אלהדלין נ' ישראל ואח'

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3340-08-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב העותר: הנאדי אלהדלין נגד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי תאריך ישיבה: י"ג באב התשפ"ה (7.8.2025) בשם העותר: עו"ד תמיר בלנק בשם המשיבים: עו"ד מיכל דניאלי צ'רני פסק-דין על פי המתואר בעתירה, ביום 28.7.2025 חדר לשטחי הכפר אום אלח'יר (להלן: הכפר) אזרח ישראלי וירה למוות במר עודה אלהדלין – אב לשלושה ילדים קטנים ומורה לאנגלית – בעודו בן 31 בלבד (להלן: אירוע הירי ו-המנוח, בהתאמה). לאחר אירוע הירי, ביום 30.7.2025, גופתו של המנוח הובאה למכון לרפואה משפטית ונותחה בהסכמת בני משפחתו. לאחר שהנתיחה הסתיימה, פנו בני המשפחה למכון לרפואה משפטית על מנת להסדיר את שחרור גופת המנוח לקבורה. בשלב זה, נוכחו בני המשפחה לגלות כי המשטרה מתנה את שחרור גופתו של המנוח וקיום ההלוויה במספר תנאים, לרבות איסור על הקמת סוכת אבלים באזור בית המנוח; בחירת מקום מוסכם בו תיקבר גופתו; הפקדת ערבות עצמית; הגבלה של מספר האנשים אשר יורשו להשתתף בהלוויה; וכן איסור על חסימת צירים ושימוש באמצעי הגברה במהלכה (להלן: התנאים). לאחר שיג ושיח עם גורמי המשטרה, ועל אף שבני משפחתו של המנוח הסכימו למרבית התנאים, המשטרה לא נענתה לבקשתם לשחרר את גופתו. זאת, על פי הנטען, על רקע סירובם של בני המשפחה לתנאים הנוגעים לאיסור על הצבתה של סוכת אבלים באזור בית המנוח, לשימוש באמצעי הגברה ולמספר המשתתפים בהלוויה. מאחר שהמשטרה לא נענתה לפניותיהם של בני המשפחה, ביום 3.8.2025 הוגשה העתירה דנן, ובצידה בקשה לקיום דיון דחוף. במסגרת העתירה התבקשנו להורות על החזרת גופתו של המנוח לבני משפחתו לאלתר. כמו כן, התבקשנו להורות למשיבים לאפשר לבני המשפחה לקבור את המנוח בתחומי הכפר, לקיים את ההלוויה ללא הגבלה על מספר המשתתפים תוך שימוש באמצעי הגברה, וכן לאפשר את הקמתה של סוכת אבלים באזור בית המנוח. עוד באותו יום, נקבע כי על המשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה עד ליום 4.8.2025 בשעה 11:00. בסמוך למועד זה, הגישו המשיבים בקשת ארכה עד ליום 5.8.2025, וציינו כי יעשה מאמץ להגיש את התגובה המקדמית עוד קודם לכן. חרף האמור, תגובה מקדמית מטעם המשיבים לא הוגשה גם במועד זה, תוך שצוין בשתי בקשות ארכה נוספות שהוגשו מטעמם, כי ברצונם לקדם שיח בעניין מושא העתירה, אשר ייתכן כי יהיה בו כדי לייתר את הצורך בהכרעה בה. על רקע האמור, ביום 5.8.2025 נקבע בהחלטת השופטת גילה כנפי-שטייניץ, כי העתירה תובא לדיון לפני הרכב תלתא למחרת בשעה 13:15, לצד הוראה למשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה עד השעה 09:00 באותו היום. בבוקר הדיון הגישו המשיבים בקשה לדחיית מועד הגשת התגובה המקדמית מטעמם עד השעה 11:00, ולאחר מכן גם בקשה לדחיית מועד הדיון במספר שעות, וזאת, בין היתר, במטרה לאפשר את מיצוי השיח בין הצדדים בטרם הכרעה בעתירה. בהחלטתה של השופטת יעל וילנר מאותו יום, נקבע כי לא ניתן לדחות את מועד הדיון במספר שעות, ולפיכך הדיון ייקבע ליום 7.8.2025 בשעה 10:30. בהמשך, לבקשת המשיבים, נקבע כי תגובה מקדמית מטעמם תוגש עד ליום הדיון בשעה 09:00. חלף הגשת תגובה מקדמית לעתירה, ביום 6.8.2025 הגישו המשיבים בקשה מוסכמת למחיקתה. במסגרת הבקשה הובהר כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה גופת המנוח תועבר לבני המשפחה לאלתר; טקס פרידה מהמנוח יתקיים במיקום מוסכם, ובו יורשו לקחת חלק עד 100 משתתפים; לאחריו המנוח יובל לנקודה אחרת, ומשם יחל מסע הלוויה, עד לנקודה מוסכמת בשולי הכפר בה הוא ייקבר. כן הובהר, כי לא יחולו מגבלות לעניין מספר המשתתפים או השימוש באמצעי הגברה בהלוויה, כמו גם לעניין הקמתה של סוכת אבלים (להלן: בקשת המחיקה). בבקשת המחיקה צוין כי העובדות המפורטות בה יתמכו בתצהיר תא"ל הישאם איברהים, ראש המינהל האזרחי (עוד נאמר שהתצהיר יוגש בהמשך – הבטחה שלא מומשה עד כה). על רקע האמור, התבקשנו להורות על מחיקת העתירה. לכאורה בכך מוצתה העתירה. אלא שלמרות ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, בבוקר יום 7.8.2025 הגישה העותרת בקשה דחופה לקיום הדיון בעקבות הפרת ההסכמות מצד המשיבים (להלן: הבקשה). במסגרת הבקשה צוין כי בניגוד להסכמות, גופתו של המנוח טרם הושבה לבני המשפחה; וכי בכניסה לכפר, בדרך המובילה למיקום ההלוויה המוסכם, הוצבו מחסומים חדשים שאינם מאפשרים כניסה ויציאה מהכפר למי שאינו מתגורר בו, באופן שמונע מאנשים רבים לקחת חלק בהלוויה. בהמשך לאמור בבקשה, בהחלטה מאותו יום התבקשו הצדדים לבוא בדברים, ולמסור הודעה מוסכמת עד לשעה 10:00. בהמשך לכך, ובמסגרת בקשה נוספת שהגישה העותרת, צוין כי נכון לשעה 09:45 גופתו של המנוח הועברה לידיהם של בני המשפחה, אך שהמחסומים שהוצבו בסמוך למקום ההלוויה עדיין מוצבים במקומם, והם מונעים השתתפות חופשית במסע ההלוויה, וזאת בניגוד לסיכומים. בנסיבות אלו, ומאחר ששיח נוסף שהתקיים בין הצדדים לא הניב פרי, קיימנו החל מהשעה 10:45 דיון בעתירה. בפתח הדיון עדכנה באת-כוח המשיבים כי גופתו של המנוח אכן נמסרה לבני משפחתו, וכי ההלוויה צפויה להתחיל בקרוב בהשתתפות מספר מצומצם של משפחות אשר שמותיהן נמסרו למשיבים מבעוד מועד. במענה לשאלותינו, באת-כוח המשיבים ציינה כי לא ניתן בשלב זה להסיר את המחסומים, ולאפשר את כניסתם של גורמים נוספים להלוויה (מרביתם, לדברי בא-כוח העותר, אזרחים ישראלים שביקשו להשתתף במסע ההלוויה), וזאת לנוכח חשש משמעותי בקרב גורמי הביטחון לאירועי חיכוך בין הנוכחים בהלוויה לבין גורמים אחרים. בעניין אחרון זה, ציינה באת-כוח המשיבים כי הכפר בו התרחש אירוע הירי מצוי בסמיכות ליישוב ישראלי, ולפיכך קיים חשש גדול לאירועי חיכוך. עוד ביקשה באת-כוח המשיבים להבהיר, כי נעשו מאמצים רבים מצד גורמי המשיבים על מנת לאפשר את ההלוויה, על אף הטעות שנעשתה ביישום ההסכמות שהושגו בין הצדדים. בהמשך הדיון, עדכן בא-כוח העותרת כי מסע הלוויה מצוי בעיצומו, ולפיכך הסעדים שהתבקשו במסגרת העתירה, למעט עניין סוכת האבלים, הפכו תאורטיים. בנסיבות אלו ביקש בא-כוח העותרת כי למצער נפסוק הוצאות לחובת המשיבים. כפי שהבהיר בא-כוח העותרת במהלך הדיון, גופתו של המנוח נמסרה לבני משפחתו וההלוויה התקיימה. כמו כן, וכמפורט בבקשת המחיקה, המשיבים התחייבו לאפשר את הקמתה של סוכת האבלים באזור בית המנוח, ומצופה כי הם יעשו את כל הדרוש על מנת לעמוד בהתחייבות זאת. בנסיבות אלו, כאשר הבקשה האקטואלית היחידה המונחת לפנינו היא בקשתו של בא-כוח העותרת כי נפסוק הוצאות לחובת המשיבים, ברי כי העתירה מיצתה את עצמה. אולם, בטרם נידרש לעניין ההוצאות, ובשים לב להשתלשלות העניינים עד כה, נבקש להעיר שתי הערות לעתיד לבוא. ראשית, עצם החזקת גופתו של המנוח למשך תקופה ארוכה יחסית (כעשרה ימים), לאחר שזו נמסרה למכון לרפואה משפטית בהסכמת בני המשפחה, אך לנוכח החשש כי צפויים אירועי חיכוך סביב אירועי האבל, מעוררת קושי ניכר. הדברים נכונים אף ביתר שאת, מקום בו התנו גורמי המשיבים את החזרת גופתו של המנוח בתנאים שונים הנוגעים למקום קבורתו ולדרך בה תיערך הלווייתו. המדינה לא העלתה כל טענה כי המנוח היה מעורב בפעילות נגד מדינת ישראל או אזרחיה. במצב דברים זה, ספק גדול אם קיים מקור סמכות המאפשר לעכב לתקופה משמעותית את החזרת הגופה לצורכי קבורה מעבר לנדרש לחקירת נסיבות מותו, לא כל שכן על מנת לנהל משא ומתן ממושך עם המשפחה בעניין מקום ודרך קבורתו. בעניין זה לא שמענו טיעון מטעם המדינה, ומטעם זה אנו נמנעים מלהרחיב לגביו. יש לקוות כי בעתיד תדע המדינה לנהוג ברגישות המתחייבת, על מנת לייתר את הצורך בהתדיינויות משפטיות כואבות. שנית, ובמישור הדיוני, לא ניתן להשלים עם מקרים בהם המדינה מודיעה כי הגיעה להסכמות עם הצד שכנגד, ואף מבקשת למחוק את העתירה על רקע האמור, אולם הלכה למעשה, התחייבויותיה לא מיושמות בשטח. כך גם אם לטענת המדינה הדבר נעשה על רקע "הסכמות בשטח" – "הסכמות" שטיבן המדויק לא הוברר לנו, ואשר נתמה כיצד יכולות הן לעמוד בניגוד להתחייבות של גורם צבאי בכיר מאוד, בדמות ראש המינהל האזרחי. מעבר לקשיים הברורים במישור תום הלב הדיוני, בשים לב לתפקיד המיוחד של המדינה בהליכים שמתנהלים לפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 31238-09-24 השר לביטחון לאומי נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 17 לחוות דעתו של השופט חאלד כבוב (9.3.2025); יואב דותן "קדם בג"ץ ודילמות חוקתיות לגבי תפקידה של פרקליטות המדינה במסגרת ההתדיינות בבג"ץ" משפט וממשל ז 159, 171-169 (2004)), התנהלותם של המשיבים בענייננו הובילה, הלכה למעשה, לסיכול האפשרות כי תיערך ביקורת שיפוטית על פעילותם. בנסיבות העניין, ומאחר שכאמור, הסעדים שהתבקשו במסגרת העתירה אינם אקטואליים עוד, אין באפשרותנו לרפא את הפגם שנפל בהתנהלות המשיבים אלא באמצעות הטלת הוצאות משמעותיות לחובתם. תמציתם של דברים: טוב עשו המשיבים כשנתנו לבסוף הסכמתם למתווה שנועד לאפשר את קיום ההלוויה והקבורה במקום ובאופן שהיה מקובל על המשפחה. יחד עם זאת, יש להצר על כך שנדרשה עתירה לבית משפט זה על מנת להגיע לתוצאה זו, ולא ניתן להסכין לכך שהמתווה שסוכם לא קוים במלואו על ידי המדינה. אין לנו אלא לקוות כי הלקחים מפרשיה טרגית זו יופקו וייושמו. סוף דבר: העתירה מיצתה את עצמה. מהטעמים שפורטו לעיל, המשיבים יישאו בהוצאות משמעותיות לטובת העותרת בסך של 25,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ט"ז באב התשפ"ה (‏10.8.2025). עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט