למברסקי נ' שר הבריאות ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3299/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: מאיר למברסקי נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. משרד הבריאות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על התנאי המכוונת נגד צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (הגבלת פעילות מוסדות חינוך) (הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן: "צו בריאות העם"). בעתירה מתבקש בית משפט זה לבטל את ההבחנה בין אזורים 'אדומים' לבין אזורים שאינם כאלה, כך שיופעלו לאלתר כלל מוסדות החינוך בארץ. לחילופין, מתבקש לשנות את ההגדרה של 'אזור אדום' על פי צו בריאות העם. העותר, אשר אינו מיוצג, הוא אב לשבעה ילדים ומתגורר הוא (ביחד עם ילדיו) בירושלים, בשכונת בית וגן אשר הוכרזה כ'אזור מוגבל' מכוח החלטות הממשלה מהימים 12.4.2020 ו-16.4.2020, ותקופת ההכרזה הסתיימה ביום 19.4.2020. על פי צו בריאות העם, מקום מגוריו של העותר ומשפחתו מוגדר כ'אזור אדום' כך שפעילות מוסדות החינוך בו היא מוגבלת, הן בהיקפה והן בתנאים לקיומה (ראו במיוחד סעיף 5א וסעיפים 2(ב)(1), (2) ו-(3) לצו). לטענת העותר, ההגדרה של 'אזור אדום' בצו בריאות העם "איננה מתבססת על כל קריטריון אקטואלי ורלוונטי, כגון צבר תחלואה או קצב הדבקה, אלא על נתוני עבר המתווים 'אות קין', על אזורים מסוימים" (ההדגשה במקור). לשיטת העותר, הדבר עולה לכדי הפליה אסורה ושלילת הזכות הבסיסית לחינוך של התלמידים המתגוררים ב'אזורים אדומים'. עוד טוען העותר כי צו בריאות העם מביא לעיקוף דה-פקטו של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (אזור מוגבל), התש"ף-2020, על הוראותיהן והאיזונים שנקבעו בהן. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 19.5.2020 פנה העותר בכתב למשיבים להסרת המגבלות על פתיחת מוסדות החינוך ב'אזורים האדומים' ונכון למועד הגשת עתירה זו טרם נענה. דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להיזקק לתגובות המשיבים. המדובר בעתירה כוללנית, אשר אינה מציגה ולו תשתית עובדתית ומשפטית מינימאלית לטענות המועלות בה (בג"ץ 2305/20 חברת שוזפו סחר בע"מ נ' ראש הממשלה, פסקה 3 (16.4.2020); בג"ץ 2277/20 משרד עו"ד מיכאל דקר נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (31.3.2020); בג"ץ 3369/19 חאג' נ' השר לביטחון פנים, פסקה 4 (22.9.2019)). על פי צו בריאות העם, 'אזור אדום' מוגדר כך: "אזור שהוכרז כאזור מוגבל ותקופת ההכרזה האחרונה לגביו הסתיימה". העותר טוען כי הישענות הגדרה זו על נתוני עבר היא חסרת היגיון ומפלה. ואולם, טענה זו איננה ברורה כלל ועיקר, והעותר לא הציג כל טעם של ממש לביסוסה. משכך, העותר לא עמד בנטל המוטל עליו, וזאת גם בשים לב לכך שמדובר בתקיפת מדיניות של רשות מוסמכת, המבוססת על שיקולים מקצועיים מובהקים, ואשר עוסקת בעניינים הנמצאים בלב סמכותה ומומחיותה של הרשות (בג"ץ 2435/20 לוונטהל נ' ראש הממשלה, פסקה 17 והאסמכתאות המובאות שם (7.4.2020)). ויובהר, חזקה על המשיבים כי הם שוקלים באופן שוטף את מצב הדברים העדכני ביחס להתפשטות מגפת הקורונה בכל אזור ואזור, ומקבלים מעת לעת החלטות עדכניות ביחס לאפשרות להפעיל את מוסדות החינוך בהתאם לנסיבות הרלוונטיות, ועל פי מיטב שיקול דעתם המקצועי. הטוען נגד חזקה זו, בין אם ביחס למדיניות הארצית ובין אם ביחס להנחיות שניתנו בנוגע לאזור מסוים, נדרש להניח תשתית עובדתית מתאימה בטרם תתבקש התייחסות המשיבים – תשתית כזו אינה קיימת בעתירה שלפנינו. עוד טוען העותר כי "משמעות ההבחנה שהציבו המשיבים בין אזורים 'אדומים' לשאר האזורים, מהווה דה-פקטו הכרזה על אזורים אלו כ'אזורים מוגבלים', וזאת מתוך חוסר סמכות מובהק". ואולם, העובדה כי לשימוש בדרך משפטית אחת יש משמעויות הדומות באופן חלקי לאלה שהיו נובעות משימוש בדרך משפטית אחרת, אינה מלמדת שעל הרשות ללכת דווקא בדרך האחרת, ולא בדרך בה בחרה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. מתוך התחשבות בעותר, ומאחר שלא נדרשה תשובה, אין הוצאות בפעם הזו. ניתן היום, ‏א' בסיוון התש"ף (‏24.5.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20032990_Y01.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il