דני משאלי נ. מס ערך מוסף -נתניה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3307/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3307/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. דני משאלי 2. י.ד חקלאות נ ג ד המשיבים: 1. מס ערך מוסף -נתניה 2. ממונה אזורי מע"מ נתניה - מר שמוליק מייזליק עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד ברק כהן בשם המשיבים: עו"ד יובל רויטמן פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה זו עניינה בבקשת העותרים כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע הוגש נגדם כתב אישום חרף קיומה של הבטחה שלטונית שלא ייעשה כן. 1. העותרת 2 היא חברה פרטית אשר בתקופה הרלוונטית עסקה בשיווק חומרי הדברה, דשנים וחיטוי קרקע והעותר 1 היה בעל מניות בה ומנהלה הפעיל. ביום 3.1.2006 ובהתאם לסמכותן לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף), פסלו רשויות המס את ספרי הנהלת החשבונות של העותרת 2 לשנים 2004-2003 וכן הוטל עליה קנס ונקבע כי עליה לשלם כפל מס. על החלטה זו הגישה העותרת 2 ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. על פי הנטען בעתירה, בסמוך לאחר הגשת הערעור ולאחר מגעים שהתנהלו בין העותר 1 למשיב 2, הושג הסדר לפיו בתמורה לתשלום כופר, מחיקת הודעת הערעור, תשלום של כ-900,000 ש"ח וכן מסירת עדות על ידי העותר 1 מטעם התביעה בתפ"ח 1068/05 מדינת ישראל נ' נאסר, לא ייפתחו הליכים פליליים נגד העותרים. הסדר זה אושר, כך טוענים העותרים, על ידי גורמים בכירים ביותר ברשויות מס ערך מוסף ובראשם המשיב 2. לטענת העותרים, הודעת הערעור נמחקה, העותר 1 העיד מטעם התביעה כמוסכם ואף שילם לידי המשיבה סך של כ-900,000 ש"ח, וחרף זאת הודיע להם המשיב 2 ביום 7.8.2006 כי בקשתם להמרת העבירות בכופר נדחתה וביום 31.12.2006 הוגש נגדם כתב אישום (ת"פ 8097/06) לבית משפט השלום בתל אביב יפו, בו יוחסו להם עבירות על חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה. 2. בעתירה שבפנינו טוענים העותרים כי החלטתו של המשיב 2 שלא לאפשר להם להמיר את העבירות בכופר חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות ועל כן דינה להתבטל. לטענת העותרים, הגשת כתב האישום מהווה הפרה שלא כדין של ההבטחה השלטונית שניתנה להם לאחר שהעותר 1 מילא את חלקו בהסדר בהסתמך עליה והם טוענים כי האינטרס הציבורי שבקיום ההבטחה בולט במיוחד נוכח העובדה שהעותר 1 הינו אדם נורמטיבי הניצב לראשונה בחייו בפני סכנת הרשעה בפלילים. בהקשר זה מדגישים העותרים כי במסגרת תפ"ח 1068/05 הצהירה נציגת התביעה כי עדותו של העותר 1 לא תשמש כראיה נגדו והם מדגישים כי העותר 1 אף ציין בעדותו כי היא נמסרת נוכח הבטחה שניתנה לו כי לא ינוהל נגדו הליך פלילי ואיש מארבעת נציגי המדינה שנכחו בדיון לא הסתייג מדבריו. לחלופין טוענים העותרים להגנה מן הצדק מכוחה מנועים, לטענתם, המשיבים מלהתכחש להבטחה שניתנה להם כאמור. לבסוף מבקשים העותרים כי יינתן צו ביניים המורה על הפסקת ההליך הפלילי נגדם עד להכרעה בעתירה. המשיבים, מצידם, טוענים כי דין העתירה להידחות מן הטעם שלא ניתנה לעותרים כל הבטחה כי לא יינקטו נגדם הליכים פליליים. לטענת המשיבים, במסגרת חקירה פלילית נרחבת שכללה מעורבים נוספים התקבל מידע אודות מעורבות העותרים בהוצאה וברכישה של חשבוניות פיקטיביות בשנת 2004 ועקב כך נחקר העותר 1. במקביל לחקירה זו ניהל העותר 1 מגעים מול המשיבים בכל הנוגע לגובה המס בו הוא חב ולאחר ניהול משא ומתן שילמו העותרים סכום של 780,000 ש"ח במסגרת הסדר פשרה, אגב ההליכים האזרחיים שננקטו נגדם וללא קשר להליך הפלילי. לטענת המשיבים, במסגרת המשא ומתן הובהר לעותר 1 מפורשות כי התשלום במישור האזרחי אינו נוגע למישור הפלילי והם מפנים למסמכים שונים המוכיחים זאת, לשיטתם. המשיבים מוסיפים וטוענים כי אף לו הייתה ניתנת לעותרים ההבטחה הנטענת, המשיב 2 כלל לא היה מוסמך לתיתה והעותרים ידעו על כך. עוד טוענים המשיבים כי מכל מקום העותרים לא מילאו אחר התנאים הנטענים על ידם והם מדגישים כי במהלך עדותו בתפ"ח 1068/05 הוכרז העותר 1 כעד עוין. לטענת המשיבים העתירה ראוי לה שתידחה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים מצד העותרים אשר נמנעו מלהציג את התמונה העובדתית המלאה בעניינם וכן מן הטעם שטענתם בדבר הפרת ההבטחה הועלתה לראשונה במסגרת העתירה ולא הועלתה קודם לכן בפני המשיבים או בפני בית משפט השלום בו מתנהל משפטם. לבסוף טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף גם מן הטעם שהיא הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה מארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום וזמן קצר טרם מועד ההקראה. על כן, כך טוענים המשיבים, יש לדחות את העתירה תוך חיוב העותרים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין. 3. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל סעד חלופי העומד לעותרים בנסיבות העניין. טענה בדבר הפרת הבטחה שלטונית "אינה בגדר מפתח הפותח את שערי בית המשפט הגבוה לצדק, שעה שניתן להעלות את הטענה ואף להכריע בה בהליך הפלילי" (בג"ץ 9141/05 סנקר נ' משטרת ישראל, תק על 2005(4) 793, פיסקה 4 (2005) (להלן: עניין סנקר)), ובעבר כבר פסקנו כי הערכאה הדיונית הפלילית מוסמכת לדון לא רק בטענות המכוונות ישירות כנגד האישום הפלילי, אלא גם בהשגות על חוקיות התנהלותן של רשויות המינהל טרם הגשת כתב האישום. לכן, כך נפסק, "על דרך השיגרה ובהיעדר טעמים מיוחדים... דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו" (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק על 2006(1) 1546, פיסקה 5 (2006) (להלן: עניין ניר עם כהן); ראו גם בג"ץ 9269/06 בניזרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.07)). המקרה שבפנינו אינו בא בגדר המקרים המצדיקים סטייה מכלל זה, במיוחד נוכח העובדה ששאלת סבירותה של ההחלטה בדבר הגשת כתב האישום נגד העותרים, על רקע ההבטחה שניתנה להם לטענתם, מצריכה הכרעה במחלוקות עובדתיות אשר לערכאה הדיונית הכלים המתאימים לבירורן (ראו עניין ניר עם כהן). העותרים טענו לחלופין כי בנסיבות העניין קמה להם "הגנה מן הצדק" וטענה זו אף היא מקומה במסגרת ההליך הפלילי המתנהל בעניינם (ראו: בג"ץ 11099/04 ורצברגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק על 2005(1) 368 (2005); עניין סנקר; בג"ץ 7177/06 אמיקופ בע"מ נ' מדינת ישראל, תק על 2006(3) 5016 (2006); בג"ץ 230/07 עטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.3.07)). למותר לציין כי אם תידחנה טענותיהם המקדמיות של העותרים יוכלו הם להשיג על החלטותיה של הערכאה הדיונית בהקשר זה במסגרת הערעור על פסק הדין, אם יורשעו בדינם. סיכומו של דבר, סמכותו של בית משפט זה הינה סמכות שבשיקול דעת ובדרך כלל הוא נמנע מהפעילה מקום שבו יש לעותר סעד חלופי (ראו בג"ץ 6136/06 פרי נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק על 2006(3) 4797, פיסקה 18 (2006)). במקרה דנן, נתונה לערכאה הדיונית הסמכות לדון בטענות העותרים במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדם ועל כן אין מקום להתערבותנו. העתירה נדחית, אפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' באייר התשס"ז (25.4.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07033070_V03.doc אא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il