פלוני נ. שר הבטחון

פסק-דין בתיק בג"ץ 3299/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3299/17 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. ראש המטה הכללי 3. מפקד מיט"ב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אליהו ארביב בשם המשיבים: עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין המשנה לנשיאה ח' מלצר: 1. עניינה של העתירה שפנינו בבקשתו של העותר כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יפטרו את העותר משירות סדיר, או לחילופין מדוע לא יפנו את העותר לגורמי בריאות הנפש לצורך אבחונו, או מדוע לא יפנו את העותר לוועדת התאמה לשירות לצורך בדיקת כשירותו לשירות ביטחון, או מדוע לא יצהיר בית המשפט כי העותר ראוי על פי מכלול נתוניו הדלים לקבל פטור משירות ביטחון. נביא להלן, בתמצית, את הנתונים הנדרשים להכרעה בעתירה. תמצית העובדות הנדרשות לעניין 2. העותר הינו אזרח ישראלי כבן 32, יליד גיאורגיה, המתגורר כיום עם בת זוגו ובנם הפעוט בישראל. בשנת 1992, עת היה כבן 6, העותר עלה יחד עם משפחתו ארצה וקיבל אזרחות ישראלית. לטענת העותר, נוכח קשיי קליטה רבים בהם נתקלה משפחתו במהלך שהותם בארץ, בין השנים 1998-1994 הוא ומשפחתו נסעו פעמים רבות לגיאורגיה, שם שהו במשך חודשים רבים בכל פעם. לבסוף, בשנת 1999, כשהעותר היה כבן 13, הוא עזב יחד עם משפחתו את ישראל ושב לגיאורגיה, ושהה בה דרך קבע. 3. בתאריך 08.07.2007, בהיותו כבן 22, העותר החליט לעלות שוב ארצה במטרה לשקם את חייו ולהקים פה משפחה, ומאז לא יצא מישראל. 4. כאזרח ישראלי, על העותר חלה חובת שירות ביטחון בהתאם לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות ביטחון). יחד עם זאת, מכיוון שהעותר שהה בחו"ל בין הגילאים 21-13 הוא עונה, לטענתו, על התנאים של "בן מהגרים" כמוגדר בהוראת קבע מתקני אכ"א מס' 01-10 - הטיפול במלש"בים המתגוררים מחוץ לישראל (להלן: הוראה 01-10) ולכן הוא היה רשאי לדחות את התייצבותו לשירות ביטחון באמצעות פנייה לקונסוליה הקרובה למקום מגוריו עם הגיעו לגיל 17, ולקבל את אישור הקונסול לכך. העותר לא עשה כן ולכן רשויות הצבא הזינו ברישומיהם כי העותר שוהה בחו"ל שלא ברשות. 5. בתאריך 30.05.2007 העותר, אז כבן 21, פנה לרשויות הצבא, בעודו שוהה עדיין בחו"ל, וביקש להיות מוכר כ"בן מהגרים", כמוגדר בהוראה 01-10 הנ"ל (להלן: בקשת ההכרה כבן מהגרים). בבקשה זו העותר ציין כי הוא "מתכנן לשוב ארצה וגם לשרת בשירות סדיר", אך ביקש כי רשויות הצבא יתחשבו בעת גיוסו בבעיית עיניים, ממנה הוא סובל, לטענתו. בתאריך 13.06.2007 רשויות הצבא החליטו להיענות לבקשתו ולהכיר בו כ"בן מהגרים" ודחו את התייצבותו לשירות ביטחון, זאת על אף שלא פעל להסדיר את מעמדו במועד הנדרש על פי הוראה 01-10. 6. בתאריך 08.07.2007 העותר עלה לישראל, ולאחר ששהה בארץ ברצף במשך יותר משנה, הוא נקרא להשלים את ההליכים לקראת גיוסו באמצעות צו מתאריך 09.07.2008 שקרא לו להתייצב בלשכת הגיוס מספר ימים לאחר מכן לצורך רישום ובדיקת כושר לשירות ביטחון (להלן: הצו הראשון). העותר לא התייצב בתאריך שנקבע לו בצו הראשון. לפיכך, בתאריך 06.08.2008 הוצא לו צו נוסף הקורא לו להתייצב בלשכת הגיוס לצורך רישום ובדיקת כושר (להלן: הצו השני). העותר לא התייצב גם בתאריך שנקבע בצו השני, ולכן בתאריך 31.12.2008 הוצאה נגדו פקודת מעצר מכוח סעיף 52(א) לחוק שירות ביטחון (להלן: פקודת המעצר). 7. לאחר שהעותר לא התייצב בלשכת הגיוס גם לאחר הוצאת הצו הראשון והצו השני, וגם לאחר הוצאת פקודת המעצר נגדו, הוצא לעותר בתאריך 28.01.2009 צו הקורא לו להתייצב לשירות ביטחון (להלן: צו הגיוס הראשון) מכוח סעיף 12 לחוק שירות הביטחון, המאפשר להוציא צו גיוס למיועד לשירות ביטחון שנקרא להתייצב לבדיקת כושר לשירות ביטחון, אך לא התייצב. משהעותר לא נענה לצו הגיוס הראשון ולא התייצב בלשכת הגיוס –הוצא לעותר בתאריך 09.06.2009 צו גיוס נוסף הקורא לו להתייצב לשירות ביטחון (להלן: צו הגיוס השני), אך העותר לא נענה גם לו. 8. כשנה וחצי לאחר הוצאת צו הגיוס השני, בתאריך 19.12.2010, העותר התייצב בלשכת הגיוס. משעשה כן, הוא נעצר על-ידי המשטרה הצבאית, חויל, והועמד לדין משמעתי בגין היעדרות משירות ביטחון שלא ברשות. כתוצאה מכך, הוא נשפט ל-18 ימי מחבוש, אותם ריצה עד לתאריך 05.01.2011 (להלן ביחד: המחבוש הראשון). זה המקום לציין כי העותר לא העלה, הן בבקשת ההכרה כבן מהגרים והן במהלך הבדיקות הרפואיות שעבר על מנת להימצא כשיר למחבוש הראשון, טענה כלשהי לפיה הוא סובל מבעיות נפשיות וכי הוא מבקש בגינן פטור משירות צבאי. 9. עם שחרורו של העותר מהמחבוש בתאריך 05.01.2011 ניתן לו צו המורה לו להתייצב ביחידת מיט"ב (לשעבר הבקו"ם) באותו יום (להלן: צו הגיוס השלישי), אולם גם לצו זה העותר לא נענה. 10. בתאריך 26.08.2014, נוכח אי-התייצבותו, העותר נעצר בגין היעדרות משירות ביטחון שלא ברשות והוא הועמד בשנית לדין משמעתי. כתוצאה מכך, העותר נשפט שוב, זו הפעם ל-17 ימי מחבוש, אותם ריצה עד לתאריך 12.09.2014 (להלן: המחבוש השני). 11. במהלך שהותו במחבוש השני העותר נבדק על-ידי רופא במרפאת בריאות הנפש בבסיס הכליאה, זאת לאחר שדיווח על כוונה לפגוע בעצמו. במהלך הבדיקה העותר חזר בו מכוונותיו הנ"ל והסביר כי אמר זאת "בבדיחות הדעת", אך ציין כי יש בידו מרשם מפסיכיאטר אזרחי לתרופות נוגדות דיכאון וחרדה. כפי שעולה מן הרשומות הרפואיות של העותר בצבא – התרופה אכן נופקה לעותר. יחד עם זאת, הרופא שבדק את העותר ציין בדו"ח סיכום המפגש כי: "אין עדות להפרעה" וכי אין לו התרשמות אבחנתית כלשהי בעניין העותר ולפיכך הוא ממליץ על החזרה לשירות. מספר ימים לאחר מכן, בעודו שוהה במחבוש, העותר פנה שוב לגורמים הרפואיים בבסיס הכליאה וביקש ייעוץ פסיכיאטרי, ולכן ניתנה לו הפניה למרפאת בריאות הנפש כדי שייבדק על-ידי קב"ן. העותר בחר שלא לממש את ההפניה ובתאריך 12.09.2014 הוא שוחרר מבסיס הכליאה. 12. עם שחרורו מן המחבוש השני, העותר קיבל שוב צו המורה לו להתייצב ביחידת מיט"ב (להלן: צו הגיוס הרביעי), אך גם הפעם העותר בחר להפר את הצו ולא התייצב. 13. בתאריך 22.12.2016 פנה בא-כוחו של העותר למשיב 3 ושטח בפניו את נסיבות חייו ומצבו הנפשי של העותר, הכולל לדבריו: "חרדות, הפרעות טורדניות ומחשבות על מוות". יצוין כי לטענת רשויות הצבא, בכל אותה תקופה שבין שחרורו של העותר בספטמבר 2014 מן המחבוש השני ועד לפנייתו הנ"ל – העותר לא יצר כל קשר עם גורמי הצבא, לרבות עם גורמי בריאות הנפש. בפנייתו, בא-כוח העותר ביקש להורות על ביטול פקודת המעצר העומדת כנגד העותר, וכן על הפנייתו בדחיפות לגורמי בריאות הנפש ולוועדת ההתאמה לשירות לשם קבלת פטור משירות ביטחון. משלא נענה, בא-כוח העותר פנה למשיב 3 בשנית בבקשה לקבלת מענה וטען כי פקודת המעצר התלויה ועומדת כנגד העותר מחמירה את מצבו הנפשי וגורמת לו לנזקים בלתי הפיכים, לטענתו. 14. בתאריך 15.1.2017 נשלחה תשובה מטעם המשיב 3, בגדרה צוין כי מכיוון שהעותר לא נענה לצו הגיוס השני משנת 2009 הוא נחשב מאז כעריק, וכי צה"ל איננו נוהג לברר את פניותיהם של עריקים או לטפל בבקשותיהם. יחד עם זאת, צוין כי פנייתו האחרונה של העותר הועברה לגורמי בריאות הנפש הצבאיים, אשר קבעו כי: "אין מקום, גם בהתחשב בנסיבות, לזמנו לבדיקה לפנים משורת הדין כשהוא מבצע עבירת היעדרות מן השירות" (ראו: נספח ד' לעתירה למתן צו על תנאי). באשר לפנייה לוועדת ההתאמה לשירות – המשיב 3 הבהיר כי מדובר בכלי שנועד לבחון את המשך שירותם של חיילים שנמצאו כלא מתאימים לשירות ביחידותיהם עקב ליקויי משמעת, או תפקוד לקוי, אך מטרתו איננה לאפשר לחייל להביא תועלת לעצמו ולתפקד באופן לקוי רק כדי שעניינו יובא בפני הוועדה. לפיכך, הומלץ לעותר כי הוא יתייצב בהקדם בתחנת משטרה צבאית בכדי להסדיר את מעמדו מול רשויות הצבא, ולאחר שעניין היעדרותו יטופל משפטית, העותר יוכל להיבדק ולשטוח את טענותיו בדבר פטור משירות ביטחון (להלן ביחד: תשובת מיט"ב). 15. בתגובה לתשובת מיט"ב, בא-כוח העותר פנה פעם נוספת בתאריך 21.02.2017 למשיב 3 וביקש שוב לבטל את פקודת המעצר כנגד העותר ולהפנותו בדחיפות לגורמי בריאות הנפש ולוועדת ההתאמה לשירות לצורך בחינת מצבו הנפשי. בתגובתו זו ציין בא-כוח העותר כי זוהי התראה אחרונה טרם פנייה לבג"ץ. 16. בתאריך 19.04.2017 הוגשה העתירה בענייננו. למען שלמות התמונה, יצוין כי על פי מה שנטען – בא-כוח העותר לא צירף חוות דעת רפואית לאף אחת מפניותיו למשיב 3 לצורך אימות טענותיו של העותר בדבר מצבו הנפשי. יחד עם זאת, לעתירה שבפנינו צורפה חוות דעת מתאריך 01.04.2015 בעניינו של העותר, שנכתבה על-ידי ד"ר איגור טימינסקי, לפיה העותר סובל מהתקפי חרדה. בסיכום חוות הדעת, ד"ר טימינסקי ציין כי הוא ממליץ על שחרורו של העותר משירות צבאי (להלן: חוות הדעת). 17. לאחר הגשת העתירה – הוריתי כי המשיבים יגישו תגובה מקדמית לה וכן לבקשה למתן צו ביניים שהוגשה בצידה (וקבעתי כי עד להגשתה – לא תיאכף פקודת המעצר שהוצאה כנגד העותר). המשיבים בתגובה המקדמית שהגישו ואשר שללה את טענות העותר, מסרו כי עם הגשת העתירה, עניינו של העותר הובא בפני ראש מדור פסיכיאטריה בחיל הרפואה, שהינו פסיכיאטר בהכשרתו (להלן: ראש מדור פסיכיאטריה), אשר קבע כי גם לוּ בא-כוח העותר היה מצרף לפניותיו הקודמות את חוות הדעת – לא היה בכך כדי לשנות את ההחלטה שלא לזמנו לבדיקה בטרם יתייצב בפני רשויות הצבא. לגישת ראש מדור פסיכיאטריה, מצבו הרפואי הנטען של העותר איננו חמור וחריג באופן המצדיק סטייה מן הכלל לפיו עריק שנעדר תקופה ממושכת משירות ביטחון לא יקבל שירות רפואי מגורמי הצבא, לרבות בדיקה נפשית, טרם שיתייצב בפני רשויות הצבא ויסדיר את מעמדו. גם הטיפול התרופתי שהעותר קיבל בהיותו במחבוש – איננו מעיד, לגישת ראש מדור פסיכיאטריה, על בעיה נפשית המצדיקה בדיקה שלו לפנים משורת הדין. יתרה מכך, לגישת ראש מדור פסיכיאטריה, חוות הדעת שהוגשה יחד עם עתירה זו – לא מובילה בהכרח למסקנה כי העותר איננו כשיר לשירות. טענות הצדדים 18. לטענת העותר – המשיב 3 התעלם מחוות הדעת של ד"ר טימינסקי, אשר מתארת את מצבו הנפשי של העותר וקובעת כי הוא איננו כשיר לשירות ביטחון. לשיטתו המשיב 3 מחויב היה על פי חוק שירות הביטחון לזמן אותו לאבחון בפני גורמי בריאות הנפש לצורך בדיקת כשירותו לשירות ביטחון, ומשלא עשה כן, הוא חרג מסמכותו, וזאת על אף היותו של העותר עריק. לשיטת העותר, היה על המשיב 3 לבדוק תחילה האם פקודת המעצר בעניינו של העותר הוצאה כחוק, והאם העותר מסוגל לשהות מאחורי סורג ובריח בטרם קבע כי על העותר להסגיר עצמו לרשויות הצבא כדי שטענותיו תיבדקנה. העותר מוסיף וטוען כי אי-הפנייתו לגורמים הרלבנטיים לצורך בדיקת כשירותו לשירות ביטחון והוצאת פקודת המעצר כנגדו עולים כדי הפרת חובת ההגינות המוטלת על הרשות, וכי מדובר בהחלטה שגויה ובלתי מידתית, הן בשל מצבו הנפשי הנטען של העותר והן בשל היותו המפרנס היחיד לבנו הפעוט ולבת זוגו. בנוסף, העותר טוען כי המשיב 3 מנע ממנו אינפורמציה בכך שלא כלל בתשובת מיט"ב פירוט בדבר התרשמות גורמי בריאות הנפש בעניינו. 19. המשיבים טוענים מנגד כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-ניקיון כפיים ושיהוי משמעותי. לטענתם, העותר עושה דין לעצמו מזה מספר שנים ומפר באופן שיטתי את הצווים שמוצאים לו ואת החובות המוטלות עליו מכוח הדין, זאת בנוסף לכך שהגיש את העתירה כתשע שנים מיום הוצאת הצו הראשון. גם לגופו של עניין המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות. לטענתם, לא נפל פגם המקים עילה להתערבות שיפוטית בהתנהלותן של רשויות הצבא בעניינו של העותר. בתוך כך, המשיבים טוענים כי לו העותר היה משתף פעולה עם רשויות הצבא ומתייצב ביחידת מיט"ב – טענותיו בדבר מצבו הנפשי היו נבדקות ומתבררות, כפי שהדבר נעשה לגבי כל חייל אחר, ובמובן זה, העותר מסרב למצות את ההליכים בעניינו בדרך המקובלת. בעניין זה, מפנים המשיבים גם לסעיף 35 בפקודת מטכ"ל 31.0513 – היעדרות משירות סדיר, לפיו עריק שנעדר משירות למעלה מ-60 יום איננו זכאי לקבל שירותי רפואה מצה"ל. דיון והכרעה 20. לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית של המשיבים לה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה – להידחות על הסף. קביעה זו תנומק, בקצרה, מיד בסמוך. 21. עיקר טענותיו של העותר נסובות סביב סירובו של המשיב 3 לבחון את בקשתו לפטור משירות ביטחון נוכח מצבו הנפשי, זאת על אף שהעותר מצדו עושה דין לעצמו ולא מתייצב בפני הגורמים הרלבנטיים, כפי שנדרש ממנו על פי הדין, ומונע בכך את בירור טענותיו בדרך המקובלת. בתוך כך, יש לציין כי אף בטרם הוצאו ארבעת הצווים ופקודת המעצר – לעותר ניתנה הזדמנות הן במסגרת הצו הראשון והן במסגרת הצו השני להופיע בפני רשויות הצבא, לשטוח בפניהם את טענותיו ולאפשר להם לדון בכשירותו לשירות ביטחון. אף על פי כן, העותר בחר פעם אחר פעם שלא להתייצב בפני גורמי הצבא, זאת גם לאחר שהובהר לו כי רק כך תוכלנה טענותיו להיבדק ולהתברר, ובכך למעשה טרם מיצה את ההליכים העומדים לרשותו. די בהתנהלות בעייתית זו של העותר כדי להביא לדחיית עתירתו על הסף (ראו: בג"ץ 2150/10 פוקס נ' מדינת ישראל (21.04.2011); בג"ץ 7850/07 זובוב נ' צבא ההגנה לישראל (17.10.2007); בג"ץ 7697/03 טננברג נ' מדינת ישראל (19.10.2003)). 22. בנוסף, עתירה זו לוקה בשיהוי משמעותי ומאיין, המצדיק אף הוא כשלעצמו את דחייתה על הסף. העותר הגיש את עתירתו בתאריך 19.04.2017, כתשע שנים לאחר הוצאת הצו הראשון בעניינו, וכשנתיים וחצי לאחר שחרורו מן המחבוש השני, זאת מבלי שסיפק הסבר מבורר כלשהו באשר לסיבה שבגינה השתהה בהגשת העתירה. 23. למעלה מן הצורך, נציין כי גם לגופו של עניין, דין טענותיו של העותר להידחות, שכן בשלב זה לא מצאנו כל עילה להתערב בהחלטת המשיב 3, שניתנה בסמכות והיא גם סבירה על פניה, בנסיבות. העותר בענייננו נעדר משירות צבאי במשך שנים, ומשכך סירובו של המשיב 3 לבחון את בקשתו לפטור טרם התייצבותו מעוגן בדין. יתר על כן, המשיב 3 בהחלטתו הנתקפת בעתירה – לא מנע מן העותר את האפשרות להשמיע את טענותיו ולברר את מצבו הבריאותי וכשירותו, והוא עדיין יכול לעשות כן אם יתייצב בפני רשויות הצבא. זה המקום לציין כי רשויות הצבא אף הפנו (לפנים משורת הדין) את עניינו של העותר לעיון ראש מדור פסיכיאטריה שבדק את טענותיו של העותר, לאחר שזה הגיש חוות דעת רפואית בעניינו. עמדתו המקצועית-רפואית של ראש מדור פסיכיאטריה, כפי שזו עולה מן התגובה המקדמית של המשיבים 3-1 לעתירה זו, היא כי מצבו הרפואי הנטען של העותר איננו חמור וחריג באופן המצדיק סטייה מן הכלל הרגיל שלא לדון בבקשה לפטור טרם שהמועמד נענה לצו הקריאה שהופנה אליו. בנסיבות, מדובר איפוא בהחלטה מידתית וסבירה ולא מצאנו טעם טוב להתערב בה. 24. לסיום, אנו מרשים לעצמנו להעיר שתי הערות: (א) על רשויות הצבא לשקול אם בעקבות מימוש פקודת מאסר, או לפני סיום המחבוש – ניתן להביא את סרבני הצו ללשכת הגיוס, כדי לאפשר את קיום הבדיקות הנדרשות ואת החלטת החיול, במידת הצורך (עיינו והשוו להוראת סעיף 52(א) לחוק שירות ביטחון), והכל כדי לשבור בעתיד את "המעגל השוטה" שקרה פה במכלול, כמתואר לעיל. (ב) למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בכל האמור לעיל כדי למנוע מהעותר להגיש כל בקשה שימצא לנכון לאחר שיתייצב, ובכלל זה בכל הנוגע למצבו הבריאותי הנוכחי. 25. נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין – לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באב התשע"ח (‏08.08.2018). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 17032990_K06.doc אר מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il