יורם טהל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3328/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3328/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: יורם טהל נ ג ד מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 27.2.08, בת.פ. 40319/07, שניתן על ידי השופט כבוב חאלד תאריך הישיבה: כ"ט בכסלו התש"ע (16.12.09) בשם המערער: עו"ד פרץ משה בשם המשיבה: בשם שרות המבחן: עו"ד ירין שגב גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער במספר עבירות, ולהלן התשתית העובדתית שעמדה בבסיס ההרשעה. בחלק מהתקופה הרלוונטית לאישומים עמד נגד המערער צו עיכוב יציאה מהארץ. בשנת 2004 ביקש המערער וקיבל מאחיו גיל את דרכונו, אותו הוא זייף על ידי החלפת תמונתו של גיל בתמונתו-שלו. באמצעות הדרכון המזויף יצא המערער את ישראל מספר פעמים. בתחילת שנת 2005 לקח המערער את דרכונו של אחיו האחר – עמנואל, וגם אותו זייף באותה דרך. המערער השתמש בדרכון זה בשנים 2005 עד 2006 כדי לצאת מישראל, אף שעמד נגדו צו עיכוב יציאה. בהמשך רכש המערער דרכון על שם "משה גינון" תמורת 800 דולר, וגם בו עשה שימוש כדי לצאת מישראל ולהיכנס אליה. בחודש אוגוסט 2007 קיבל המערער דרכון אחר שהוציא גיל, וגם אותו זייף. עם דרכון זה הוא יצא לברזיל, משם המשיך לבוליביה ואחר כך לארגנטינה, ולארץ הוא שב בתאריך 30.9.07 כשהוא נושא עמו מזוודה בה הוסלק סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-2.3 ק"ג. כן נטען, כי בשתי הזדמנויות סיפק המערער לאחר סם מסוג קוקאין במשקל של כ-1 גרם בכל פעם. 2. המערער הודה בעובדות האמורות ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של ייבוא סם מסוכן, זיוף מסמך, בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאדם אחר, הפרת הוראה חוקית, ואספקת סם. מכח הסכם אותו גיבשו הצדדים טיעון עתרה המשיבה לגזור לו 6 שנות מאסר, בעוד ההגנה היתה חופשית לטעון לעונש כהבנתה. בסופו של יום נדון המערער ל-6 שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי וקנס בסך 7500 ש"ח. 3. המערער, הסבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה, עותר בפנינו כי נקל בעונשו. נטען, כי בגזר הדין לא ניתן משקל הולם לחרטתו והודייתו; עברו הנקי ושירותו במשטרת ישראל וגופי בטחון אחרים. נסיבותיו האישיות הקשות – גירושיו מאשתו ופרידה מבת-זוג חדשה ממנה נולדה לו ילדה. כן נטען, כי לא ניתן משקל הולם לחשש כי בלי אופק שיקומי עלול המערער לשוב ולחבור לגורמים שוליים. לבסוף, נטען כי בגזירת העונש סטה בית המשפט המחוזי מרמת הענישה הנוהגת. 4. לא מצאנו בכל אלה עילה להתערבותנו. ראשית, מאחר והעונש לא חרג ממסגרת הענישה אותה הציעו הצדדים לבית המשפט. שנית, וזה העיקר, חומרתן של העבירות אותן ביצע המערער הנה מופלגת. המערער, תוך שימוש בדרכונים מזויפים, יצא מישראל שלא כדין, ושב אליה כשהוא נושא עמו כמות אדירה של סם מסוכן שפוטנציאל הפגיעה שלו בצבור אינו טעון הוכחה. כך לא נוהג מי שהוגדר כ"אדם נורמטיבי", ובוודאי לא מי שנמנה בעבר על אנשי החוק. עניין לנו אפוא עם מי שמשיקולים של רווח-קל יצא את הארץ ושב אליה כשהוא נושא עמו סם מסוכן, שלו הופץ נקל לשער את נזקו. החברה בישראל קידשה מלחמה נגד נגע הסמים, ולהשגת מטרה זו נרתמו בתי המשפט על ידי הצבתה של רמת ענישה אשר עשויה להרתיע את הרבים. איננו סבורים כי העונש שהושת על המערער חורג מרמת ענישה זו, ואפשר שהיה נכון להחמיר עם המערער אף מעבר לכך. נוכח האמור, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ט בכסלו התש"ע (16.12.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08033280_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il