הבטחת הגנה נאותה על עובדים זרים. מעיון בהחלטה 1752 עולה כי הצורך באיזון האמור לא נעלם מעיני הממשלה. כפי שצוין בפתח ההחלטה, היא התקבלה "לאור חשיבות הנושא לכלכלה בישראל, בשל המחסור בעובדים בענפים השונים, מתוך הצורך בחיזוק היציבות במשק על רקע המצב הגיאופוליטי, מתוך רצון ליצור ודאות במשק, במטרה לייעל את תהליכי ההבאה וההעסקה של עובדים זרים ועל מנת לחזק את הפיקוח והאכיפה על העסקה של עובדים זרים, לרבות צמצום תופעת גביית דמי תיווך אסורים, ולוודא את שמירת זכויותיהם של העובדים הזרים בישראל". גישה זו משקפת את ההבנה כי לצד הדחיפות, והרצון להגדיל את מספר הידיים העובדות בענף התעשייה, על הדבר להיעשות בשׂוֹם שֵׂכֶל. בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה (ראו בהרחבה: הילה שמיר "גישת עבודה לסחר בבני אדם: 20 שנה למאבק הבינלאומי בסחר בבני אדם" עיוני משפט מד 377 (2021)). 5. בנתון לאמור העתירה נדחית בזאת. מכיוון שלא שוכנעתי כי העתירה הובילה לשינוי מדיניות או קידומה במישרין, סבורני כי נכון יהיה שכל צד יישא בהוצאותיו. ניתן היום, י' אב תשפ"ד (14 אוגוסט 2024). יצחק עמית שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט