פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3312/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3312/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.3.2012 בת"פ 7849-01-11 שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם תאריך הישיבה: ז' בניסן התשע"ג (18.3.2013) בשם המערער: עו"ד מוחמד ח'לאילה בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד סיגל בלום גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (ת"פ 7849-01-11, כבוד השופט י' נועם) מיום 14.3.2012. 2. המערער הורשע ביום 2.6.2011 על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשלוש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), ובשתי עבירות איומים (סעיף 192 לחוק העונשין). 3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת האישום הראשון, ביום 23.12.2010, עצר המערער יחד עם שניים נוספים, שזהותם לא ידועה למשטרה, מונית בצומת פת. השלושה ביקשו מן הנהג לקחתם לשכונת בית צפפא. המערער, שישב ליד הנהג, הדריך אותו אל דרך כורכר, שם מסר לו כסף בתמורה לנסיעה. מיד לאחר מכן, אחד מהשניים האחרים לפת וחנק את הנהג. המערער כיבה את מנוע המונית, והורה לנהג למסור לו את כל כספו. הנהג מסר לו 500 ש"ח, אז המערער חיפש על גופו, ואחד מן השניים האחרים נטל 200 ש"ח נוספים מן המונית. בשלב זה אמר המערער לנהג: "אל תעשה שטויות אתה לא מתקשר למשטרה אנחנו ממשפחת ג'". במסגרת אישום זה, הורשע בשוד בנסיבות מחמירות ואיומים. 4. במסגרת האישום השני, יומיים לאחר מקרה השוד המתואר לעיל, עצר המערער יחד עם אדם נוסף, שזהותו לא ידועה, נהגת מונית. המערער, שישב ליד הנהגת, ביקש ממנה לקחתם לצומת פת. לאחר מכן, ביקש מהנהגת לקחתם לשכונת בית צפפא. המערער הדריך אותה לשביל בין בתי השכונה, שם מסר לה שטר של 200 ש"ח בתמורה לנסיעה. לנהגת לא היה עודף, והיא החלה לנסוע לכיוון תחנת דלק קרובה על מנת לפרוט את השטר. בשלב זה, המערער והאדם הנוסף החליפו מקומות בתוך המונית, הראשון הצמיד לצווארה סכין, והורה לה למסור להם את כל הכסף שברשותה. הנהגת מסרה להם כ-130 ש"ח ואת הפלאפון שלה. במסגרת אישום זה, הורשע המערער בשוד בנסיבות מחמירות. 5. במסגרת האישום השלישי, יום לאחר מקרה השוד השני, עצר המערער יחד עם ש' מונית. המערער, שישב ליד הנהג, וש', ביקשו ממנו לקחת אותם לגבעת המטוס. משהגיעו לשם, הנהג עצר את המונית, וש' היכה אותו באמצעות כלי מתכת בצוואר ובפנים. המערער התיז בפניו של הנהג גז ומדמיע ואיים עליו "לא לצעוק כי תירצח". לאחר מכן, הנהג יצא מרכבו ונמלט מן המקום. המערער וש' לקחו מן המונית 650 ש"ח ו-200 דולר שהיו במונית. כתוצאה מהאירוע, נשברו לנהג המונית נשברו שלושה שתלי שיניים. במסגרת אישום זה, הורשע המערער בשוד בנסיבות חמורות ואיומים. יצוין, כי ש', שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, הורשע בבית המשפט המחוזי ירושלים ונגזרה עליו שנת מאסר בפועל. 6. טרם גזר הדין, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר של שירות מבחן בעניינו של המערער. מתסקיר שירות המבחן עלה כי המערער בן 21, רווק, ללא מקום מגורים קבוע. הוא מנהל מגיל צעיר אורח חיים עברייני, ומשתמש באופן קבוע באלכוהול וסמים. למערער הרשעה קודמת כשהיה עוד קטין בגין פריצה לרכב. כמו כן, מתוארות בתסקיר עובדות חייו הקשות. עוד עלה שהמערער קיבל על עצמו אחריות חלקית, אף שתלה את האשמה בחבריו ובהשפעת סמים ואלכוהול. עם זאת, הביע חרטה כנה על העבירות, ועל הנזק הכספי והגופני שנגרם למתלוננים. על בסיס זה המליץ שירות המבחן להביא בחשבון בשיקולים לעונש את גילו הצעיר של המערער, והחרטה שהביע, אך נמנע ממתן המלצה לעניין העונש. 7. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לחומרת העבירות המיוחסות למערער, בדגש על הנסיבות המחמירות – מעשי שוד כלפי נהגי מונית, שאין ביכולתם לסרב ליתן שירות; העובדה שמדובר בשלושה אירועים שונים שנעשו במסגרת זמן קצרה מאד; השימוש בנשק והאלימות החמורה שליוו את שלושת האירועים, והאיומים שנקט המערער בשניים מן המקרים. כמו כן, התייחס בית המשפט להצהרת נפגע העבירה במסגרת האישום השלישי בדבר הפגיעות הגופניות והנפשיות שהאירוע הסב לו. לקולה, התחשב בית המשפט בכך שהמערער הודה בעבירות שיוחסו לו; בנסיבותיו האישיות הקשות העולות מתסקיר המבחן; ובחרטה שהביע. כמו כן, ציין בית המשפט כי העונש שנגזר על ש', שביצע יחד עם המערער את מעשה השוד השלישי, לא צריך ויכול לשמש אמת מידה לעניין עונשו של המערער. זאת, לאור העובדה ש-ש' הינו קטין, וביצע רק מעשה שוד אחד, לעומת שלושה מעשי שוד שונים של המערער. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המערער עונש של חמש וחצי שנות מאסר בפועל; שנת מאסר על תנאי; ופיצוי כולל לשלושת המתלוננים בסך 37,000 ש"ח. 8. מכאן הערעור שלפנינו. במסגרתו, טוען המערער כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סטה בצורה משמעותית ממתחם הענישה הראוי, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לדידו, בית המשפט לא התחשב דיו בנסיבותיו האישיות הקשות; גילו הצעיר; העדר עבר פלילי; הודאתו במסגרת הסדר הטיעון ונטילת אחריות על העבירות בהן הורשע; תרומתו לקהילה והשינוי שעבר מאז מעצרו; ובכך שהמשיבה לא ערערה על גזר הדין. עוד טוען המערער כי העונש שהוטל על ש', שותפו לעבירות במסגרת האישום השלישי, קל יחסית לעונש שהוטל עליו. זאת בניגוד לכך שחלקו ש' גדול מחלקו. לטענתו, גם לאחר התחשבות בכך ש-ש' הינו קטין, עדיין העונש שהוטל עליו חמור באופן יחסי. לבסוף, טוען המערער כנגד הפיצוי שהוטל עליו, בסך 37,000 ש"ח, בטענה כי מדובר בסכום גבוה שיכביד עליו מאד; על ש' לא הושת כלל פיצוי; ועל כך שהוא לא יוכל לעמוד בתשלום הפיצוי, ועובדה זו תישקל כנגדו בדיון לקיצור מאסרו על ידי וועדת השחרורים. 9. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לדידה, מדובר בעבירות חמורות מאד שהעונש שנגזר בגינן תואם את מתחם הענישה. בהקשר זה ציינה כי 4 ימים לאחר מתן גזר הדין במקרה שלפנינו, נגזר על המערער עונש של ארבע חודשי מאסר בפועל בתיק נוסף בעבירה של פריצה לרכב. כמו כן, עמדה המשיבה על כך שתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער אינו חיובי. 10. ביום 12.3.2013, הוגש בפנינו תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער. התסקיר המשלים מגלה כי התנהגותו של המערער במאסר הינה תקינה ונטולת אירועים מיוחדים. כמו כן, לוקח המערער חלק בהליך גמילה מסמים ואלכוהול, ומגלה מוטיבציה ראשונית לשיקום. יחד עם זאת, התקדמותו איטית יחסית. עוד נכתב בתסקיר כי משפחתו תומכת בו, מבקרת אותו בכלא ומסייעת לו כלכלית. ביום הדיון בפנינו, שמענו את נציגת שירות המבחן, אשר ציינה כי המערער הודה בעבירות בהן הורשע, אולם לא לקח אחריות באופן מלא, ותלה את האשמה בחומרים אסורים ובהשפעה לרעה של חבריו. כמו כן, ציינה פעם נוספת כי אף שהמערער עובר שיקום הוא מתקדם בקצב איטי מהצפוי ולא משביע רצון. 11. לאחר שעיינו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה ובתסקירי שירות המבחן, ולאחר ששמענו את טענות המערער, מצאנו כי דין הערעור להידחות. 12. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה (ראו: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009)). במקרה שלפנינו, לא מצאנו שהעונש שנגזר על המערער חורג ממדיניות הענישה בגין עבירות מסוג זה. עיינו בקפידה באסופת הפסיקה שהציג המערער במסגרת ערעורו, אך לא מצאנו כי היא מצביעה על כך שהעונש שנגזר עליו חורג ממתחם הענישה הראוי בגין העבירות שבהן הורשע. כך לדוגמא, בע"פ 1885/07 נאיף נ' מדינת ישראל (1.7.2008) (להלן: פרשת נאיף), אישר בית משפט זה גזר דין של חמש שנות מאסר בפועל בגין עבירת שוד כנגד נהג מונית, ושהייה בלתי חוקית בישראל. בדומה למקרה שבפנינו, בפרשת נאיף טען המערער כי היה פסיבי יחסית בחלקו בשוד, אולם בית המשפט אישר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת בגין עבירת שוד אחת בלבד. בדומה, בע"פ 348/12 מדינת ישראל נ' פלוני (2.4.2012), בחר בית משפט זה להחמיר בעונשו של המשיב בגין עבירת שוד מונית בנסיבות דומות מאד למקרה שלפנינו, ועבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ולגזור עליו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, וזאת למרות שהמשיב היה קטין בעת ביצוע העבירות. 13. בבחינת למעלה מן הנדרש נציין כי אף לגישתנו ראוי היה להטיל עונש מאסר משמעותי על המערער. בצדק העניק בית המשפט המחוזי משקל ניכר לאינטרס ההגנה על ציבור נהגי המוניות. על תופעה זו נאמר: "... נהג המונית שביקש להרוויח את לחמו בשעות לילה מאוחרות מצא עצמו נשדד, מוכה, חבול ומאוים, ומכונית נלקחה ממנו, במעשי בריונות. מעשים כאלה דינם מאסר לא קצר; חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים" (ע"פ 10282/04 טלאל נ' מדינת ישראל (16.5.2005), פסקה ו). המערער ביצע שלושה מעשי שוד בנסיבות חמורות בתוך מספר ימים ספורים, פיתח שיטת פעולה ודבק בה פעם אחר פעם, וניצל לרעה את המחויבות של שלושה נהגי מונית לשירות נוסעיהם. לאור כל האמור לעיל, העונש שנגזר עליו סביר ואינו חורג ממתחם הענישה המקובל. בנוסף, תסקירי שירות המבחן בעניינו מצביעים על כך שהוא אינו לוקח אחריות מלאה על מעשיו. 14. אין גם לקבל את טענתו של המערער לעניין העונש שנגזר על ש' במסגרת האישום השלישי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, השיקולים בגזירת עונשו של קטין שונים בצורה מהותית מהשיקולים בעונשו של בגיר, וכן שונה היקף העבירות שביצע ש' מהיקף העבירות שביצע המערער. לכן, אין כל אפשרות להשוות ולהסיק מהאחד על השני. 15. לעניין טענת המערער לגובה הפיצויים, דין טענה זו להידחות גם כן. אציין כי לשם העלאת טענה מסוג זה, היה על המערער לצרף כמשיבים את המתלוננים, אשר להם ניתן הפיצוי. די בכך כדי לדחות טענה זו (ראו: ע"פ 3079/11 פלוני נ' מדינת ישראל (11.9.2012)). גם לגופו של עניין לא מצאנו כי ישנם טעמים טובים המצדיקים את התערבותנו ברכיב הפיצוי. ברקע לדברים יוזכר כי ערכאת הערעור תתערב בגובה פיצוי שהושת על נאשם במקרים קיצוניים בלבד, מקום בו הפיצוי חורג בצורה משמעותית ממדיניות הפיצוי שנקבעה בפסיקה, או שישנן נסיבות אישיות חריגות, ובראשן קשיים כלכליים, המצדיקים את ההקלה ברכיב הפיצוי (ראו: ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (24.7.2006); ע"פ 10213/05 פלוני נ' מדינת ישראל (26.6.2006)). במקרה הנוכחי, איננו סבורים כי הפיצוי שהושת על המערער חריג באופן המחייב את התערבותנו. העבירות בהן הורשע המערער חמורות ביותר, וכך אף הנזק שגרמו, כפי שניתן ללמוד ממכתבו של המתלונן באישום השלישי, המתאר את הנזק הגופני והנפשי החמור שנגרם לו. כמו כן לא מצאנו שיש בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להצדיק את ההקלה ברכיב הפיצוי. יוזכר בהקשר זה כי בפני המערער פתוחה הדרך לפנות למרכז לגביית קנסות בבקשה לפריסת הפיצוי לתשלומים (ראו: סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995); ע"פ 2951/12 ביאדסה נ' מדינת ישראל (2.8.2012)). 16. בטרם סיום נציין שאנו מלאי תקווה שהמערער ינצל את תקופת מאסרו להמשך תהליך השיקום שהוא עובר בימים אלה. שיקום זה חשיבותו לא רק למערער עצמו, אלא גם למשפחתו, שקלטה אותו מחדש אל חיקה. 17. נוכח כל האמור הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בניסן התשע"ג (‏2.4.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12033120_H04.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il