פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3304/12 בבית המשפט העליון ע"פ 3304/12 לפני: כבוד השופט ס' גובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 53524-07-11 מיום 15.3.2012 שניתן על-ידי כבוד השופטת טלי חיימוביץ תאריך הישיבה: כ"ה באדר התשע"ג (07.03.2013) בשם המערער: עו"ד מוטי לוי בשם המשיבה: עו"ד עדי צימרמן פסק דין השופט נ' סולברג: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת טלי חיימוביץ) בת"פ 53524-07-11 מיום 15.3.2012, בגדרו הושתו על המערער 28 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי כספי בסך של 10,000 ₪ למתלוננת, בגין עבירות של סחיטה באיומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. רקע והליכים 2. ביום 29.1.2012 הורשע המערער על-פי הודאתו בעבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ובשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק. לפי כתב האישום המתוקן, המערער ניהל רומן עם המשיבה 2 (להלן: המתלוננת), אשה נשואה, במהלכו צילם קיום יחסי מין עמה, ללא ידיעתה. כשסיימה המתלוננת את מערכת יחסיה עם המערער, פנה אליה האחרון ודרש תשלום בסך של 2,000 ₪ בתמורה לאי-פרסומו של הדיסק שבו תועדו יחסי-המין. זאת ועוד, ביום 15.7.2011 בעת שצעדה לביתה, הכה המערער את המתלוננת, הפילהּ, משך בשערות ראשה, דחף את אצבעותיו לפיה, איים עליה בצעקות כי יהרוג אותה, ואף כינה אותה "זונה". כתוצאה מהתקיפה נוצרה חבלה של ממש בידה השמאלית של המתלוננת, היא נפצעה בשפתיה, דיממה, ונזקקה לטיפול רפואי. ביום המחרת, עת שהה המערער ב"שיג", ניגשה אליו המתלוננת בצעקות, והטיחה בו האשמות בנוגע לתקיפה שאירעה ביום הקודם ולהתנכלותו כלפיה. המערער ניגש אל המתלוננת, אחז במטפחת ראשה, חנק אותה ואיים עליה כי יהיה זה לֵילהּ האחרון. כתוצאה מתקיפה זו נגרמו למתלוננת חבלות של ממש וסימנים אדומים על הצוואר. עיקרי ההליכים בבית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על מספר שיקולים לחומרה: חומרתה של עבירת הסחיטה באיומים באופן כללי, וחומרת מעשיו של המערער בפרט, אשר ניצל מערכת יחסים רומנטית אסורה, ובאיומיו היה כדי להטיל אימה כלפי כל אישה נשואה ובייחוד כלפי אישה נשואה בעֵדה אשר אליה משתייכת המתלוננת; חומרתן של עבירות האלימות שביצע, עד שהמתלוננת נזקקה לטיפול רפואי; והעובדה כי לחובתו 5 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, סמים ורכוש, ושני עונשי מאסר בפועל קודמים, אשר לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע את העבירות בתיק זה. לקולא ציין בית המשפט את החיסכון בזמן השיפוטי ואת הויתור על העדת המתלוננת. כאמור, לאחר שקלול שיקולי הענישה, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 10 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננת בסך של 10,000 ₪. עיקרי נימוקי הערעור 4. המערער טוען כי העונש שנגזר עליו סוטה ממדיניות הענישה המקובלת. לדידו, בית המשפט המחוזי שגה כשלא ייחס משקל ראוי להודאתו ולחרטה שהביע. לפי גרסתו, פעל המערער מתוך דאגה לשלומה של המתלוננת ובהודאתו חסך ממנה את הצורך להעיד, כאשר היא מצדה ניסתה בכל מאודה להימנע ממתן עדות. המערער ממשיך וטוען כי בית המשפט לא ייחס את המשקל הראוי לקיומו של הסכם הסולחה בין המשפחות, המבטא את הסכמת הצדדים להניח את העניין מאחוריהם. כמו כן, לפי טענתו, הפגיעות אשר מהן סבלה המתלוננת אינן חמורות והן שטחיות בלבד. עוד ציין המערער כי יש מקום לשקול את הצורך בשיקומו ובחזרתו במהרה אל חיק משפחתו. לעניין הפיצוי הוא טוען, כי זה לא התבקש כלל במהלך הסדר הטיעון, וכי הטלתו מנוגדת להסכמת המערער במסגרת הסדר הטיעון; כי אין הצדקה כלכלית להטלתו של הפיצוי משום שלמתלוננת לא נגרם נזק כלכלי כלשהו כתוצאה ממעשיו, וכי אין בידיו מקורות כספיים לשלם פיצוי זה. עיקרי תשובת המדינה 5. אין מקום להקלה בעונש. בית המשפט המחוזי שקל את השיקולים הצריכים לעניין, ואיזן ביניהם בצורה נכונה. המערער ניצל את חולשתה המובנית של המתלוננת, באכזריות וברוע. המערער הילך אימים על המתלוננת, היא היתה עבורו טרף קל, הוא איים עליה באופן משפיל ומבזה, ותקף אותה יום אחר יום כמתואר. הפגיעה הפיזית והנפשית מצדיקה ומחייבת את העונש שהוטל על המערער, בשים לב גם לעברו הפלילי, 6 הרשעות קודמות בעבירות אלימות וסמים, בהן גם עבירות כלפי המתלוננת כאן. דיון והכרעה 6. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב ולשנות מגזר דין שניתן בערכאה הדיונית אלא במצבים חריגים בלבד, בהם נמצא כי נפלה בגזר הדין טעות מהותית או כי יש בעונש שנגזר משום חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.2009)). העניין דנן אינו בא בגדר המצבים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין. 7. מעשיו של המערער חמורים המה. המערער ביצע עבירת סחיטה באיומים על רקע מערכת יחסים רומנטית, צילם את המתלוננת בעת קיום יחסי מין עמה, ללא ידיעתה, וניצל בצורה זולה ומבישה צילום זה, על מנת לאיים עליה. לא נגזים אם נאמר כי איום זה העמיד את המתלוננת בסכנה ממשית. בנוסף לעבירת הסחיטה, תקף המערער את המתלוננת פעמיים לעיני כל, עד שנזקקה לטיפול רפואי על מנת לטפל בחבלות שנגרמו לה. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו, ובצדק רב, על חומרתן של עבירות הסחיטה באיומים, המטילות אימה ופחד על הקרבנות המהווים טרף קל בידי המאיים; על הקושי בחשיפתן של עבירות אלו בשל חשש הקרבנות לפנות אל רשויות החוק המוסמכות, שמא המאיים יממש את איומו; והביא מפסיקת בית משפט זה, אשר קבע בעבר כי יש להטיל על המורשעים בעבירה זו עונשי מאסר משמעותיים (לכל אלו ראו: ע"פ 10474/07 אבו חצירה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.4.2008) וכן ע"פ 11541/05 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.8.2006)). בית המשפט המחוזי שקל את כלל השיקולים לחומרה ולקולא, ונתן להם את משקלם הנכון באופן מאוזן. אכן, ב"כ המערער הציג לעיוננו שורה של טיעונים התומכים בהקלה בעונש. יחד עם זאת, העונשים הקבועים בדין בצדן של העבירות בהן הורשע המערער – כבדים; לגבי עבירת הסחיטה באיומים – שבע שנים; ואילו לגבי עבירת התקיפה – שלוש שנים. גם אם נתעלם מביצוען של שתי עבירות התקיפה, העונש אינו סוטה מרף הענישה המקובל, ויש בנמצא כמה וכמה גזרי דין חמורים ממנו (ראו למשל: ע"פ 1725/07 מדינת ישראל נ' אבו סעיד (ניתן ביום 14.5.2007). לא כל שכן בהצטרף עבירות התקיפה לעבירת הסחיטה באיומים. 8. באשר לטענה בדבר הפיצוי הכספי למתלוננת, לא ראינו הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להמיר את הקנס שהתבקש בפיצוי למתלוננת. מן המערער לא נגרע בהקשר זה כל מאומה, ולמתלוננת ירווח קמעא. 9. בשל כך, דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ"ט באדר התשע"ג (11.3.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12033040_O02.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il