עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל (ע"ר) ואח' נ' שר הפנים ואח'

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3301/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל 2. עמותת סידרה 3. עמותת פורום נשים ערביות בדואיות 4. העמותה לשיפור מעמד האישה- לקייה 5. סיוע לנשים ונערות נגד אלימות 6. איתך -מעכי- משפטניות למען הצדק החברתי 7. המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב, קרן אלסיר 8. פורום דו קיום לשוויון אזרחי בנגב 9. עמותת ערוס אלבחר לאישה ביפו 10. עמותת אד'אר פורום אנשי ונשות מקצוע למאבק בפשעי רצח 11. אלסיואר- תנועה פמיניסטית ערבית 12. המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. שר הבריאות 3. ראש הממשלה 4. המועצה האזורית אלקסום 5. מועצה אזורית נווה מדבר עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לקיום דיון דחוף בשם העותרים: עו"ד מאיסאנה מוראני בשם המשיבים 3-1: עו"ד יונתן קרמר; עו"ד יונתן נד"ב בשם המשיבה 5: עו"ד חן אביטן; עו"ד יוסף עטון פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: העתירה שלפנינו הוגשה על ידי 12 עמותות וארגונים הפועלים לקידום זכויות נשים והאוכלוסייה הערבית. במסגרת העתירה מתבקש צו המורה למשיבים להציב מבנים יבילים זמניים בשני הכפרים הלא מוכרים אלזרנוג ואלזערורה שבנגב על מנת לאפשר תנאי בידוד ראויים להתמודדות עם נגיף הקורונה, אשר מתחשבים בצרכיהן המיוחדים של נשים המתגוררות בכפרים אלו. לחילופין, מתבקש לערוך בהקדם האפשרי תוכנית פעולה כדי לספק מענה מיידי לצרכי הבידוד של הנשים בשני הכפרים האמורים. בנוסף לכך מבקשים העותרים כי נורה את המשיבים לערוך בהקדם האפשרי תכנית פעולה לסיפוק פתרונות בידוד המתחשבים בצרכיהן של הנשים הבדואיות בכלל הכפרים הלא מוכרים בנגב (כ-35 כפרים המונים כ-80,000 תושבים). הרקע לעתירה וטענות הצדדים בחודשים האחרונים מתמודדת מדינת ישראל, כמו שאר מדינות העולם, עם התפרצות נגיף הקורונה. כחלק מהמאמצים למניעת הדבקה והתפשטות המחלה, הפתרון המעשי שננקט בישראל, ובמדינות רבות נוספות, הוא, בין השאר, אימוץ מדיניות בידוד של חולים מאומתים ושל אנשים שקיים חשש כי נחשפו לנגיף (בין אם מאחר ושהו בסביבת חולים מאומתים ובין אם מאחר ששהו מחוץ לישראל). בהתאם, ביום 2.2.2020 הוצא צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן: "צו בידוד בית"), הקובע חובת בידוד ביתי למשך 14 ימים (הנחשבת לתקופת הדגירה האפשרית של הנגיף) למי שהיה, או ספק שהיה במגע עם חולה מאומת, למי שחום גופו עולה על 38 מעלות צלזיוס וכן למי שחזר לישראל מחו"ל. בהתאם להנחיות משרד הבריאות, תנאי הבידוד מחייבים שהייה בחדר נפרד משאר דיירי הבית, עם עדיפות לגישה לחדר שירותים ומקלחת נפרדים (ראו באתר משרד הבריאות: https://govextra.gov.il/ministry-of-health/corona/corona-virus/guidelines/home-isolation/#isolation. כן ראו סעיף 2(א) לצו בידוד בית). לאור הקושי הקיים עבור חלק מהתושבים לספק בעצמם תנאי בידוד ביתי מתאימים, הכירה המדינה בצורך לספק חלופות בידוד למי שאינו מסוגל לדאוג לעצמו בהיבט זה (ראו גם סעיף 2(ו) לצו בידוד בית), וכן קיימה התייעצויות לצורך גיבוש תוכנית ומענה לחולים מאומתים ולנדרשי בידוד אחרים בקרב אוכלוסיות ייחודיות בעלות מאפיינים שונים, ובכלל זאת החברה הבדואית. במסגרת הפתרונות המוצעים לנדרשי בידוד שאינם חולים, התקשרה המדינה עם מספר מלונות ואכסניות ברחבי הארץ, הפרושים מצפון ועד דרום, ובכלל זאת בבאר שבע (הנמצאת במרחק של כ-14 ק"מ מהכפר אלזרנוג) ובערד (הנמצאת במרחק של כ-9 ק"מ מהכפר אלזערורה). הערה: יצוין כי כפי שעולה מהתגובה המקדמית של המשיבים 3-1, ההתקשרות האמורה איננה בתוקף עוד, עקב היעדר הביקוש לכך באוכלוסייה (סעיף 12 לתגובה המקדמית מטעם המשיבים 3-1). על רקע האמור, ביום 1.5.2020 פנתה באת-כוח העותרים למשיבים 1 ו-2 בדרישת למצוא חלופות בידוד ביתי לנשים ביישובים הבדואים בנגב, לרבות בכפרים הלא מוכרים. זאת, על רקע מאפייניהן המיוחדים של אותן נשים והיעדר תנאים מתאימים לבידוד ביתי. משלא נתקבלה תשובה, ביום 11.5.2020 פנתה באת-כוח העותרים בשנית, אך גם פנייה זו לא נענתה נכון למועד הגשת העתירה. לפיכך, הוגשה העתירה שלפנינו. לטענת העותרים מרבית בני החברה הבדואית יתקשו לשמור על תנאי הבידוד הביתי בהתאם להוראות משרד הבריאות, לאור הצפיפות המאפיינת אוכלוסייה זו והיעדר תשתיות הולמות בכפרים הלא מוכרים. לכך יש להוסיף את מאפייניהן וצרכיהן הייחודים של הנשים הבדואיות בשל הרקע החברתי-תרבותי המיוחד שלהן. משכך, טוענים העותרים כי המשבר הבריאותי שנוצר עקב התפרצות נגיף הקורונה, מחייב את המשיבים לנקוט בצעדים ייחודים אשר יעניקו פתרון המתחשב בצרכיהן המיוחדים של הנשים הבדואיות. בהמשך לכך, גורסים העותרים, כי הצבת מבנים יבילים זמניים בכפרים הלא מוכרים, פתרון מוכר ונהוג על ידי המדינה לאספקת שירותים חיוניים בכפרים הלא מוכרים, היא חלופת הבידוד היחידה האפשרית אשר עונה על צרכי הנשים בכפרים הלא מוכרים. לאור האמור, נטען כי התנהלות המשיבים – אשר לטענת העותרים אינם מספקים פתרונות בידוד העונים על צרכיהן של הנשים הבדואיות – מביאה לפגיעה שאינה מידתית בזכויות הנשים לחיים ולבריאות, בכך שהיא מסכנת את חייהן ואת בריאותן. זאת ועוד, העותרים טוענים כי הצרכים המיוחדים של הנשים הבדואיות מהווים שוני רלוונטי המחייב לנקוט באופן ייזום בצעדים נדרשים כדי לקדם את השוויון, כך שהשירותים יהיו זמינים ונגישים להן באופן שווה ובמנותק מצורת היישוב. אחרת, יש בכך כדי להוביל לתוצאה מפלה. לבסוף, טוענים העותרים כי התנהלות המשיבים מביאה גם להפרה של עקרון שלטון החוק. זאת, מאחר שמעת שנקבע כי שירות מסוים הוא הכרחי ויש לספקו על ידי המדינה אם ידו של הפרט אינה משגת, אי אספקתו מביאה להפרת חובה חקוקה אשר נוגדת את שלטון החוק. עוד יצויין כי במסגרת העתירה מציגים העותרים סקר שנערך בקרב הנשים בשני הכפרים אלזרנוג ואלזערורה וכן תצהירים מטעם מומחיות למגדר בחברה הבדואית אשר מוכיחים לשיטתם כי החלופות המוצעות על ידי המדינה לבידוד אינן עונות על צרכיהן ואינן מתאימות לתנאי חייהן של הנשים הבדואיות, ומשכך אין באפשרות הרוב המכריע של הנשים לקיים אחר הוראות הבידוד של משרד הבריאות, אפילו אם קיים רצון לכך. המשיבים 3-1 (להלן: "המשיבים") הגישו ביום 3.6.2020 את תגובתם המקדמית לעתירה, במסגרתה טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת היותה תיאורטית, כוללנית ונעדרת קונקרטיות. זאת, משום שהעותרים, אשר לא נמנית ביניהם ולו עותרת קונקרטית אחת, לא הצביעו על קיומו של מקרה או צורך קונקרטי לבידוד חוץ ביתי שאינו בהישג יד, וגם לגורמי משרד הבריאות ומשרד הפנים לא מוכר צורך כזה. בתוך כך, טוענים המשיבים כי הצגתו של סקר כזה או אחר – אין בה די על מנת ליצור צורך קונקרטי. למעלה מן הצורך, טוענים המשיבים כי ככל שבהמשך ייווצר צורך במציאת פתרונות חוץ-ביתיים לנשים בדואיות המתגוררות בכפרים הלא מוכרים והוא יובא בפני הגורמים הרלוונטיים, הללו יפעלו בהקדם לצורך מציאת פתרון הולם ומתאים כדי לענות על הצורך הקונקרטי שיתעורר, ותוך התחשבות במאפיינים ובצרכים הייחודים ככל שישנם, כפי שנעשה על ידם בעבר. בשולי הדברים, מציינים המשיבים כי ספק אם הפתרון המוצע בעתירה – הקמת מבנים יבילים – הוא הפתרון הראוי, הנכון והנדרש, אם וכאשר יתעורר צורך בפתרונות בידוד בכפרים הלא מוכרים. המשיבה 5 הודיעה בתגובתה המקדמית כי שני היישובים מושא העתירה – אלזרנוג ואלזערורה – אינם מצויים בשטח השיפוט שלה, ואולם היא תומכת באופן מלא בכל פעולה שיש בה כדי להביא לשיפור תנאי הבידוד של הנשים המתגוררות ביישובים אלה, והיא מוכנה לסייע לקידום פתרונות למצוקה המתוארת בעתירה, ככל שתקבל לידיה תקציבים ואישורים מתאימים לפעולה מחוץ לשטחה המוניציפלי. לשלמות התמונה יצוין כי המשיבה 4 בחרה שלא להגיש תגובה מקדמית לעתירה. לנוכח התגובה המקדמית מטעם המשיבים נתבקשו העותרים להודיע האם הם עומדים על עתירתם, וביום 15.6.2020 השיבו על כך בחיוב. לטענתם, תפיסת המשיבים לפיה בהיעדר מקרה קונקרטי יש לדחות את העתירה – היא מוטעית עובדתית ומשפטית ועלולה להביא לסיכון חיי אדם. ראשית, טוענים העותרים כי לאור קיומו של מצב חירום אזרחי כתוצאה מהתפרצות המחלה קם צורך חיוני, קונקרטי ומיידי. בהקשר זה נטען כי עמדת המשיבים, לפיה יש לחכות שאנשים יהיו חבי בידוד כדי להכיר בקיומו של צורך לשמור על בריאותם וחייהם, איננה מתקבלת על דעת. שנית, נטען כי ניתוח הנתונים העדכניים של משרד הבריאות מעלה כי המחלה מתפשטת במהירות ביישובים רבים בנגב והניסיון של החודשים האחרונים מלמד כי תוך מספר ימים יכול להפוך יישוב שלם למוקד התפרצות. על כן, היעדרה של תכנית עבודה יכול להוביל למצב בו כאשר יתעורר צורך קונקרטי תיכשל המדינה במתן פתרונות מתאימים באופן מיידי. שלישית, נטען כי יש לדחות את הטענה כי למדינה אין תוכנית פעולה וכי היא עובדת לפי התפתחויות. זאת, משום שלרשויות המדינה יש תוכנית פעולה, אך זו אינה חלה על היישובים שאינם מוכרים. לבסוף, גורסים העותרים כי על המשיבים מוטלת חובה להכין תוכנית פעולה אקטיבית הן לאור העובדה כי מדובר בעניינים הנוגעים לזכות לחיים ולבריאות והן כנגזרת של הזכות השוויון. דיון והכרעה לאחר שעיינו בעתירה, וכן בתגובה המקדמית שהגישו המשיבים ובעמדת העותרים לגביה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לעתירות כוללניות ותאורטיות, שאינן מתבססות על מערכת עובדתית קונקרטית, ואינן קשורות למקרה מוגדר ומסוים (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 250 (1999); בג"ץ 240/98 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 167, 183-180 (1998); בג"ץ 967/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 3 (29.4.2007)). כפי שהוטעם על ידי השופטת אילה פרוקצ'יה, "דרך-כלל, הכרעה בעתירה תיאורטית אינה עולה בקנה אחד עם התפקיד השיפוטי המובהק שנועד להכריע במחלוקות ממשיות ולמצוא להן פתרון; היא עלולה להסיג בכך את גבולן של רשויות שלטון אחרות; נעדר בה תיחום קונקרטי של ענין שיש להכריע בו; וקיים חשש, הטבוע בשיטה האדוורסרית, כי טיעון תיאורטי לא ימצה את כל רבדיו של הענין; מתלווה לכך גם חשש מהכבדה לא ראויה על בית המשפט בעניינים שאינם מחייבים הכרעה, לאור הנטל הכבד הרובץ על שכמו המחייבו לפסוק בעניינים בעלי נפקות מעשית" (בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד סד(3) 204, פסקה 30 לפסק הדין (2011)). העתירה שלפנינו ממחישה היטב את הגיונם של הכללים הללו. העותרים מעלים חשש, אשר הגם שייתכן כי יהפוך לממשי בעתיד (ואולי אפילו, חס וחלילה, בעתיד הקרוב), הוא תאורטי לעת הגשת העתירה והדיון בה. מטעם זה סבורות הרשויות הרלוונטיות, על פי מיטב שיקול דעתן המקצועי, כי אין מקום בשלב הנוכחי להתמודד עם החשש האמור, וכי ניתן יהיה לתת לו מענה נאות אם וכאשר יתעורר הצורך. ביצוע הערכת סיכונים מסוג זה, וקביעת סדרי קדימויות על בסיסן, מצויה בליבת שיקול הדעת המנהלי, וקשה לראות מהו הבסיס להתערבות שיפוטית בו. עקרונות כלליים אלה מקבלים משנה תוקף בנסיבות הייחודיות המתקיימות בענייננו: מדינת ישראל ותושביה מצויים בתקופה דינמית ומשתנה נוכח קצב התפשטות המחלה והיעדרו של מידע רב על נגיף הקורונה. אלה בתורם יוצרים מציאות של ריבוי תרחישים אפשריים ומורכבים וצרכים המשתנים חדשות לבקרים, שעה שרשויות המדינה נדרשות לפעול עם משאבים מוגבלים ולקבוע סדרי עדיפויות. כל אלה מובילים למסקנה כי בנסיבות הנוכחיות – כאשר העתירה היא תאורטית בשלב זה, ואין בנמצא על פי הידוע נפגעת קונקרטית שמתעורר לגביה הקושי עליו מצביעים העותרים – דין העתירה להידחות. לסיום, רשמנו לפנינו את האמור בתגובה המקדמית מטעם המשיבים לעניין הצורך לספק פתרונות חוץ-ביתיים ועל הצורך להתאים את הפתרונות למאפיינים ולצרכים של נשים בדואיות בכפרים הלא מוכרים. חזקה על המשיבים כי ככל שיתעורר צורך קונקרטי, הללו יפעלו בהקדם למציאת פתרונות הולמים אשר מתחשבים במאפייניהן וצרכיהן הייחודיים של הנשים הבדואיות בכפרים הלא מוכרים. למותר לציין כי ככל שלעותרים או לכל גורם אחר יהיו השגות על כך – רשאים הם להעלותן בהליך מתאים. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' בתמוז התש"ף (‏24.6.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20033010_Y06.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1