אורי לוי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 3332/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3332/18 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: אורי לוי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. בית הדין הארצי לעבודה 3. מבטחים, מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ בשם העותר: עו"ד סייף כנעאן בשם המשיבה 1: עו"ד ליטל ניצן בשם המשיבה 3: עו"ד אלישע שור; עו"ד הדר בן סימון פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. העתירה שלפנינו מהווה נדבך נוסף בשורה ארוכה של הליכים משפטיים שניהל העותר על מנת שישולמו לו תשלומי קצבת נכות מן המשיבה 3, מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (להלן: מבטחים). 2. העובדות הצריכות לעניין תוארו בהרחבה במסגרת ההליכים האחרים, ובכלל זאת ב-בג"ץ 657/13 לוי נ' מדינת ישראל (9.9.2013); להלן: בג"ץ 657/13), ועל כן אלה יובאו אך בתמצית. העותר עבד כקצין ים בחברת צים משנת 1987 עד שפוטר בשנת 1999. לאחר פיטוריו, פנה העותר למבטחים בדרישה לתשלום קצבת נכות בשל נכות שלטענתו נגרמה לו בעת שירותו כימאי. בסופו של יום הוכרה לו נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה קצובה החל מחודש אוגוסט 1999; וקביעה זו הוארכה מעת לעת עד לשנת 2004. בשנת 2003 הותקן תקנון אחיד למבטחים (להלן: התקנון האחיד) כחלק מתוכנית להבראת קרנות הפנסיה הוותיקות; וזה בא תחת ההסכמים המיוחדים שהיו למבטחים עם קבוצות עובדים שונות, לרבות ההסכם שנכרת עם איגוד הימאים (להלן: הסכם הימאים). התקנון האחיד הביא לשינויים בהסדרת פעילותה של מבטחים, כאשר ההבדל הרלוונטי לענייננו נעוץ בכך שלפי הסכם הימאים ועדה רפואית היא שבחנה את כשירותו של המבוטח בהתייחס לעבודתו בלבד, ואילו לפי התקנון האחיד הבחינה נערכת על ידי רופא של מבטחים, כאשר כשירות המבוטח נבחנית גם בהתייחס ל"עבודה מתאימה אחרת". עקב שינוי זה, לאחר כניסת התקנון האחיד לתוקפו נבדק העותר על ידי רופא מבטחים, וזה קבע כי ביכולתו של העותר לשוב ולעבוד במשרה מלאה – ומשכך בוטלה קצבת הנכות הזמנית שהוענקה לו. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יצוין כי בהמשך להתקנת התקנון האחיד נחקק חוק הפיקוח על עסקי ביטוח (תיקון מס' 14), התשס"ה-2005 (להלן: תיקון מס' 14), שקבע כי בהתקיים תנאים מסוימים המנויים בחוק, לא תופחת קצבת הנכות של עובדים שהיו זכאים לקצבה עד למועד התקנת התקנון האחיד. אחד מהתנאים שנקבעו לתחולת החריג הוא ש"בהחלטה המקורית (ההחלטה בדבר הזכאות לקבלת קצבה-ע'ב') לא נקבעה תקופה קצובה לקבלת אותה קצבה". בהינתן שלעותר הוכרה אך נכות זמנית, וממילא לתקופה קצובה בלבד, תיקון מס' 14 לא הוחל עליו. 3. העותר מיאן להשלים עם ההחלטה לבטל לו את קצבת הנכות, ונקט בהליכים משפטיים רבים שהתנהלו ברובם לפני ערכאות בתי הדין לעבודה, כאשר עיקר טענותיו סב על כך שיש להחיל עליו את הסכם הימאים ולהשיב לו את תשלומי קצבת הנכות (גם למפרע). לאחר שנחקק תיקון מס' 14, שכאמור החריג את תחולת התקנון האחיד ביחס למבוטחים שעומדים בתנאים מסוימים, טען העותר כי הוא נותר הימאי היחיד שנשללה ממנו קצבת הנכות עקב התקנת התקנון האחיד. הליכים אלו נדחו בזה אחר זה, מן הטעם שלעותר הוכרה נכות זמנית בלבד טרם כניסת התקנון האחיד לתוקף; וכן משנקבע כי לא נפל פגם בהחלטת רופא מבטחים לעניין כשירותו של העותר לחזור לעבודה. משנדחו תביעותיו נגד מבטחים, הגיש העותר בשנת 2013 עתירה בנושא לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק; וזו נדחתה על הסף משלא נמצאה הצדקה להתערב בקביעות בית הדין הארצי לעבודה (בג"ץ 657/13). ויצוין שאף לאחר שנדחתה עתירתו, המשיך העותר לנקוט בהליכים משפטיים ואלה נדחו על הסף בעיקר מחמת מעשה בית דין; כאשר באחד מן ההליכים האחרונים אף הוחלט להשית על העותר הוצאות משפט בסך 18,000 ש"ח (ק"ג (אזורי י-ם) 56554-05-16 לוי נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (26.10.2016)). 4. ככל שניתן להבין מן העתירה שלפנינו, העותר חוזר על טענותיו לעניין זכאותו לקצבת נכות ממבטחים; ובכלל זאת מבקש כי עניינו ייבחן לפי הוראות הסכם הימאים, בין היתר לנוכח החריג שנקבע בתיקון מס' 14. בהתאם, מבוקש כי יושבו לעותר כל תשלומי קצבת הנכות שלא שולמו לו, מאז שנת 2004. המשיבות לעתירה, מדינת ישראל (המשיבה 1) ומבטחים (המשיבה 3), עומדות על כך שיש לדחות את העתירה על הסף מחמת מעשה בית דין; וזאת לנוכח ההליכים הרבים שניהל העותר סביב אותה מסכת עובדתית, אותן סוגיות ואותם סעדים. מבטחים הוסיפה וציינה עילות סף נוספות לדחיית העתירה ובהן שיהוי, שימוש לרעה בהליכי משפט והעדר עילה להתערבות בהחלטות הערכאות המוסמכות. יצוין כי בין לבין העותר הגיש תגובה לעניין הטענה כי יש לסלק את העתירה על הסף, ובמסגרתה הוא חוזר על טענותיו הרבות כפי שפורטו בעתירה. 5. דין העתירה להידחות על הסף. זה כארבע-עשרה שנים שהעותר יוזם ומנהל מספר רב של הליכים משפטיים (למעלה מעשרה) לעניין זכאותו לקבלת קצבת נכות ממבטחים. העותר מיצה עד תום את יומו בבית המשפט, והוא שב ומנסה באצטלות שונות להשיג על פסיקות שיפוטיות חלוטות שניתנו בעניינו, ובהם פסק דינו של בית משפט זה (בג"ץ 657/13). אמנם העותר מבקש לשוות לטענותיו גוון עקרוני, ואולם הלכה למעשה עתירתו מתוחמת לעניינו הפרטי גרידא ומתמצה בחפצו לקבל קצבת נכות על אף שאין לכך הצדקה בעובדות ובדין. וזאת חרף הקביעה של רופא מבטחים כי הוא כשיר לחזור לעבודה, שבשום שלב לא נמצאה הצדקה להתערב בה; וכן בשים לב לכך שלכתחילה ניתנה לו קצבת נכות זמנית בלבד, שאינה עומדת בתנאי ההחרגה שנקבעו בתיקון מס' 14. בהינתן האמור, טענותיו של העותר הן ערעוריות באופיין, ואין מקום להידרש להן במסגרת עתירה לבג"ץ, ודאי משהעותר מיצה את הליכי הערעור והגדיש את הסאה בהליכים משפטיים בנדון. ודברים אלה אמורים במיוחד בהתחשב בכך שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש ככלל כערכאת ערעור נוספת על בית הדין הארצי לעבודה, שהוא בעל המומחיות בתחום משפט העבודה. התערבות בפסיקותיו תיעשה אך במקרים חריגים ובמשורה והעותר לא הצביע על טענה משפטית מהותית, לא כל שכן כזו שהיא בעלת חשיבות כללית ורחבה, אף לא על שיקולי צדק המחייבים את התערבותו של בית משפט זה בנסיבות המקרה (ראו והשוו: בג"ץ 3726/17 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (18.5.2017); בג"ץ 786/16 ח'טיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (8.3.2016)). 6. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. לא בלי התלבטות, הוחלט שלא להשית על העותר הוצאות זו הפעם. ואולם יובהר כי לא לעולם חוסן, ככל שהעותר יוסיף ליזום הליכים בעניין הנדון שאין להם מקום. (ראו והשוו: בג"ץ 75/08 חברת מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' רשות המיסים, פסקה 9 (18.11.2009)). ניתן היום, ‏י' בטבת התשע"ט (‏18.12.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18033320_G03.doc דא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il