חביב אלי ז'ק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3341/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3341/05 ע"פ 3795/05 - ב' בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין המערער בע"פ 3341/05: המערער בע"פ 3795/05: חביב אלי ז'ק פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתפ"ח 1091/04 שניתן ביום 3.3.05 על ידי כבוד השופטים: ס' רוטלוי, א' טל, ע' סלומון-צ'רניאק תאריך הישיבה: י"ט בטבת התשס"ו (19.1.2006) בשם המערער בע"פ 3341/05: בשם המערער בע"פ 3795/05: בעצמו; נכח גם עו"ד אליהו בניה שייצגו בבית המשפט המחוזי עו"ד רחל דניאלי בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד תמר בורנשטיין גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. שני המערערים הורשעו בבית המשפט קמא (הרכב השופטים רוטלוי, טל וסלומון-צ'רניאק) בכתב אישום מתוקן, בגדרי הסדר טיעון, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע; מערער 1 הורשע גם בעבירה שידול לחבלה בכוונה מחמירה, ומערער 2 – בחבלה בכוונה מחמירה. המערער 2 הוא קטין. חלק מן הראיות בתיק הושמע בטרם נכרת הסדר הטיעון. ב. לפי כתב האישום המתוקן קשרו הנאשמים לפגוע במתלונן על רקע סכסוך. הם סיכמו כי מערער 2 ייסע למקום מגוריו של המתלונן, יאתר אותו וידקור אותו פעמים רבות בסכין. מערער 1 הפציר במערער 2 כי יצטייד בסכין, וכך עשה מערער 2, נסע למקומו של המתלונן ודקר אותו פעמים רבות, כך שנגרמו למתלונן פצעי דקירה בראשו, בצווארו, בפניו, בגבו ובבית שחיו, הוא אושפז בבית חולים ארבעה ימים, ונותח בכלי דם. ג. לפי הסדר הטיעון הסכימו הצדדים בדבר מאסר בפועל למערער 1 לתקופת ארבע עד חמש שנים; התביעה ביקשה להטיל את העונש הגבוה, והסנגוריה - את הנמוך. לגבי המערער 2 נתבקשו תסקירים, והוא גם צירף שני תיקים של החזקת סם לצריכה עצמית. ד. (1) בעוד שבעת הטיעון לעונש קרא המערער 1 בפני בית המשפט קמא מכתב בו הסביר, כפי שמציין בית המשפט, "כי הפנים את חומרת מעשיו, הוא מודע להם וכי לו רק יכול היה מחזיק הגלגל לאחור", התקבל לאחר מכן, בטרם נכתב גזר הדין, מכתב מאמו ואחיותיו הטוען כי עסקת הטיעון "נכפתה עליו כמעט". בית המשפט בירר את הנושא, וקיבל התייחסות של המערער 1 מפי בא-כוחו, כי המכתב נכתב ביזמת משפחתו והוא מיועד להביא להקלה בעונשו. נאמר שם כי "נאשם 1 איננו טוען לצידוק במעשיו, אלא מבקש להסביר כי היה נתון במצוקה וחרדה על רקע פחדו מפני המתלונן האלים ומשום חששו כי המשטרה מצדדת במתלונן כנגדו, ודברים אלה נאמרו על ידו גם בחקירתו במשטרה". (2) בית המשפט קמא היה ער למצוקת המערער 1 אל מול המתלונן (שגם התביעה הסכימה כי אינו טלית שכולה תכלת), אך הביא בחשבון את חומרת העבירות, לרבות שידול קטין - המערער 2 - לביצוע המעשה. בית המשפט קמא גם נדרש לעברו הפלילי של מערער זה, הכולל שובל של תשע עשרה הרשעות, ראשיתן בגיל 14, בעבירות רכוש, סמים ואלימות לסוגיהן, לרבות מאסרים בפועל (אחד מהם - משנת 1995 - לחמש שנים). הסדר הטיעון כובד, והדין נגזר ברף הגבוה, שבית המשפט ציין כי הוא מקפל את כלל הנסיבות לקולה ואינו מבטא את העונש הראוי במלואו, מנגד הובאה בחשבון הודאתו. על המערער הוטלו איפוא שבע שנות מאסר ומתוכן חמש בפועל ושתיים על תנאי, וכן פיצוי בסך 5,000 ש"ח. ה. אשר למערער 2, הקטין, לחובתו עמד גם תיק שבו הורשע בבית המשפט לנוער בתקיפה הגורמת חבלה ממשית. מנגד צוינו הודאתו ומסכת חייו הקשה שתוארה בתסקיר, ומתוך כלל השיקולים, לרבות השיקום המצופה, הוטלו עליו חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים בפועל ושנתיים על תנאי לענין עבירת אלימות, וששה חודשי מאסר על תנאי לעניין עבירות סמים, וכן פיצוי בסך 2,000 ש"ח. ו. מכאן לערעורים שבפנינו. ז. ערעור המערער 1 (1) ערעור זה כולל בקשה להקלה בעונש, ולצדה מכתב בו טען המערער 1 כי שיקם עצמו בשנים האחרונות, והוסיף וטען בפרטות נגד העובדות בכתב האישום בהן הודה, והוסיף "כפו עלי עיסקה בניגוד לרצוני, והעיקר להאשים אותי במשהו". הסניגוריה הציבורית ביקשה להשתחרר מן הייצוג, שכן כשלעצמה לא ראתה מקום לערעור, אך המערער 1 עמד על זכותו לערער בעצמו. הסניגוריה הציבורית שוחררה מן היצוג, אך על פי הצעתה והחלטת הרשם השופט מרזל, התייצב עו"ד בניה, שייצג את המערער בבית המשפט קמא, אף הוא לדיון בפנינו. (2) המערער 1 טען לעצמו באורח שלא היה ברור כדבעי. בעוד שבהודעת הערעור ביקש לכאורה לחזור בו מהסדר הטיעון שערך ומהודאתו, וגם בפנינו אמר שהמתלונן חולה נפש והוא עצמו לא היה מעורב במעשה, ועם זאת לא השיב בבירור האם זו משאלתו, אף כי חזרנו ושאלנוהו פעמים אחדות. מכל מקום ביקש המערער 1 הקלה בעונשו כדי שיוכל לשוב לחיק משפחתו, ובה 4 קטינים שעליו לפרנסם. (3) עו"ד בניה ציין בפנינו – והמערער 1 לא חלק על כך, ואף שיבח את עבודתו של עו"ד בניה – כי שעה שהצהיר אשר הצהיר בשם שולחו בבית המשפט קמא, היה הדבר לאחר ששוכנע כי ההודאה נמסרת מרצון טוב וחופשי. (4) באת כוח המדינה סברה כי אין בסיס לבקשה, שכן גזר הדין היה בגדרי הסדר הטיעון, ואין נימוק, מעבר לטענה סתמית, שיצדיק חזרה מן ההודאה, על פי הפסיקה. לגופו, המדובר במקרה של פגיעה חמורה במתלונן. (5) לאחר העיון לא ראינו מקום להידרש לבקשת החזרה מן ההודאה. סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 קובע כי "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". וכבר נפסק, כי "היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודייתו, אם ההודיה הושגה שלא כדין, באופן המצדיק פסילתה" (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 621, השופטת ביניש; ראו גם ע"פ 1932/04 רג'בי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), השופטת חיות). בענייננו, לא מצאנו נימוק מיוחד וטעם מבורר כלשהו לחזרה מהסדר הטיעון. זאת, לאחר שנושא הועלה על דרך הספק בבית המשפט קמא, כאמור, ובורר על-ידיו כדבעי, וגם בפנינו לא הצביע המערער 1 על כל נימוק קונקרטי למעט אמירה כללית, וזאת אף ששאלנוהו כנזכר פעם אחר פעם. בהודעתו הכתובה בגדרי הערעור לא ראינו נימוק; אמנם בה הגירסה היא כי הדברים היו כולם בין המתלונן למערער 1 - אלא שאין הסבר, גם בפנינו, מדוע ערך המערער 1 את הסדר הטיעון, ומדוע אישר אותו בעצמו ובאמצעות סניגורו בבית המשפט קמא גם לאחר שנתעוררה השאלה בעקבות מכתב בנות משפחתו. הסניגוריה הציבורית, כעולה מהודעתה בקשר לייצוג, השתכנעה בשעתה כי אין מקום לערעור, ולפנינו חזר עו"ד בניה על כך ששוכנע שההודאה ניתנה מרצון חופשי. המערער 1 אינו ניצב לראשונה בפני בית משפט, הוא אדם מבוגר. כשירותו לעמוד לדין נקבעה בחוות דעת מ-10.6.04 (ראו תיק המוצגים לעונש של בית המשפט קמא). יהיו מקרים שבהם תהא חזרה מהודאה, כפי שאיפשר המחוקק, וכפי שמציאות החיים עשויה לזמן – אך יש צורך בנימוקים מיוחדים כדי לאשרה, ולא מצאנו כאלה כאן. לא נוכל איפוא להיעתר לעניין זה. (6) באשר לעונש גופו, הוא נגזר בגדר הסדר הטיעון, שבו סוכם על עונש מאסר בפועל בין 4 ל-5 שנים, וכבר ציין בית המשפט קמא כי אין הדבר משקף את מיצוי הדין. לא נוכל איפוא להיעתר לערעור. אנו מקוים רק, כי המערער 1 אכן הפנים כדבריו את הצורך בחיים נורמטיביים בעתיד, ולכך יינתן ביטוי הן בהתנהגותו בעת מאסרו והן בעתיד. ח. ערעור המערער 2 (1) באת-כוח המערער 2 טענה בהודעת הערעור, כי העונש שהוטל על שולחה חמור מדי ומתעלם מן הפן השיקומי, החשוב במיוחד כשהמדובר בקטין. כפי שתיארה, לא נערך אבחון מקיף למערער 2 בשל עומס במעון הרלבנטי, וכן טענה כי הענישה המקובלת בכגון דא נמוכה יותר. בפנינו הוסיפה וציינה כי גם בכלאו שהה המערער באגף סגור תקופה ארוכה, כי הוריו מיוסרים ממצבו ובמהלך שהותו במאסר יצרו עמו קשר טוב, וכי לא יצא לחופשות לאורך התקופה. (2) עיינו בתסקירי שירות המבחן לנוער. התסקיר שהוגש לבית המשפט קמא תיאר משפחה נורמטיבית שעלתה ארצה ב-1992 (בהיות המערער בן ארבע). בלימודי המערער 2 נתגלעו קשיים, שהחלו בכתה ז' אם כי למד עד כתה ט', ואז באה הידרדרות לסמים ולאלכוהול, הידרדרות ביחסים עם ההורים ועזיבת הבית. הקשר עם מוסדות מטפלים נותק, ונמסר משירותי הרווחה על תוקפנות, יצירת פחד וביזאריות; לא עלו יפה ניסיונות לשילובו במרכזי גמילה. התסקיר תיאר מצב קשה, אך גם חוסר תמונה מלאה בשל שיתוף פעולה חלקי בלבד שלו ושל הוריו עם גורמים מטפלים בקהילה. שירות המבחן לנוער סבר כי יש צורך באבחון ובהסתכלות. תסקירים שהוגשו לבית משפט זה תיארו קשיי הסתגלות לכלא, ולכן שהיה באגף סגור, תוך התפרצויות כעס. לכן הוגדר המערער 2 כאסיר במצוקה. הוא גם סירב להמשיך בטיפול פסיכולוגי ותרופתי. מאוחר יותר הועבר לאגף הפתוח; אמנם, לדברי אמו יש מאז שינוי ביחסו למשפחה, אך גם באגף הפתוח היו בעיות משמעת, לרבות מציאת כלי עישון וקטטה בין אסירים. אמנם, לאחר ענישה שולב המערער 2 מחדש. גם לתכנית שיקום של הרשות לשיקום האסיר סירב, ותואר למרבה הצער כמי שמתקשה ביצירת קשר ואמון, וכ"בעל דפוסי התנהגות עברייניים, סגור, מופנם ולא משתף במצבו, מסווג כבעל מצוקה נפשית, נמצא ברשימת השגחה". (3) המערער 2 הגיש לנו מכתב ובו הבעת חרטה על מעשהו ועל התמכרותו לסמים, ציין כי הוא עובד בבית הסוהר, וכי הוא מבקש להמשיך בדרך נורמטיבית; לדבריו שילם את המחיר על עבירתו, הוריו באים לביקורים בכל שבוע, והוא ניתק קשר עם העולם העברייני. הוגש גם מכתב מאת אמו המציינת שיפור במצבו לכיוון של שיתוף פעולה, ואת רצונה כי ימשיך בטיפול פסיכולוגי פרטי, ותוך נכונות לסיוע מצד האגף לשירותים החברתיים במקום מגוריהם. (4) באת כוחו של המערער 2 ציינה כי ניתוק הקשרים מצידו עם גורמי טיפול, כפי שהיה, משמעו כי לא הכל בנויים לקשרים כאלה, אך חרף זאת יש מקום לשיטתה לשחררו. כן עתרה לסייג את התנאי שהושת עליו שהוא גורף מדי לטעמה ("עבירות אלימות כלפי גוף מכל סוג"). (5) באת-כוח המדינה ציינה בתשובה לשאלתנו, כי מועד השחרור המינהלי של המערער 2, אם יזכה לשחרור על תנאי, הוא בעוד כחודשיים, אך הקושי הוא בהיעדר שיתוף פעולה לצורך שיקום. (6) באת-כוח שירות המבחן ציינה כי יש שינוי מסוים לטובה במעבר לאגף פתוח, אך כיוון שלא היה שיתוף פעולה מצד המערער 2, היו שירותי הרווחה עד כה חסרי אונים; לשיטתה אין לומר שאין סיכוי לשחרור על תנאי, אך הדבר אינו בטוח. (7) עינינו הרואות, כפי שציינו בדברינו גם באולם בית המשפט, כי מערער 2 מחזיק בידו את מפתח עתידו, ועליו "לרכוש כרטיס" שיביאו למחוז חפצו. אף שעברו בהקשרים העברייניים ובהקשרי הטיפול אינו מעודד, יש ניצני תקווה הן במעברו לאגף הפתוח והן בשיפור יחסיו עם הוריו. אכן, כפי שציינה השופטת ביניש בע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), "כאשר המדובר בנאשם שהוא קטין, הכלל הוא שבית המשפט יבחן, בראש ובראשונה, את נסיבות הקטין ואת האפשרות לשקמו". לצד הענישה עומדות, יחדיו, דרכי הטיפול. זו תכליתו וזו רוחו של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, כעולה גם משמו של חוק זה (ראו גם השופט (בדימוס) א' שרון, נוער בפלילים 421). ואולם, האפשרות לשיקום תלויה במידה רבה, אם לא מירבית, בקטין עצמו. זאת על המערער 2 דנן, שעד כה לא שיתף פעולה די הצורך לשם כך, לנסות להוכיח לעת הזאת. איננו רואים מקום לקיצור העונש על-ידינו, נוכח האמור ונוכח חומרת העבירה – חומרה של ממש - ונוכח התיקים האחרים שלחובת המערער 2 שנדונו, ובהיעדר המלצה משירות המבחן. הסיכוי שבידי המערער 2, ואיננו יכולים להביע דעה כשלעצמנו עתה באשר למימושו, הוא כי בחודשים הבאים תשתפר התנהגותו, כך ששעה שיידון עניינו באשר לשחרור על תנאי תהא תמונה ראויה בפני ועדת השחרורים. המדובר במי שבעוד כחודשיים ימלאו לו 18 שנים, ועתידו לפניו. בידו להתרומם מן השפל שאליו שקע במשך שנים אחדות, אל חיים נורמטיביים. משפחתו יכולה ליתן לו דוגמה לכך בהישגיה שלה. אנו מקוים כי המערער 2 יקרא את דברינו ויתן לבו לצורך בשיתוף פעולה עם שירותי הרווחה בבית הסוהר, לרבות פסיכולוגים ורופאים, ועם הרשות לשיקום האסיר, כפי שהוצע. אם יביט המערער 2 קדימה בתקוה תוך שיתוף פעולה, יש לקוות כי תשתפר התנהגותו וייפתחו דרכים לסייע לו בשיקום. לבסוף, איני רואה מקום לשינוי בתנאי שהושת עליו; אחד היסודות לשיפור ולשינוי בהתנהגות המערער 2 הוא התרחקות מכל אלימות מכל סוג שהוא, כתנאי הכרחי. בנתון לאמור, אין בידינו להיעתר לערעור מערער 2. ט. נוכח כל אלה, ובכפיפות להערותינו מעלה, לא נוכל להיעתר לערעורים. ש ו פ ט השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, כ"ד בטבת תשס"ו (24.1.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05033410_T03.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il