רמי סולימן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3298/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3298/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: רמי סולימן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.4.12 בת"פ 42045-10-11 שניתן על-ידי השופט סעב תאריך הישיבה: ב' בחשון התשע"ג (18.10.12) בשם המערער: עו"ד אורי דייגי בשם המשיבה: עו"ד ארז בן ארויה בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער - יליד 1991 - בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 42054-10-11, מפי השופט סעב), לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות סחיטה בכוח ואיומים, חטיפה ותקיפה בגורמת חבלה של ממש. המערער נדון ל-26 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪. על פי כתב האישום המתוקן בו הודה המערער, היה פלוני המתלונן חייב כספים לשניים מחבריו של המערער, וכשהגיע המתלונן אל ביתו של חבר נוסף והמתין לאחד מנושיו, והמערער פגשו שם, הזעיק המערער את חבריו הנושים ואת בעל הדירה; ואחד הנושים, המערער ובעל הדירה תקפו את המתלונן בצוותא, היכוהו בכל חלקי גופו ובעטו בו, גם כשכבר שכב על הקרקע מדמם. אחר כך הכניסוהו בכוח לרכב, הסיעוהו לאיזור מאגרי מים, היכוהו בצוותא, איימו עליו כי יקשרוהו בחבלים וכן איימו כי לא יינצל אם לא ישיב את החוב בתוך שבוע וחצי – אחרת יבולע לחייו. אחר כך השיבוהו למקום ממנו נלקח. גרמו לו חבלות, המטומות ודימום ועוד. ב. הסדר הטיעון כלל טווחי ענישה של 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל. ג. בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט בתסקיר שירות המבחן, בו תואר רקע של אלימות במשפחה, צריכת סמים בשלב ההתבגרות, קשיי התנהגות והתחברות לחברה שולית; עברו של המערער אינו מכביד - רישום אי הרשעה על החזקת סמים. הומלץ על הטלת עונש מוחשי שיבהיר חומרת המעשים, אך תוך התחשבות בגילו הצעיר והחשש להתחברות יתר עם עבריינים במאסר ממושך; הומלץ גם על מאסר על תנאי ארוך ומרתיע. ד. בית המשפט סקר את שיקולי הענישה, הטעים את חומרתן של ההתנהגות הבריונית האלימה ושל עבירות הסחיטה, החטיפה והתקיפה, וכן ציין את הנסיבות לקולה ואת חרטת המערער ותרומתו להתפתחות החקירה. הושתו איפוא העונשים האמורים. שותפיו במעשי האלימות נדונו ל-30 חודשים (כמסתבר, הנושה שלא השתתף במעשי האלימות נדון ל-24 חודשים). הערעור והליכיו ה. הערעור הוגש תחילה על-ידי המערער בכתב ידו, ובו הוטעמו ההבדל בינו לשותפיו, בהיותו כנטען מובל ולא מוביל, גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות, וגם היותו טעון הגנה, והקושי בתכנית שיקומית בשל כך. ו. בערעור המנומק שהגיש הסניגור המלומד נטען, כי לא ניתן משקל די הצורך להודיית המערער, שהיתה נדבך מרכזי בחקירת הפרשה. נאמר, כי הפער הענישתי בינו לשותפיו אינו מספיק, נוכח שיתוף הפעולה עם הרשויות (ע"פ 1327/10 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 7125/09 מדינת ישראל נ' מטודי (לא פורסם)). נאמר גם, כי לא יוחסה למערער בכתב האישום המתוקן חטיפה לשם סחיטה (כפי שסבר בית המשפט קמא) אלא "אך" חטיפה, והדבר החמיר את ההתיחסות אליו, וכי נסיבותיו האישיות של המערער היו - כאמור - של מי שנגרר; על כן יש מקום, כך נטען, להעמדת עונשו על הרף התחתון של 18 חודשים בפועל. גם עברו של המערער, כך נאמר, מכביד פחות בהרבה מזה של השותפים. ז. לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, ונאמר כי התנהגות המערער במאסרו תקינה, אך כי טרם יצא לחופשה בשל דיווח מודיעיני; נאמר כי הוא משתתף ברצינות בקבוצת אלימות כללית, אך מצוי בשלב הראשוני בטיפול. ח. בפנינו טען עו"ד דייגי למערער, והטעים את ההבדל בין השותפים לבינו בעבר הפלילי, וגם בכך שהוא נגרר לאירוע, וגם הפליל את שותפיו ותרם - כפי שציין בית המשפט קמא - לחקירה. הוא אף אסיר טעון הגנה ותנאיו קשים יותר; גם כנראה לא יזכה- כך נאמר - לשחרור מוקדם. ארבעה חודשי הבדל בינו לבין שותפיו אין בהם איפוא, לטענתו, די. ט. עו"ד בן ארויה טען למדינה, וציין כי המערער נכנס - לשיטת התביעה - לפרשה לא לו, הזמין את האחרים למקום, וגם אין ההבדל בעבר הפלילי מצדיק הבחנות אל מול האחרים, נוכח החומרה. עוד צוין, כי גם אסירים טעוני הגנה יוצאים לחופשות, ואף אין לומר בבטחון כי המערער לא יזכה לשחרור מוקדם. הכרעה י. לאחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט איזן כראוי בין השיקולים השונים, ואף לא הגיע למחצית טווח ההסכמה בהסדר הטיעון, קרי, בין 18 ל-36 חודש, וגזר 26 חודש - לכיוון קולה. לגופם של דברים, לא נכביר מלים על חומרת הבריונות, והמערער "התעבר על ריב לא לו" ונתן יד לפגיעה לא פשוטה במתלונן, מעבר לכך שהוא אשר הזעיק את התוקפים האחרים. דבר זה ראוי לענישה מחמירה בהתאם. אכן, יש משמעות חיובית לשיתוף הפעולה של המערער בחקירה, והדעת נותנת, בלא שניטע מסמרות (אין כל התמונה בפנינו), כי תינתן לכך תשומת לב בבוא העת לדיון בועדת השחרורים. הוא הדין להתנהגותו התקינה של המערער במאסר (עניין החופשות ומשמעו בקשר להיותו טעון הגנה אינו בפנינו). יא. אשר על כן, אין בידינו להיעתר לערעור. ניתנה היום, ז' בחשון התשע"ג (23.10.12). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12032980_T04.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il