פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3290/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3290/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 28.2.08, בת.פ.ח. 1032/06, שניתן על ידי השופטים: א' טל, י' אמסטרדם, ר' לבהר-שרון תאריך הישיבה: כ"ז בכסלו התש"ע (14.12.09) בשם המערער: עו"ד מרגולוב יעקב בשם המשיבה: מתורגמנית: עו"ד יאיר חמודות גב' אסאס אנה פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי דן את המערער ל-18 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב בפיצוי בסכום כולל של 100 אלף ש"ח, לאחר שהרשיעו בביצוען של עבירות אינוס ומעשים מגונים בנסיבות מחמירות. הרשעת המערער התבססה על עובדותיו של כתב אישום מתוקן, בהן נטען כי את מעשיו ביצע המערער בשלוש נכדותיו, קטינות ילידות השנים 1995 (להלן: פ'), ו-2000 (להלן: ו' וט'). שתי הקטינות הראשונות, אחיות, גרו בביתו במשך כשנה לאחר עלייתן לישראל עם הוריהן. על פי גרסת המשיבה, נהג המערער לצפות עם הקטינות בסרטים פורנוגרפים, ובמועדים שונים ליקק את איבר מינן, חיכך את איבר מינו בישבנה של ו', ביקשן ללקק את איבר מינו, ומשאחת מהן סירבה לו, הוא הגיב כלפיה באלימות. בתאריך 24.2.06 הגיעו הקטינות עם הוריהן לביקור בביתו של המערער. בשלב כלשהו הוא הוליך את ו' למחסן שבחצר הבית, שם הפשיל את מכנסיה ותחתוניה, ליקק את איבר מינה, הפשיל את בגדיו, ולאחר שהתיישב על כסא הושיב את ו' על ברכיו והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, חרף התנגדותה של הקטינה ובכייה. באשר לט', נטען כי במועד לא ידוע בשנת 2005 הוביל אותה המערער למחסן חרף התנגדותה, שם הפשיטה ממכנסיה ותחתוניה, התפשט בעצמו, ליטף את ישבנה, החדיר את אצבעו לאיבר מינה ואחר כך החדיר לשם מכחול שגרם לט' כאבים. בהמשך, קרא המערער ל-ו', הפשיטה מבגדיה, נישק וליקק את איבר מינה ואת פי הטבעת שלה, תוך שפ' וט' צופות במעשיו. במועד אחר באותה שנה שב המערער וליקק את איבר מינה של ט', והחדיר לתוכו מקל שמצא על רצפת המחסן. 2. בערעור שבפנינו עותר המערער כי נקל בעונשו, ולהלן טעמיו: העונש חורג מרמת הענישה הנוהגת, וניתן בו משקל מכריע לשיקולי גמול; בית המשפט המחוזי לא נתן משקל נאות לנסיבותיו האישיות – יליד שנת 1947, ללא הרשעות קודמות, ולוקה בבריאותו; תקופת המאסר שהושתה עליו כמוה כמאסר עולם נוכח גילו; לבסוף, נטען כי לא ניתן משקל לשיקולי שיקום. 3. אכן, תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה פשוטה כלל ועיקר, אולם כך היא גם חומרת מעשיו. חרף מה שהוגדר על ידי בא-כוחו כ"גילו המתקדם", ועל אף מצב בריאותו הלקוי, בחר המערער לספק את יצרו בגופן של שלוש נכדותיו, שהיו ילדות ממש בעת שביצע בהן את זממו. הקרבה הפיזית שכפה עליהן, נגיעותיו באיבריהן האינטימיים, אינוסן של שתיים מהן כשהאחת בת 5 שנים בלבד והאחרת בת 11, הם מעשים שחומרתם כה מופלגת, עד ששקילת העונש צריכה להתחיל מהרף המרבי שקצב המחוקק למעשים מסוג זה, ממנו ניתן להפחית ככל שיימצאו שיקולים לקולא. הנה כי כן, התוצאה הקשה שהביא המערער על עצמו, היא רק פן אחד של האירועים בהם עוסק ערעור זה, וגם להם מצווה בית המשפט לתת את דעתו. אולם, עיקר הוא בעינינו הנזק הנורא, שלא לומר שטני, שגרם המערער לקורבנותיו. כאמור, מדובר בילדות רכות שבטרם היו לנערות, כבר חוו מעשים קשים אשר עתידים להשפיע על חייהן בהמשך, מאחר וניסיון החיים מלמד כי הם מותירים צלקות בנפשו של הקורבן, שאפשר כי לא יימצא להן מרפא גם בחלוף שנים רבות. בנסיבות אלו העונש שהושת על המערער הנו הולם וראוי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ח בכסלו התש"ע (15.12.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08032900_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il