פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 330/02
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 330/02
ע"פ 456/02
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
המערער בע"פ 330/02:
המערער בע"פ 456/02:
איסק (יצחק)פלישתייב
אנדריי יורי גרושין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 27.11.01, בת"פ 40112/01, שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי
תאריך הישיבה:
ט' בסיון תשס"ג
(9.6.2003)
בשם המערער בע"פ 330/02:
בשם המערער בע"פ 456/02:
עו"ד יעקב שקלאר
עו"ד עופר בן-נתן
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד דפנה ברלינר
גב' ג'ודי באומץ
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. המערערים, איסק (יצחק) פלישתייב (להלן – "איסק"), ואנדרי גרושין (להלן – "אנדרי"), הובאו לדין על פי כתב אישום לו היו שותפים שני נאשמים נוספים. נטען, כי בני החבורה קשרו עם אחר לשדוד מכוני ליווי, ולצורך זה הם ערכו הכנות מוקדמות אשר כללו מעקב אחר שעות הפעילות במכונים, אמצעי השמירה הנהוגים בהם, דרכי מילוט אפשריות, וכן אספו מידע על הפוטנציאל הכספי הגלום בהם. בכתב האישום פורטו 10 מעשי שוד מסוג זה, שבכולם נטל חלק איסק, בעוד שאנדריי השתתף בשלושה בלבד. כל העבירות בוצעו במשך שבועות ספורים בחודש מרץ 2001, ובמהלכם נטלו השודדים מקורבנותיהם, תוך איום בסכינים שהוצמדו לגופם של חלק מהם, כסף ורכוש אחר. למערערים יוחסו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות, ולאיסק יוחסו שני אישומים נוספים, שבאחד מהם נטען כי השליך מידו מכשיר טלפון סלולארי במטרה להעלים ראיה ולשבש מהלכי משפט, ובאחר נטען כי בעת שאיסק הובא לבית משפט השלום להארכת מעצרו, נמצא שהוא מחזיק בסכין יפנית.
2. שני המערערים הודו בעובדות אשר יוחסו להם. איסק עשה זאת במסגרת הסדר טיעון מכוחו עתרה המשיבה למאסר של 15 שנים, בעוד שההגנה ביקשה להסתפק בעונש מתון יותר – שמונה וחצי שנים. גם הודאתו של אנדריי ניתנה במסגרת הסכם טיעון, אולם בעניינו לא הציגו הצדדים הסדר לעניין העונש.
לאחר שנשמעו טיעוניהם של הצדדים, ולאחר שלבית המשפט הוגשו תסקירים שהכין שרות המבחן, גזרה הערכאה הראשונה למערערים את העונשים הבאים:
לאיסק – 12 שנות מאסר, ו-24 חודשי מאסר על-תנאי, ובית המשפט הורה על הפעלתם של שני עונשי מאסר על-תנאי (בני 3 שנים ו-6 חודשים), מחציתם במצטבר, והתוצאה היתה שאיסק נכלא ל-13 וחצי שנות מאסר.
לאנדריי גזר בית המשפט ארבע וחצי שנות מאסר, ו-24 חודשי מאסר על-תנאי. כן הופעל מאסר על-תנאי בן 3 שנים, מחציתו במצטבר, והתוצאה היא שאנדריי עתיד לשאת במאסר בן – 6 שנים.
3. שני הערעורים שבפנינו הופנו כנגד חומרת העונש, והואיל ועניינם זהה אנו מכריעים בהם בפסק-דין אחד. בפי בא-כוחו של איסק, עו"ד שקלאר, היו טענות כנגד הדרך בה הלכה הסנגוריה בערכאה הראשונה, ולהשקפתו היא גיבשה הסכם טיעון אשר מחמיר עם מערער זה. לפיכך נטען, כי ראוי להקל בעונש, ונכון לעשות זאת גם מטעמים נוספים: נסיבותיו האישיות של איסק, העובדה שבמהלך מעשי השוד לא נפגע איש, שכרותו של איסק ועובדת היותו מכור לסמים, החרטה הגלומה בעצם הודאתו בעובדותיו של כתב-האישום. לבסוף הפנה עו"ד שקלאר לגילו הצעיר של שולחו ולצורך לנסות לשקמו כדי להוציאו ממעגל הפשע. לעניין אחרון זה, השיקום, ביקש עו"ד שקלאר להגיש חוות דעת אשר נערכה בעקבות אבחון פסיכודאגנוסטי שנערך לאיסק, אך לא מצאנו מקום להתיר זאת בשלב כה מאוחר של ההליכים. וכאן המקום להדגיש, כי בעת הדיון בפני בית משפט קמא הוגשו תסקירים של שירות המבחן, ומעיון באלה עולה כי בעבר נעשה אבחון מסוג זה למערער, שבעקבותיו אף המליץ שירות המבחן שלא לגזור לו מאסר בפועל כדי לקדם את עניין שיקומו, אך את ההמלצה הזו דחה בית המשפט. מאז התקיימו אותם הליכים (1996) חלפו שנים אחדות, ולא זו בלבד שהתנהגותו של איסק לא התמתנה, אלא אף הסלימה, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר עובדותיו של כתב האישום הנוכחי. על רקע כל אלה הביע שירות המבחן את הדעה שאיסק אינו ערוך להירתם לקשר טיפולי, והוא אף הוסיף כי רמת מסוכנותו של מערער זה גבוהה. ואם היתה תקווה כי בעקבות ממצאיו של שירות המבחן (שהוגשו בחודש נובמבר 2001) והמאסר הכבד שהושת עליו, יעשה איסק תפנית ויביע רצון להסתייע בגורמים טיפוליים, מתברר למרבה הדאבה, כי גם בשלב זה אין איסק מביע נזקקות להתערבות טיפולית, וגם זו היא עילה ראויה לדחיית בקשתו של הסנגור להגשתה של חוות הדעת חדשה.
4. שונה הוא מצבו של אנדריי. מערער זה השתלב בתהליך גמילה, ובחודש פברואר 2004 הוא עתיד לסיים את השלב השלישי של הטיפול שבסופו, ואם תחליט וועדת השחרורים ללכת לקראתו, הוא יוכל להשתלב בהוסטל. לאור התפתחות זו ביקש שירות המבחן, ובא-כוחו של אנדריי, עו"ד עופר בן-נתן, תמך בכך, לדחות את הדיון כדי להמשיך ולעקוב אחר המערער, במטרה לגבש את ההמלצות בעניינו.
לא ראינו מקום להיעתר לבקשה זו, הואיל ואף אם יתמיד המערער בתהליך גמילתו, וכך אנו מקווים שיעשה, בסופו של דבר לא גלום בעונש שהושת עליו פן כלשהו של חומרה. אדרבא, עיון בגזר הדין מלמד כי בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לכל השיקולים הצריכים לעניין, ומטעם זה שוכנענו כי לא הוכחה עילה כלשהי אשר תצדיק את התערבותנו בעונש. כאן המקום להוסיף את אשר נכון לשני המערערים – לא זו בלבד שחומרתם של המעשים בהם חטאו הנה מופלגת, אלא שהם ביצעו אותם שעה שעמדו נגדם עונשי מאסר על-תנאי כבדים ביותר, שכל בר-דעת היה עושה הכול כדי שלא להיקלע לנסיבות אשר יחייבו את הפעלתם. אך נראה כי הדבר היה מעל לכוחם של המערערים, אשר התקשו להיגמל מאורח החיים העברייני בו דבקו עד להרשעתם, ומכאן נובעת סכנתם לציבור, אותה ניתן למנוע רק על ידי כליאתם לתקופה ממושכת.
לפיכך אנו מחליטים לדחות את שני הערעורים.
ניתן, ט' בסיוון תשס"ג (9.6.2003).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02003300_O05.doc/שב
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il