עתיד ישראל - תנועה לשידוך מערכות ע"ר נ. כונס הנכסים הרשמי

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3333/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ המערערת: עתיד ישראל - תנועה לשידוך מערכות ע"ר נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. רשם העמותות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) בפר"ק 62422-10-20 מיום 22.4.2021 בשם המערערת: מייקל לב; נינה לרין פסק-דין השופט ד' מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) בפר"ק 62422-10-20 מיום 22.4.2021 במסגרתו התקבלה בקשת משיב 2 (להלן: רשם העמותות או הרשם) למתן צו פירוק נגד המערערת (להלן גם: העמותה). הרקע לערעור ביום 29.10.2020 הגיש רשם העמותות בקשה למתן צו פירוק נגד העמותה מכוח הסמכות המוקנית לו בסעיף 50(א) לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות או החוק). בבקשה נטען כי מבדיקת תיק העמותה ועל רקע תלונות שהתקבלו במשרדי הרשם – על פיהן העמותה גובה כספים מניצולי שואה במסווה של "דמי חבר" עבור שירותים שניתן לקבלם ללא תשלום – התגבש חשש ממשי לקיומם של ליקויים משמעותיים בהתנהלותה. במענה לפניות הרשם אל העמותה ובקשותיו לקבלת הבהרות ומסמכים בנוגע לאותם ליקויים, התקבלו מענים חלקיים בלבד כאשר העמותה לא השיבה באופן ברור, מפורט ומלא על שאלות הרשם. בין היתר צוין כי מעיון בדיווחים ומסמכים שהגישה העמותה ביחס לשנים 2018-2014, עולה כי לא הייתה לעמותה כל פעילות כספית בשנים אלו, אולם בדוחותיה המפורטות הוצאות חודשיות בסך של 21,000 ש"ח. כמו כן, צוין כי קיים חשש ממשי כי העמותה אינה פעילה כלל החל משנת 2014 וממילא אינה פועלת לקידום מטרותיה. לאור האמור, התבקש פירוק העמותה בהתבסס על העילה הקבועה בסעיף 49(1) לחוק, על פיה "פעולות העמותה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה" ועל פי העילה הקבועה בסעיף 49(5) לחוק, היינו כאשר בית המשפט מצא שמן הצדק ומן היושר להורות על פירוק העמותה. ביום 17.12.2020 הוגשה התנגדות מטעם העמותה לבקשת הפירוק במסגרתה טענה כי אין לקבל את הבקשה ולפגוע בזכות היסוד שלה להתאגדות. העמותה הבהירה כי לא הייתה פעילה בין השנים 2018-2014 ועל כן אין מקום לזקוף לחובתה התנהלות כלשהי, כביכול מטעמה, במשך אותם שנים. כמו כן הפנתה העמותה את חיציה נגד הגורמים שעומדים לטענתה מאחורי התלונות שהוגשו נגדה. עוד טענה העמותה כי היא עוסקת בפעילות חברתית לטובת ניצולי שואה, אזרחים ותיקים ואנשים קשי-יום, והיא פעלה בתום לב בהתאם לדרישות הרשם, שיתפה עמו פעולה, הגישה את המסמכים הנדרשים וביצעה שינויים במבנה הארגוני שלה. בתשובתו להתנגדות העמותה שהוגשה ביום 21.12.2020, עמד הרשם על כך שהעמותה לא השיבה עניינית לדרישותיו לקבלת הבהרות ולא הגישה את המסמכים החסרים שהתבקשה להגיש, על אף חילופי תכתובות ממושכים בינו לבינה. חוסר שיתוף הפעולה של העמותה סיכל את האפשרות לבדוק לעומק את פעילותה ומנע מהרשם לפקח עליה כראוי, באופן המהווה כשלעצמו עילה לפירוקה. עוד חזר והדגיש הרשם כי מהתשובות החלקיות שהתקבלו מהעמותה עולה כי מוסדותיה אינם מתפקדים באופן תקין ואינם יכולים להביאה למילוי חובותיה על פי דין. כמו כן, נוכח אופייה הציבורי של פעילות העמותה וההטבות להן היא זוכה, חלים עליה סטנדרטים מוגברים המשפיעים על היקף מימושה של הזכות להתאגדות. בדיון שהתנהל ביום 22.4.2021 הצטרף גם בא-כוח הכנ"ר לעמדת הרשם כי יש להורות על פירוק העמותה. לטענתו, העמותה לא מקדמת את מטרותיה ומתנהלת בניגוד לחוק. על אף הזדמנויות רבות שניתנו לה היא לא קיימה את הנחיות הרשם, המציאה מידע חלקי בלבד, ולא סיפקה גילוי נאות על אודות התנהלותה הכלכלית. בתום הדיון אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת הרשם והורה על פירוק העמותה. צוין כי העמותה מודה בכך שאינה פועלת בהתאם למטרותיה הרשומות (שהן "הקמת תנועה לאומית יהודית חברתית, איחוד קבוצות דומות לפעילות מחוץ לכנסת ישראל. הדגשה ופעילות לחיזוק הצביון היהודי של מדינת ישראל.") ואף מטעם זה לבדו מתקיימת עילת פירוק הקבועה בסעיף 49(1) לחוק העמותות. כמו כן נקבע כי מתקיימת עילת פירוק נוספת, שעה שהתקבלה עמדת הרשם כי העמותה אינה פועלת כדין. זאת גם בהתייחס להיעדר מענה ואי-שיתוף פעולה מצד העמותה בנוגע לשאלות ודרישות הרשם, לגביהן לא ניתן הסבר אף במהלך הדיון לפני בית המשפט. כך צוין למשל כי לא ניתן הסבר בעניין הסתירה העולה בין היעדר פעילותה של העמותה בשנים 2018-2014 לבין הדיווחים מטעמה על הוצאה חודשית קבועה בסך של 21,000 ש"ח. כך גם לא הוסבר עבור איזו פעילות גבתה העמותה סכום של 43,000 ש"ח בשנת 2019. צוין כי אלו רק דוגמאות למידע שלא סיפקה העמותה חרף דרישות הרשם. מכאן לערעור שלפנינו, בו טוענת העמותה כי שיתפה פעולה עם הרשם ושלחה לו את כל המסמכים שנדרשו ממנה. לדבריה אין מקום לפירוקה, שעה שהיא מקדמת את מורשת מדינת ישראל, וזאת רק בשל "תלונה אחת" שהרשם מסרב לגלות את מקורה, או בגלל פגמים שנתגלו בפרוטוקול או בדו"ח מילולי מטעמה. פירוט מטרות העמותה, שעיקרן טיפול בניצולי שואה, הועבר לרשם זה מכבר אך לא נקלט בעקבות ליקויי מערכת, ומאז דואגת העמותה לצרכיהם של ניצולי שואה שלא נענים על ידי הרשויות. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת הפירוק ובהתנגדות לה על נספחיהן, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובנימוקי הערעור, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 וכך אמליץ לחבריי שייעשה. סעיף 49(1) לחוק העמותות כולל שתי עילות שונות – האחת, ברישא הסעיף, נוגעת לפעילות בלתי חוקית של העמותה; השנייה, בסיפא הסעיף, נוגעת לפעילות של העמותה בניגוד לתקנונה או למטרותיה. המבחן לפירוק עמותה מכוח העילה שבסעיף 49(1) רישא לחוק העמותות הוא "התנהלות בלתי-חוקית מתמשכת, המהווה חלק דומיננטי מפעילותה של העמותה" (בג"ץ 1398/04 בן חורין נ' רשמת העמותות גב' רות שלגי, עו"ד, פסקה 5 (19.1.2006) (להלן: עניין בן חורין)). אם כי, נפסק זה מכבר כי אם אי-החוקיות חמורה, קמה עילת פירוק גם אם לא מדובר בפעילות מתמשכת או כזו המהווה רכיב דומיננטי בפעילות העמותה (ע"א 1775/10 עמותת קרית נדבורנה – בני ברק נ' רשם העמותות, פסקה 21 (11.5.2011)). אמת המידה לפירוק עמותה מכוח העילה השנייה, הנוגעת לפעילות העמותה בניגוד לתקנונה או מטרותיה, מחמירה פחות לעומת אמת המידה החלה במצבי אי-חוקיות (ע"א 443/13 רשם העמותות נ' עמותת ישיבת נתיבות התורה ירושלים, פסקה 12 (17.7.2014) (להלן: עניין עמותת ישיבת נתיבות התורה)). בענייננו, התנהלות המערערת העלתה חשש ממשי להתנהלות המנוגדת לדין. מדובר בהתנהלות המעוררת סימני שאלה קשים שלא ניתן להותירם ללא מענה. במוקד הדברים, מעבר לפגמים רבים נוספים, ניתן לציין – נתונים שבהם התמקד גם בית המשפט המחוזי – את ההתנהלות הנוגעת לפערים בין טענת המערערת באשר לאי-פעילותה בשנים 2018-2014 לבין דיווחיה המפרטים הוצאות חודשיות קבועות באותם שנים; גביית סכומי כסף בשנת 2019 ללא שהובהרה עד תום הפעילות בשלה נגבו הכספים; התמונה העולה מהמסמכים על פיה העמותה אינה פעילה כבר משנת 2010. יותר מכך. המערערת סירבה באופן עקבי לפרוש בפני הרשם את התמונה המלאה נוכח אי-הבהירות הנוגעת לפעילותה ולשתף פעולה עמו. פניות הרשם לעמותה החלו בחודש יולי 2019, כאשר ניתנו לה מספר רב ביותר של הזדמנויות לשיתוף פעולה (כך פנה הרשם לעמותה במכתבים מיום 15.7.2019, 15.9.2019, 2.10.2019, 31.10.2019, 2.12.2019, 23.12.2019, 27.2.2020, 8.6.2020, 28.6.2020 ו-18.10.2020). במסגרת פניות אלו הרשם שב והפציר במערערת להמציא מסמכים והבהרות וליתן מענה לשאלות העולות מהמסמכים הקיימים. הדבר לא נעשה, ולפניות ניתן מענה חלקי וחסר ביותר. ראוי לציין כי גם בערעור דנא, למעט העלאת טענה כללית ועמומה, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת על ידי המערערת להיעדר שיתוף הפעולה מצדה, ולא ניתנו הסברים לפערים ולתמיהות העולות ממסמכי העמותה. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שהורה על פירוק העמותה. למעלה מן הצורך, בהתייחס למסד החלקי שהציגה המערערת לפני הרשם, גם לא קמה כל עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי נמצא שהעמותה לא קיימה כל פעילות ולא קידמה את מטרותיה אשר לפי תעודת רישומה הן "הקמת תנועה יהודית לאומית חברתית. איחוד קבוצות דומות לפעילות מחוץ לכנסת ישראל. הדגשה ופעילות לחיזוק הצביון היהודי של מדינת ישראל". אין לכחד כי בהחלטה על פירוק עמותה ניצבת על לשון המאזניים זכות ההתאגדות, שאין צורך להכביר מילים על אודות מעמדה וחשיבותה במשפט הישראלי (השוו: רע"א 7504/95 יאסין נ' רשם המפלגות, פ"ד נ(2) 45, 58 (1996); עניין בן חורין, פסקה 5; ע"א 9981/17 צוויקלר נ' בן נון, פסקה 41 (8.9.2019)), כאשר לא בנקל תפורק עמותה. אולם היקף מימושה של הזכות להתאגדות במסגרת עמותה אינו בלתי-מוגבל, בהתחשב באופייה הציבורי של פעילותה וההטבות להן היא זוכה, והסטנדרטים המוגברים החלים עליה בשל כך, של הגינות, שקיפות ומנהל תקין (עניין עמותת ישיבת נתיבות התורה, פסקה 15). בענייננו התנהלותה הבוטה של העמותה-המערערת אין כל עילה להתערבות בהכרעת בית המשפט המחוזי להורות על פירוקה. הערעור נדחה אפוא בלא צורך בקבלת תשובה. לפנים משורת הדין ונוכח המתכונת הדיונית של דחיית הערעור על הסף, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א באלול התשפ"א (‏19.8.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21033330_N07.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1