פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3339/02
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
העותר: גור דן בן ציון
נגד
המשיבים: 1. משרד התחבורה
2. שר התחבורה
3. דן טוקטלי
4. ג'וזף מור
5. סבן אבנר
6. אהוד אנגל
7. חברת כלמוביל בע"מ
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה: א' בתמוז תשס"ב (11.6.02)
בשם העותר: עו"ד יוסף סגל; עו"ד יגאל גרוסמן
בשם המשיבים 2-1: עו"ד איל ינון
בשם המשיב 3: עו"ד אריה נח; עו"ד קרני כהן
בשם המשיב 6: עו"ד עופר צור; עו"ד ליאור פורת
בשם המשיבה 7: עו"ד דן שגיב
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
העותר רכש מכונית מסוג מרצדס סמארט בגרמניה מבלי שניתן לו רשיון יבוא, והיא נמצאת עתה בנמל אשדוד. שכן, ללא רשיון מתאים רשויות המכס מסרבות לשחררה. בקשותיו לקבל רשיון כזה נדחו, כיוון שמשרד התחבורה הסכים למתן מספר מצומצם של רשיונות כאלה, וזאת לצורך ניסוי כלי רכב. אולם, העותר סבר כי בשל מתן רשיונות כאלה בעבר, קמה לו עילה לקבל רשיון ליבוא אישי והוא פנה לבית-משפט זה בעתירה (בג"ץ 9478/01, להלן: העתירה הראשונה).
במהלך הדיון הפנינו את תשומת-לב העותר כי טענותיו אינן מקימות לו עילה לקבלת הסעד שביקש. או אז עלתה הטענה כי המכונית יובאה לאחר שאביו של העותר בירר במשרד התחבורה ושמע מפי הגב' אתי רייטן, הממונה על היבוא במשרד התחבורה, כי העותר רשאי לייבא רכב מסוג סמארט.
כיוון שהעתירה לא בוססה על טעם זה היא נמחקה על-ידינו, תוך מתן אפשרות לעותר, אם ירצה בכך, להגיש עתירה המבוססת על אותו בירור שערך אביו במשרד התחבורה. העותר חזר והגיש עתירה באותו עניין, אלא שלא צמצם את טענתו לטעם האחד והיחיד שעשוי לבסס את עתירתו, אלא חזר על כל הטענות שטען בעתירה הראשונה ועניין הבירור שערך אביו הובלע בטענות אלו. לחלופין ביקש העותר בעתירתו זו, כי נוציא צו האוסר על המשיבים 6-3, שלהם ניתנו רשיונות ליבוא רכב מסוג סמארט, לעשות שימוש במכוניות אלו.
בתשובתה לעתירה התייחסה המדינה בהרחבה אך ורק לטענת הבירור. המדינה השיבה, תוך צירוף תצהיר, כי הטענה שהועלתה על-ידי העותר אינה נכונה, אלא האב, שמוכר לאנשי משרד התחבורה, אכן ערך בירור, אך נאמר לו בעל-פה ובכתב כי לא ניתן יהיה, עד תום ההליכים הדרושים להסדרת ייבוא רכב מאותו סוג לישראל, לאשר את בקשתו למתן רשיון.
בדיון בפנינו היום, לא התייחס העותר כלל לטענת הבירור והתמקד בטענת ההפליה, אשר לגביה כבר קבע בית-משפט זה כי אינה מקנה, כשלעצמה, זכות לקבלת רשיון.
אשר למשיבים המחזיקים ברשיונות שהוצאו על-פי רשיונות יבוא, השיבה המדינה, כי כיוון שהרשיון מלכתחילה לא הותנה בהשבתת המכוניות לאחר תום הניסוי, רשאים הם להמשיך ולנהוג בהן, וכי אף אם טעה משרד התחבורה, בהימנעו מהתניה של תנאי כזה, אין בכך כדי להקים עילה למתן רשיון יבוא לעותר או לאחרים, בטרם הושלם הליך הסדרת היבוא ובטרם התקיימו התנאים הקבועים בדין למתן רשיון.
אך מובן הוא, כי אין בית-משפט זה מוסמך לצוות, באופן ישיר, על המשיבים 6-3 להימנע מלנהוג במכוניות שיובאו על-סמך רשיונות יבוא, ובעניין זה תשובת המדינה מניחה את דעתנו.
אשר-על-כן, העתירה נדחית.
העותר ישלם למדינה הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח, ולכל אחד מהמשיבים 3, 6, ו7- - דן טוקטלי, אהוב אנג'ל וחברת כלמוביל בע"מ, אשר השיבו לעתירה - 5,000 ש"ח, ובסך-הכל 25,000 ש"ח.
ניתן היום, א' בתמוז תשס"ב (11.6.02).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 02033390.L04
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il