לוי נ' ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 33185-12-24 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב העותר: גלעד לוי נגד המשיבה: משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי; תגובה מקדמית לעתירה מטעם המשיבה; תשובת העותר ובקשה לתיקון עתירה בשם העותר: עו"ד מיכל פומרנץ; עו"ד אירה רוזינה בשם המשיבה: עו"ד יעל מורג יקו-אל; עו"ד נעם נורקין פסק-דין השופט חאלד כבוב: עניינה של העתירה דנן, שהוגשה ביום 11.12.2024, בבקשת העותר למתן צו על-תנאי שיורה למשיבה, משטרת ישראל, לבוא וליתן טעם: "מדוע לא תפעל בהתאם להחלטת מחלקת [ה]עררים בפרקליטות המדינה מיום 13.10.21, לפיה יש להשלים את חקירת התלונה של העותר; ומדוע לא עשתה זאת תוך זמן סביר, בהתאם לחובותיה כרשות מנהלית וע"פ סעיף 12 לחוק זכויות נפגעי [עבירה], תשס"א-2001". בתמצית, העתירה הוגשה על רקע תלונת העותר במשטרת ישראל משנת 2020. כעולה מהעתירה, העותר השתתף בהפגנה מול בית ראש הממשלה בירושלים כאשר לטענתו, במסגרת ההפגנה, הוא חש פתאום כי "ידיים לופתות אותו מאחור בחוזקה וחונקות אותו", ובנוסף הרגיש הוא "מהלומות על פלג גופו העליון ומישהו דורך על בטנו". לטענת העותר, מעשים אלה בוצעו על-ידי מר אריה קניג, סגן ראש עיריית ירושלים (להלן: הנילון) ומכאן תלונתו במשטרה. מספר חודשים מאוחר יותר קיבל העותר הודעה מקוונת, במסגרתה צוין כי "התקבלה החלטה לסגור את התיק ולא להעמיד לדין את החשוד", וזאת בהיעדר "תשתית ראייתית לקיומה של אשמה פלילית". כעולה מהצו על-תנאי שהתבקש, העותר הגיש ערר למחלקת עררים בפרקליטות המדינה, וביום 13.10.2021 עררו התקבל במובן זה שנקבע כי "התיק מוחזר למשטרת ישראל לשם בחינתו מחדש בהתאם לפרוצדורה שנקבעה בנוהל אח"מ 311.01.003 בעניין 'חקירת אנשי ציבור בכירים'". בעתירה נטען, כי על-אף פניותיו החוזרות והנשנות של העותר למשיבה בדבר אי-התקדמות הליך החקירה, המשיבה לא פועלת בהתאם להחלטת מחלקת העררים ולמעשה 'קוברת את התלונה'. בהקשר זה נטען, כי "הסחבת בטיפול בתלונת העותר מהווה פגיעה חמורה בזכותו כי מכלול פעולות החקירה בעניינו יינקטו במהירות ובאפקטיביות הראויה". למקרא העתירה, על טיבה ואי המענה הנטען, הוריתי על קבלת תגובה מקדמית. בתגובתה מיום 09.01.2025 הבהירה המשיבה, כי אכן העברת התיק חזרה למשטרת ישראל וביצוע פעולות החקירה הדרושות לעניין התעכבו במשך חודשים רבים. אך בסופו של דבר, הנילון נחקר באזהרה ביום 10.09.2024 (קרי, כארבע שנים לאחר התרחשות האירוע מושא התלונה); כן הובהר, כי לאחר חקירת הנילון באזהרה, תיק החקירה הועבר לפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) ביום 15.09.2024, לצורך קבלת החלטה (דהיינו כשלושה חודשים עובר להגשת העתירה). על יסוד עובדות אלו המשיבה טענה כי העתירה במתכונתה התייתרה, וזאת לנוכח העובדה "[ש]התיק ממתין בימים אלה לקבלת החלטת הפרקליטות". לגופם של דברים הובהר, כי העיכוב המתואר בהליך החקירה נבע מסדר עדיפויות פנימי ביחס למשימות שהשופע מעומס עבודה חריג, לנוכח מלחמת 'חרבות ברזל'. בו ביום נעתרתי לבקשת העותר להגשת תשובה לתגובה, וזו הוגשה ביום 15.01.2025. בגדרה שב העותר על טענותיו לעיל, תוך שהתבקש "לאפשר את תיקון הסעד בעתירה, כך שיתבקש מתן החלטה סופית בתלונתו של העותר ולא רק השלמת החקירה". בהקשר זה הודגש כי "ישנו חשש כי אם העתירה תמחק, יאלץ העותר להמתין שוב חודשים על גבי חודשים עד למתן החלטה בתלונתו". לאחר ששקלתי את הדברים, לא ראיתי לנכון לאפשר את תיקון העתירה חלף מחיקתה המתבקשת בנסיבות העניין. כאמור, העתירה הוגשה בעיקרה כעתירת אי מענה ושיהוי בהשלמת החקירה נוכח קביעת מחלקת העררים. ברם, משהמשיבה השלימה, לעמדתה, את הליך החקירה בהתאם לנוהל אח"מ ומשעה שתיק החקירה ממתין, מזה מספר חודשים יש לציין, לקבלת החלטה על-ידי גורמי התביעה, אין כל טעם מבורר לפיקוחנו השיפוטי במסגרת דנן (ראו והשוו: בג"ץ 7584/21 הופמן נ' מדינת ישראל – פרקליטות המדינה (14.02.2022)). לצד זאת אעיר, בשים לב למהות העניין וחלוף הזמן, כי חזקה על הנוגעים בדבר, ברשויות החקירה והתביעה, שיפעלו למיצוי בירור התלונה בהקדם האפשרי ותוך פרק זמן ראוי. העתירה נמחקת בזאת, תוך שמירה על טענות הצדדים. בנסיבות העניין, ולנוכח העובדה שהמשיבה נמנעה מלעדכן את העותר בדבר התקדמות הליך החקירה על-אף פניותיו החוזרות, המשיבה תישא בהוצאות העותר בגין עתירתו בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ז טבת תשפ"ה (27 ינואר 2025). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט