פלוני נ. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

בבית המשפט העליון עע"מ 3352/24 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ המערערת: פלונית נגד המשיב: מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 20.2.2025, בעת"ם 6425-09-22, שניתן על-ידי השופט ע' עאסי בשם המערערת: עו"ד נירה שלו בשם המשיב: עו"ד מתן שטיינבוך; עו"ד נעם נורקין פסק-דין השופט נעם סולברג: ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 20.2.2025, בעת"ם 6425-09-22 (השופט ע' עאסי). בפסק הדין, נדחתה עתירת המערערת לביטול החלטות המשיב, מיום 19.7.2022 ומיום 28.12.2022, שבהן נדחתה בקשת המערערת לקבלת זכאות לדיור ציבורי ולסיוע בשכר דירה, והוחלט שלא להביא את בקשתה לדיון לפני ועדת חריגים. ביום 18.5.2022, הגישה המערערת, נפגעת אלימות במשפחה, המגדלת בגפה את שני ילדיה הקטינים, בקשה להכרה בזכאותה לדיור ציבורי, ובתוך כך, גם בקשה לסיוע בשכר דירה, עד למציאת דיור ציבורי מתאים. ביום 19.7.2022, דחתה ועדה ציבורית מטעם המשיב את הבקשה. במסגרת החלטתה, עמדה הוועדה על כך שנוכח היותה של המערערת אם לשני ילדים – ולא שלושה, כנדרש על-פי הנוהל – היא אינה עומדת בתנאי הזכאות על-פי נוהל "הקצאת דירות בשכירות בדיור הציבורי" (נוהל מס' 08/05) (להלן: "הנוהל הרגיל") של המשיב. ביום 5.9.2022 הגישה המערערת עתירה מינהלית נגד ההחלטה. במהלך הדיון בעתירה הגיעו המערערת והמשיב להסכמה דיונית לפיה יבחן עניינה בשנית, על-פי נוהל "תבחינים ומשקולות בקבלת החלטות בוועדת החריגים בנושא דיור ציבורי" (להלן: "נוהל החריגים"), אולם ביום 28.12.2022 הודיע המשיב כי המערערת אינה חוסה אף תחת צל קורתו של נוהל החריגים, אשר מציב תנאי של 'נכות יציבה' במשפחה לשם הכרה בזכאות חריגה לדיור ציבורי. ביום 16.2.2023, הגישה המערערת עתירה מתוקנת נגד שתי ההחלטות. בעתירה נטען, כי ההחלטה שלא להכיר בזכאותה לדיור ציבורי, כמו גם ההחלטה שלא להביא את עניינה לפני ועדת החריגים, אך מן הטעם של אי-עמידה בתבחין הנכות היציבה – בלתי סבירה באופן קיצוני; ואף מנוגדת לרציונל שניצב בבסיס פעילותה של ועדת החריגים – החובה לבחון את עניינם של מי שאינם עומדים בקריטריונים הפורמליים, אולם עניינם עשוי להצדיק, אף על-פי כן, הכרה בזכאות לדיור ציבורי. כמו כן נטען, כי התליית אפשרותו של המבקש זכאות לדיור ציבורי להביא את עניינו לפני ועדת החריגים, בקיומה של נכות יציבה, מפלה אותם מבקשים שנסיבות חייהם מצדיקות קבלת זכאות, הגם שאינם סובלים מנכות. ביום 20.2.2025, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בפסק הדין נקבע, כי הוועדה יִשֹמה כדין את נהלי המשיב בהחלטותיה; וכי לא נפל פגם בהחלטה לעמוד על קריטריון הנכות היציבה כתנאי זכאות לדיון לפני ועדת החריגים. מכאן הערעור דנן, שבגדרו שבה המערערת, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלתה בעתירה שהגישה לבית המשפט המחוזי. במקביל להליך דנן, התנהל לפני בית משפט זה הליך נוסף, אשר גם במסגרתו נתקף הנוהל המתלה את האפשרות להגיש בקשות לוועדת החריגים בקיומה של נכות יציבה. בעקבות המלצת בית המשפט בהליך שם, הודיע המשיב, ביום 7.5.2024, כי "גובש נוהל לבחינת בקשות חריגות לזכאות לדיור ציבורי, במטרה לתת מענה למקרים מיוחדים שאינם עומדים בתנאי הסף בנוגע לנכות ("נוהל הדיון בבקשות חריגות בנושא דיור ציבורי" (6.5.2024) [...] בנוהל החדש פורטו חמישה תבחינים מצטברים – שעניינם, בין היתר, בסכום ההכנסה לנפש במשפחת המבקש, ובהתקיימותן של נסיבות מיוחדות כגון אלימות במשפחה או צורך שיקומי עקב התמכרויות, טראומה או ניסיונות אובדניים – ונקבע כי בקשות שעומדות בתבחינים מצטברים אלה יועברו לדיון לפני ועדת האכלוס [...] הנוהל החדש נקבע לתקופת ניסיון [...] [ו]המשך תוקפו ייבחן מעת לעת" (עע"ם 5345/23 האגודה לזכויות האזרח נ' שר הבינוי והשיכון, פסקה 8 (14.8.2024) (להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח)). משאלה הם פני הדברים, וכפי שצוין בהודעה מיום 17.2.2025, שבה פירט המשיב על אודות הנוהל החדש – התשתית העובדתית והמשפטית שעליה התבססה העתירה המינהלית, ושעליה נשען גם הערעור דנן – אינה אקטואלית עוד. כמפורט לעיל, המערערת ביקשה להביא את עניינה לפני ועדת החריגים, מה שלא התאפשר בהתאם לנוהל הקודם. עם פרסום הנוהל החדש, הוסר מכשול זה, ונפתחה הדלת להגשת בקשה מתאימה; מדברי המערערת עולה כי אכן, כך עשתה. אשר על כן, הערעור דנן, במתכונתו הנוכחית, מיצה את עצמו, ודינו – להימחק (ראו: עניין האגודה לזכויות האזרח, פסקאות 10-9). נבקש להעיר בהקשר זה כי לא נעלמה מאתנו הדרך הארוכה שבה הלכה עד כה המערערת שנסיבותיה האישיות אינן קלות. ניתן לצפות כי בנסיבות אלה ייעשה מאמץ לטפל בבקשתה של המערערת במהירות הראויה. מובן, כי טענות המערערת שמורות לה, ככל שתראה לנכון לפנות לערכאות שיפוטיות באשר להחלטות עתידיות של ועדת החריגים. הערעור נמחק אפוא בזאת. בשים לב למכלול נסיבות העניין, בדגש על הקשיים שעמם מתמודדת המערערת, אין צו להוצאות. ניתן היום, י' אדר תשפ"ה (10 מרץ 2025). נעם סולברג שופט דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט