פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 3350/07

נמיר ראסם-חוסין נ. משטרת ישראל

העותר ביקש לבטל הודעת קנס בגין עבירת תעבורה בטענה שלא קיבל את ההודעה כדין וכי העבירה בוצעה על ידי אחיו.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 23/04/2007 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 3350/07 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה תעבורה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לבטל הודעת קנס בגין עבירת תעבורה בטענה שלא קיבל את ההודעה כדין וכי העבירה בוצעה על ידי אחיו.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 3350/07

נמיר ראסם-חוסין נ. משטרת ישראל

העותר ביקש לבטל הודעת קנס בגין עבירת תעבורה בטענה שלא קיבל את ההודעה כדין וכי העבירה בוצעה על ידי אחיו.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותר קיבל הזמנה להדרכה בנהיגה נכונה וגילה כי נרשם לחובתו קנס בגין נהיגה באור אדום. העותר טען כי לא קיבל את הודעת הקנס המקורית וכי לא הוא שנהג ברכב אלא אחיו. פניותיו למשטרה לביטול הקנס או הסבתו על שם אחיו נדחו בשל איחור במועדים. העותר עתר לבג"ץ בטענה לפגיעה בזכויותיו. בית המשפט דחה את העתירה על הסף בקובעו כי העותר לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו בחוק, שכן היה עליו להגיש בקשה להישפט לערכאה המוסמכת, אשר לה הסמכות לדון בבקשות גם באיחור, ולא לפנות ישירות לבג"ץ.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' גרוניס, א' חיות, ע' פוגלמן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • נמיר קאסם-חוסין

נתבעים

  • משטרת ישראל
  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הודעת הקנס נשלחה בדואר רשום כדין.
  • העותר לא שילם את הקנס במועד ולכן חויב בכפל קנס.
  • הבקשה להסבת הדו"ח הוגשה באיחור מעבר למועדים הקבועים בחוק.
טיעוני ההגנה
  • העותר לא קיבל את הודעת הקנס כדין.
  • העבירה בוצעה על ידי אחיו של העותר.
  • העותר לא היה במקום ביצוע העבירה.
  • הפעלת חזקת המסירה אינה מידתית ופוגעת בזכותו להתגונן.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הודעת הקנס הומצאה לעותר כדין.
  • מי ביצע את עבירת התעבורה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה נדחתה על הסף בשל אי מיצוי הליכים
  • העותר לא פעל לפי סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי להגשת בקשה להישפט

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • תעבורה
  • חזקת המסירה
  • סדר דין פלילי
  • מיצוי הליכים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

מידתיות
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 3350/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3350/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: נמיר קאסם-חוסין נ ג ד המשיבות: 1. משטרת ישראל 2. מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. ביום 15.5.06 קיבל העותר הזמנה להדרכה בנהיגה נכונה מטעם משרד התחבורה, ובגדרה נודע לו לראשונה, כך לטענתו, כי נזקף לחובתו ביצוע עבירה של נהיגה באור אדום אשר בוצעה ביום 12.5.06. עבירה זו מוגדרת – מכוחן של פקודת התעבורה (נוסח חדש) וצו התעבורה (עבירות קנס), התשס"ב – 2002 – כעבירת קנס. 2. העותר – אשר סבר כי לא ביצע את העבירה שיוחסה לו וטען כי לא קיבל בגינה הודעת קנס כלשהי – פנה ביום 22.5.06 למחלקת פניות הנהגים שבמטה הארצי של משטרת ישראל לבירור העניין. בפנייתו ביקש לבטל תוספות וקנסות שהתווספו על הדו"ח המקורי בגין אי תשלום, ועתר לקבלת הארכת מועד להגשת בקשה להישפט. פנייתו זו של העותר נדחתה בתשובת חולית פניות נהגים במטה הארצי מיום 6.6.06. בתשובה נכתב, כי לעותר נשלחה הודעת קנס בדואר רשום, ומשהקנס לא שולם הוא חויב בכפל קנס כחוק. באותו מכתב הופנה העותר לרשות הדואר על מנת לברר מה עלה בגורלה של הודעת הקנס שנשלחה אליו. 3. בירורים שונים שערך העותר העלו, כי הודעה בדבר הקנס נשלחה לכתובתו, ומשזו לא נדרשה עשו המשיבים שימוש בחזקה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 (להלן:"חזקת המסירה") לפיה יש לראות את העותר כמי שקיבל את הודעת הקנס, הכל בתנאים האמורים בתקנה. 4. לטענת העותר, בירור שערך העלה, כי העבירה שיוחסה לו בוצעה על ידי אחיו, אשר נהג ברכבו בזמן ביצוע העבירה. לטענת העותר, לא ייתכן שהוא זה שביצע את העבירה נושא הודעת הקנס, הואיל והעבירה בוצעה ליד כרמיאל, והוא עצמו הופיע בזמנים הרלוונטיים לעבירה בערכאות משפטיות בירושלים ובבית-המשפט הצבאי יהודה. נוכח כל אלה, הגיש העותר למטה הארצי של המשטרה בקשה להסבת הודעת הקנס על שם אחיו, ואולם בקשתו נדחתה בנימוק שבקשה להסבת דו"ח על שם אחר כמוה כבקשה לביטול דו"ח, ומשזו לא הוגשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק – נבצר מן התובע לדון בה ועל כן דינה להידחות. 5. מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה טוען העותר כי יש לקבוע שחזקת המסירה של הודעת הקנס לא התקיימה בעניינו וכי הוא מעולם לא קיבל הודעת קנס כדין, ולפיכך, דין הודעת הקנס שנשלחה לו, לרבות החיוב הכספי ונקודות החובה שנזקפו לו בגינה – להתבטל. עוד טוען העותר, כי דרך התנהלותם של המשיבים בעניינו פוגעת בזכותו החוקתית להתגונן בהליך פלילי ובזכותו לקבל את יומו בבית-המשפט. כן טוען העותר כי הפעלת חזקת המסירה בעניינו – אינה מידתית ולוקה בחוסר תום-לב. 6. דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק) קובע, כי על דרך הכלל, מי שהומצאה לו הודעת תשלום קנס ישלם את הקנס הנקוב בהודעה בתוך פרק זמן של תשעים ימים מיום ההמצאה. ואולם, בסעיף 229 לחוק נקבעו מנגנונים נוספים המאפשרים למי שהומצאה לו הודעת קנס כאמור להשיג כנגד הקנס בו חויב. סעיף 229(א)(1) לחוק מאפשר למי שהומצאה לו הודעת קנס להגיש לתובע – בתוך שלושים ימים מיום המצאת הודעת הקנס – בקשה לביטולה (ראו: ע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 715, 717). סעיף 229(ה) לחוק מוסיף וקובע, כי תובע רשאי לדון בבקשה לביטול הודעת קנס אף אם הוגשה באיחור "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה". סעיף 229(א)(2) לחוק מאפשר למי שבקשתו לביטול הודעת תשלום הקנס נדחתה על ידי תובע – להגיש, בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההודעה בדבר דחיית הבקשה לביטול – הודעה על רצונו להישפט על העבירה נושא ההודעה. זאת, במקביל לאפשרות העומדת לו ממילא להודיע – בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה – שיש ברצונו להישפט על העבירה נשוא ההודעה. סעיף 230 ממשיך וקובע, כי מי שהודיע שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט, וכי "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור". 7. במקרה שלפנינו נמנע העותר מלפעול בדרך שהותוותה בחוק – דהיינו, הוא לא הגיש הודעה על רצונו להישפט, שהיתה מאפשרת לבית המשפט המוסמך לשקול אם יש לקיים את המשפט על אף האיחור במתן ההודעה. משלא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו עובר לפנייתו לבית-משפט זה, ונוכח הסעד החלופי שעומד לו, דין עתירתו לדחייה. 8. גם בטענותיו של העותר בדבר פגיעה בזכויותיו החוקתיות לא מצאתי ממש. נדמה כי באצטלה זו מבקש העותר להביא בפני בית-משפט זה עבירות תעבורה שיוחסו לו חלף הבאתן בפני הערכאה המתאימה לכך (והשוו: בג"צ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 869, 873). על יסוד האמור, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ד' באייר התשס"ז (22.04.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07033500_M02.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il