בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3296/97
בפני: כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט י' גולדברג
המערערת: ענבר
- איתי החזקות (1986) בע"מ
נגד
המשיבה: עיריית
חיפה
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום
2.4.97 בתיק 1351/91
שניתן
על ידי כבוד השופט מ' סלוצקי
תאריך
הישיבה: כ' באדר התשנ"ח (18.3.98)
בשם
המערערת: עו"ד א' שביט, ר' ברעם
בשם
המשיבה: עו"ד ת' איתי
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. זהו גלגול שני של עניין זה בפנינו. תחילתו
בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה על-ידי הנשיא מ. סלוצקי (להלן: פסק הדין
הראשון). על פסק דין זה ערערו שני הצדדים: המערערת (להלן: החברה) ערערה על דחיית
תביעתה והמשיבה (להלן: העיריה) ערערה על חיובה בהשבה. ערעור החברה התקבל, פסק הדין
בוטל והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי עם הנחיות. כיום בפנינו פסק דין שני של אותו
בית משפט שניתן לאור הנחיותינו (להלן: פסק הדין השני), עליו הוגש ערעור על ידי
החברה.
2. החברה הגישה בקשה להבהרת פסק דיננו הראשון ככל
שהדבר מתייחס לחיובה של העיריה על ידי בית המשפט המחוזי, חיוב עליו ערערה העיריה
בערעור שכנגד. דין הבקשה להידחות הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים. אסתפק בכך
שאומר כי אין ממש בבקשה לגופה. פסק דיננו ברור ואם נוצרה בעיה כלשהי לעניין ההשבה
בה חויבה העיריה, נוצרה היא כתוצאה מפסק הדין השני, וניתן להעמידה על מכונה במסגרת
הערעור שבפנינו - כפי שייעשה בהמשך - לפיכך דין בקשה זו להידחות.
3. אדון תחילה בחיוב העירייה. בפסק הדין הראשון
חוייבה העירייה לשלם לחברה "סכום של 75,424 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית
לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א1961- החל מיום 31.12.89 ועד לתשלום בפועל.
הוצאות המשפט על סכום זה ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה
וריבית לפי [ה]חוק הנ"ל מכעבור חודש מתאריך פסק הדין ועד לתשלום בפועל".
אכן, משבוטל פסק הדין, והדיון הוחזר בהקשר
לנושא שהועלה בערעור החברה, בוטל גם החיוב שחויבה בו העירייה כלפי החברה, אלא שלא
היה בביטול זה משום קבלת ערעור העירייה על חיובה, ערעור שלא היה בו ממש. ואכן בפסק
הדין השני (סעיף 7) חזר השופט קמא וחייב את העירייה לתשלום הסכום בו חוייבה כלפי
החברה בפיסקאות 9 ו- 10 לפסק הדין הראשון. מכאן, שפסק הדין השני חזר וקבע את החיוב
של העירייה כלפי החברה כפי שנקבע בפסק הדין הראשון ועל העירייה לשלם לחברה את
הסכום שנקבע בסעיף 10 לפסק הדין הראשון בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור שם.
4. לערעורה של המערערת על דחיית תביעתה לפיצויים:
השאלה העומדת לדיון היא, האם מעמידה התנהגות העיריה, לחברה, עילה לתביעת פיצויים
עקב הפרת הסכם או עקב התנהגות בלתי תקינה ושלא בתום לב, שהביאה לדרישת הועדה
המקומית להקים טיילת, דרישה שלא הופיעה במכרז ובהסכם. תשובת בית משפט קמא לשאלה זו
הייתה בשלילה ואינני מוצאת שיצאה שגגה מלפניו בעניין זה.
בפסק דיננו החלטנו כדלקמן:
"פסק
הדין יבוטל, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שבית המשפט יקבע על סמך החומר
שבתיק (ללא הבאת ראיות נוספות) והשלמת טיעון, אם ימצא לנכון לבקש השלמה, מה הן
ההשלכות של יוזמת העיריה לדרוש הקמת הטיילת על-ידי הועדה כתנאי למתן ההיתר, על
השאלה האם היתה הפרת חוזה מצד העיריה. כמו כן תבורר - על סמך חומר הראיות שבתיק -
אם הדרישה מצד העיריה באה עקב שינוי בתכניות על ידי אחזקות בע"מ ומה השלכות
יש לכך על נושא הפרת החוזה שבין העיריה ואחזקות בע"מ. בהתאם לכך, ינתן פסק
דין חדש."
בית משפט קמא התייחס להנחיותינו ובדק מחדש
בהתאם להן את חומר הראיות שהיה לפניו ואת טענות הצדדים שהועלו. בית המשפט קבע כי
נושא הטיילת לא נכלל במכרז ובהסכם וכי הועלה במהלך הליכי הרישוי של הועדה המקומית
וכי הועלה על ידי אדריכלית העיריה, סגנית אגף התכנון ומנהלת המחלקה לתכנון ארוך
טווח בעיריה. על כל אלה לא היתה מחלוקת. המחלוקת סבה על ההשלכות שיש לעובדות אלה
על טענת הפרת ההסכם שנטענה על ידי החברה.
5. בעניין זה קבע בית המשפט כי היה ברור לחברה
שהשגת רשיון בניה הוא תנאי למימוש ההסכם והיא התחייבה למלא אחר התנאים שיקבעו על
ידי רשויות הרישוי כתנאי בהיתר וכי אחד התנאים היה הקמת הטיילת, וכי הגשת המלצות
והצעות מטעם מחלקת מהנדס העיר לוועדה, איננה הפרת התחייבות מצד העיריה. אומר בית
המשפט: "שוכנעתי, כפי שציינתי, כי המלצות אלה נעשו על ידי גב' לויון מטעם
הנתבעת, בהסתמך על שיקוליה המקצועיים בתום לב ובמסגרת תפקידה. המלצתה לעניין
הטיילת נראית סבירה על רקע התוכניות שהוגשו על ידי התובעת לגבי פרוייקט זה. איני
רואה את ההצעה ו[ה]המלצה לעניין הטיילת כהפרה של החוזה מצד הנתבעת, כמהווה הפרה או
מחדל שהם בניגוד לחוזה". בית המשפט אף היה בדיעה כי המלצות על-די העיריה
לועדה הן חובה ציבורית שיש עימה שיקול דעת מקצועי וענייני. לפיכך חזר ודחה את
התביעה.
6. השאלות בהן דן והכריע בית המשפט המחוזי הן
שאלות מעורבות של עובדה ושל חוק.
הדרישה להקמת הטיילת באה במסגרת תנאים למתן
היתר בניה שהועמדו לפני החברה על ידי הועדה המקומית. גם אם היוזמה לכך באה מצד
העיריה, לא ניתן לקבוע, כי העיריה פעלה בחוסר תום לב ובאי תקינות במישור המינהלי
במידה המעמידה עילת תביעה לחברה ולא ניתן לקבוע כי העובדה שהדרישה לטיילת שהביאה
נציגת העיריה בפני הועדה על מנת שזו תכלול אותה בין התנאים להיתר בניה, מהווים
הפרת הסכם מצד העיריה. בהסכם קיבלה על עצמה החברה למלא אחר כל הדרישות שתידרש
לצורך קבלת היתרי בניה. זוהי אחת הדרישות שאותה לא מצא בית המשפט כבלתי סבירה על
פי חומר הראיות שהיה לפניו. הנושא הועלה על ידי אדריכלית העיריה לאחר שהוגשה
התוכנית על ידי החברה והיא מצאה בהן חריגות שעוררו בעיות שונות, דבר שלא ניתן
לעמוד עליו קודם להגשת התוכנית. הצדדים ניהלו מגעים על מנת למצוא פתרונות אולם אלה
לא עלו יפה. נושא החריגות הועלה בכתב ההגנה ובעדויות (האדריכלית לויון, גב' אידס
מהמחלקה לתכנון עיר וגב' ברוור). חשיבות עדויות אלה היא בכך שיש בהן הסבר למניע של
האדריכלית, שגרם לה - לאחר שראתה את התוכנית שהגישה החברה - להעלות את נושא
הטיילת כדי להגשים את המטרה העומדת ביסוד התכנון באותו איזור. העלאת הנושא על ידה
נעשה - כקביעת השופט קמא - בתום לב ומתוקף חובתה של העיריה לעשות כן ואינה נוגדת
את ההסכם שהכפיף את החברה לדרישות הרשויות לעניין הוצאת ההיתר, שהשגתו היא תנאי
למימוש ההסכם. תום ליבה של האדריכלית כאורגן של העיריה הוא תום ליבה של העיריה.
7. אכן, נראה לכאורה כי יש בסיס לטרוניתה של
החברה שעמדה בפני דרישה להקים טיילת ולתחזקה, דבר שלא הופיע במסמכי המכרז ובהסכם.
ייתכן שמטיבה היתה העיריה לעשות אילו הכלילה את נושא הטיילת במסמכי המכרז או ההסכם
דבר שעשתה בבחינת "חוכמה לאחר מעשה" במכרז שלאחר ההתקשרות הנדונה,
כנראה לאור הניסיון עם ההסתבכות המשפטית במקרה דנן. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך
שקודם להגשת התוכנית על ידי החברה לא ניתן היה לעמוד על השטחים המבונים והפתוחים
שהיא שיקפה. על כל פנים אין להסיק מכך שאי הכללת הנושא בהסכם על רקע כל העובדות
והראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי בהקשר לתוכנית הבנייה וביצוען, מגיעה כדי
הפרת הסכם מצד העיריה. בדיקת כל החומר שהוגש לנו, מביאני למסקנה שלא יצאה שגגה
מלפני בית המשפט המחוזי המצדיקה את התערבותנו.
8. אשר לקביעת ועדת המשנה כתנאי למתן ההיתר, את
החובה להקים טיילת, נראה, כי אין החברה תוקפת את חוקיותה של דרישה זו. עם זאת
יאמר, כי אם לדעת החברה הייתה זו דרישה בלתי לגיטימית, הייתה הדרך פתוחה בפניה
לפנות למליאת הועדה המקומית ולבקש שינוי ההחלטה ובהמשך לכך ללכת במסלול של ערעור
לועדה מחוזית וכן הלאה. אכן, אין בכך כדי לפטור את העיריה, אם אכן הפרה את ההסכם
עם החברה, או אם העמידה לחברה עילת תביעה אחרת. אולם לא שוכנענו שאכן כך הוא
ולפיכך בדין נדחתה התביעה.
9. אשר על כן, הייתי מציעה לקבל את הערעור באופן
חלקי ככל שהוא מתייחס לסכום שבו חוייבה העיריה כלפי החברה, ולהעמיד את החיוב שבפסק
הדין הראשון על מכונו באופן מלא, מכוח פסק הדין השני ולדחות את ערעור המשיבה בכל
יתר השאלות שהעלתה.
לאור הנסיבות, הייתי מציעה לבטל את חיוב החברה
בהוצאות בבית משפט קמא ולא לפסוק הוצאות בערעור זה.
ש ו פ ט
ת
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' גולדברג:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן.
ניתן היום, כ"ח באדר תשנ"ח
(26.3.98).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97032960.J05