עבדאללה דכוור נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3336/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3336/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות המערער: עבדאללה דכוור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.פ. 4919-06-09 מיום 18.3.10 שניתן ע"י כב' השופטת ח' הורוביץ תאריך הישיבה: כ"ד באדר א' התשע"א (28.2.11) בשם המערער: עו"ד ואסים דכוור בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד יאיר חמודות גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המערער הינו עורך דין. הוא הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה. הושג הסדר טיעון שהביא לתיקונו של כתב האישום. המערער הודה בעובדות שבכתב האישום המתוקן. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' הורוביץ) הרשיעו על פי הודייתו בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של קשר לעוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק. משהגיעה עת גזירת הדין עתר המערער לביטולה של ההרשעה. בית המשפט החליט להותיר את ההרשעה על כנה. בגזר הדין הוחלט להטיל על המערער ארבעה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה מן העבירות בהן הורשע. כמו כן, הועמד המערער בפיקוחו של שירות המבחן לתקופה של שנים-עשר חודשים וכן נקבע כי המערער יבצע שלוש מאות שעות של שירות לתועלת הציבור, בהתאם לתוכנית שהגיש שירות המבחן. 2. המערער, יליד שנת 1970, הינו במקורו מן היישוב פסוטה. הוא מתגורר באיזור באר-שבע ומנהל שם משרד לעריכת דין. העובדות בהן הודה המערער הן בקצרה אלה: בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שימש המערער כיועץ המשפטי של המועצה המקומית פסוטה. אחד מאחיו שימש כמנהל תיק החינוך במועצה המקומית. בין המערער לבין אחד, איהב שמאס (להלן – איהב), נתגלע סכסוך בשל התנגדותו של איהב להחלטות של מנהל תיק החינוך במועצה. על רקע זה, התקשר המערער ביום 26.5.09 אל איהב, ביקש ממנו להפסיק להתערב בהחלטות ואיים על איהב כי אם לא יחדל ידע הוא כיצד להשתיק את איהב. מספר ימים לאחר מכן, התקשר המערער אל איהב בטלפון וביקש ממנו כי יצא מביתו. משהלה סירב, איים המערער על איהב כי יפגע בו אם לא יצא מן הבית. כאשר איהב שאל את המערער האם הוא מאיים עליו השיב המערער כי אכן הוא מאיים. בהמשך, קשר המערער קשר עם שני אחרים, שהואשמו עימו יחדיו בכתב האישום, לאיים על איהב בפגיעה. לפי כתב האישום, נסעו השלושה ברכבו של המערער לבית קפה ביישוב פסוטה. שם נמצא אותה עת אח של איהב יחד עם חברו, רביע. שני האחרים שנסעו עם המערער איימו על אחיו של איהב, אחד מהם החל להכות את רביע ובהמשך השניים שלפו סכינים ודקרו את רביע בפלג גופו העליון. אדם נוסף שהגיע לבית הקפה ניסה להרחיק את רביע ובעקבות זאת אף הוא נדקר על-ידי אחד מן השניים. או אז, הדוקר דקר את רביע בראשו. 3. לאחר שניתנה הכרעת הדין, כאמור על יסוד הודייתו של המערער ובעקבות הסדר הטיעון, עתר הסניגור להגשתו של תסקיר של שירות המבחן, תוך שביקש הוא כי השירות יתייחס לאפשרות של ביטול ההרשעה והסתפקות בעונש ללא הרשעה. בית המשפט המחוזי אכן הורה על הגשתו של תסקיר. מן התסקיר עלה כי המערער גדל ביישוב פסוטה ואביו היה מעורב בפוליטיקה המקומית. למערער נודע על איומים כלפי אחיו, מנהל תיק החינוך במועצה המקומית. על רקע זה, נתפסו האיומים כפגיעה במעמד בני המשפחה ביישוב. התרשמותו של השירות הייתה כי המערער מתפקד בדרך כלל בהתאם לנורמות המקובלות. שירות המבחן המליץ לשקול את האפשרות לבטל את ההרשעה, וכי אם תבוטל ההרשעה שיוטל על המערער לבצע שירות לתועלת הציבור. כמו כן, הומלץ להעמיד את המערער למבחן לתקופה של 18 חודשים בגדרה הוא ישולב בהליך טיפולי. עוד הומלץ כי המערער יפצה את קורבנות מעשיו. 4. בית המשפט המחוזי לא ראה לנכון לבטל את ההרשעה. בגזר-הדין היפנה בית המשפט לפסיקתו של בית משפט זה בכל הנוגע להימנעות מהרשעה של מבצע עבירה. בית המשפט ציין את העובדה כי המערער הינו עורך-דין ושימש כיועץ המשפטי של הרשות המקומית שבתחומה בוצעו העבירות. בית המשפט ראה באלה משום נתונים לחומרה. לדעת בית המשפט, ביטולה של ההרשעה יפגע בשיקולי ההרתעה וטובת הציבור. בכל הנוגע לעונש הדגיש בית המשפט המחוזי את עברו הנקי של המערער, את הודאתו כבר במשטרה וכן את הודייתו בבית המשפט. עוד ציין בית המשפט, כי המערער היה עצור במשך כחמישים ימים ולאחר מכן נמצא במעצר בית מלא או חלקי עוד מספר חודשים. 5. בא-כוחו של המערער טען בפנינו כי בתסקירו של שירות המבחן קיימת התייחסות לכתב האישום המקורי, שהיה חמור יותר ביחס לכתב האישום המתוקן, אשר המערער הודה בעובדות שבו. כמו כן נטען, כי לא היה מקום להחמיר עם המערער בשל היותו עורך-דין. הסניגור אף טען כי המערער סובל מבעיות רפואיות שונות וכי הוא נמצא בהליך טיפולי שלא במסגרת שירות המבחן, אך הפסיקו בשל סיבות כלכליות. המשיבה, מצידה היא, הדגישה את העובדה שהמערער הינו פרקליט האמור להיות אמון על שמירת החוק וכן ציינה היא שהאיומים שהשמיע המערער אמנם התממשו, אף כי הוא לא נטל חלק במימושם. משני התסקירים שהוגשו לנו עלה כי המערער אכן השתתף בהליך טיפולי במסגרת פרטית אך הפסיקו. לדעת שירות המבחן, חלה לאחרונה נסיגת במוטיבציה של המערער לטיפול. עוד נמסר כי המערער ביצע עד כה 186 שעות של שירות לתועלת הציבור מתוך ה-300 שעליו לבצע. 6. סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – חוק הלשכה), מורה כדלקמן: "עורך דין שהורשע בבית משפט או בבית דין צבאי בפסק דין סופי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי על פי בקשת קובל, להטיל עליו אחד העונשים האמורים בסעיף 68, אם מצא שבנסיבות הענין היה בעבירה משום קלון". מסעיף זה עולה כי כאשר עורך דין מורשע בהליך פלילי וכאשר עניינו מובא בפני בית הדין המשמעתי, אין עוד צורך לבחון את סוגיית האחריות והאשמה אלא על בית הדין להחליט האם בנסיבות העניין מדובר בקלון. אם התשובה חיובית, על בית הדין להחליט איזה עונש משמעתי יוטל על עורך הדין (על"ע 2579/90 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני, פ"ד מה(4) 729, 732 (1991)). על כן, בהליך המשמעתי אין המורשע יכול לחלוק על העובדות שנקבעו בהליך הפלילי אם כי "מותר לו להוכיח עובדות נוספות ביחס לשאלה אם בנסיבות הענין היה בעבירה משום קלון" (על"ע 6/70 פלוני נ' לשכת עורכי הדין, מחוז ירושלים, פ"ד כה(1) 673, 676 (1971)). לאור ההוראה שבסעיף 75, ניתן להבין מדוע מבקש המערער כי תבוטל הרשעתו. כל עוד הרשעתו עומדת על כנה, ואם ייפתח נגדו הליך משמעתי, צפוי הוא לעונש משמעתי אם יוחלט כי בנסיבות העניין יש בעבירות בהן הורשע משום קלון. 7. בעת גזירת הדין על בית המשפט לתת דעתו על השיקולים הרלוונטיים לענישה, תוך איזון בין האינטרס הציבורי לבין הנסיבות האישיות הנוגעות למורשע. מאזן דומה יש לעשות שעה שבית המשפט מתבקש להימנע מהרשעה או לבטל הרשעה. כמובן, שבהקשר זה יש אף ליתן את הדעת על האפשרות שאכן יינקט הליך משמעתי, על כל המשתמע מכך. העונשים להם צפוי עורך דין בהליך משמעתי הם אזהרה, נזיפה, קנס, השעיה לתקופה שעד 10 שנים או הוצאה מן הלשכה (סעיף 68 לחוק הלשכה). יצוין כי ככל שמדובר בהשעיה, רשאי בית הדין להסתפק בהשעיה על תנאי (סעיף 68א לחוק הלשכה). ניתן להניח שהמערער חושש בעיקר מן האפשרות שמא יוטל עליו עונש של השעיה בפועל. 8. סבורים אנו כי המקרה הנוכחי אינו מצדיק ביטולה של ההרשעה. איננו רואים צורך להרחיב בעניין זה, שכן הדבר עלול לשמש בסופו של יום כנגד המערער אם וכאשר יובא לדין משמעתי, הגם שכמובן שיקול הדעת המלא נתון בידי בית הדין. הכלל הוא שרק בנסיבות חריגות יהא צידוק להימנע מהרשעה של אדם שהוכחה אשמתו (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 690-689 (2000) וכן ראו ע"פ 9893/07 לאופר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.12.07)). במקרה הנוכחי די לנו שנציין כי המערער השמיע דברי איום יותר מפעם אחת והוסיף וקשר קשר לביצוע עוון. עם זאת נדגיש, כי על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, שהמערער הודה בעובדות שבו, הוא לא היה מעורב בדקירתם של הנפגעים. עוד נאמר, כי קריאה של התסקיר שהוגש לבית משפט קמא אינה מגלה התייחסות מוטעית של השירות לעובדות או לעבירות בהן הוא הורשע ואין לומר שהשירות בחן את העניין לאור כתב האישום המקורי. בסופו של דבר, עלינו לשאול את עצמנו האם האפשרות, ומדגישים אנו שמדובר אך באפשרות, שיוטל עונש של השעיה בהליך המשמעתי צריכה להביא לביטול ההרשעה. בנסיבות העניין, עונים אנו בשלילה על שאלה זו. על האינטרס הציבורי בהרשעה של אלה שהוכחה אשמתם לגבור במקרה זה על האינטרס האישי של המערער. אין ספק, שבית הדין המשמעתי ייתן דעתו על כלל הנסיבות הרלוונטיות לצורכי ענישה משמעתית. 9. הערעור נדחה. ניתן היום, ד' אדר ב' התשע"א (10.3.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10033360_S02.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il