סרגיי מוטריצ'קו נ. פרקליטות המדינה

החלטה בתיק בג"ץ 5578/05 בבית המשפט העליון בג"ץ 3290/07 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: סרגיי מוטריצ'קו נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות המדינה 2. משטרת ישראל 3. כב' השופט ג.רביד-בית משפט השלום בתל אביב 4. עו"ד איהב מאייר מרוואת 5. פאניה זילברט 6. ניסים כהן 7. עודד מנדל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד יוסי נקר בשם המשיבים 3-1: עו"ד חני אופק בשם המשיב 7: עו"ד אילן ציבולבה פסק דין השופטת א' חיות: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיבות 1 ו-2 להוסיף ולחקור את המשיב 4 בפרשה בה הואשם בזיוף ובקבלת דבר במרמה. 1. נגד העותר ונגד המשיבים 5-7 הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזוייף. על פי כתב האישום במהלך שנת 2002 השתמשו המשיבים, יחד עם אדם נוסף שנשפט והורשע בנפרד (להלן: נאסר) בתעודת זהות מזויפת ובתעודת עורך-דין מזויפת על שמו של המשיב 4 על מנת לקבל כספים במרמה. בנובמבר 2002 נעצר נאסר והוא נשפט והורשע בעבירות שיוחסו לו (ת"פ 7267/02). יתר הנאשמים בפרשה (העותר והמשיבים 5-7) נעצרו רק בשנת 2004 ונפתח נגדם הליך נפרד בבית משפט השלום בתל-אביב (ת"פ 3892/04) בו הופיע המשיב 4 כעד תביעה. במרץ אשתקד הגיש העותר לבית משפט זה עתירה בה השיג על התנהלות החקירה המשטרתית ודרש, כאז כן עכשיו, כי המשיב 4 יואשם אף הוא בפרשה האמורה (ראו בג"ץ 2172/06). בפסק דין מיום 10.3.2007 דחה בית משפט זה (השופטים א' גרוניס, מ' נאור וע' ארבל) את העתירה על הסף בציינו כי מתשובת המדינה עולה שההחלטה שלא להעמיד לדין את המשיב 4 אינה לוקה בחוסר סבירות והיא התקבלה לאחר חקירה ומשלא נמצאו ראיות לביסוס אשמתו. אשר לטענותיו של העותר לעניין מעמדו של המשיב 4 כעד מדינה ולעניין חלקו המזערי שלו בפרשה, ציין בית המשפט כי עניינים אלו ניתנים לבירור במהלך המשפט המתנהל נגד העותר ואין הצדקה להתערבותו בהם. 2. בינתיים, הובא לידי התובעת בהליך הפלילי שהתנהל, כאמור, בעניינם של העותר ושל המשיבים 5-7 בבית משפט השלום בתל אביב מידע בדבר קיומה של קלטת ממנה עולה, לכאורה, מעורבותו של המשיב 4 בפרשה. המידע הועבר למשטרה ושמיעת התיק הופסקה עד למיצוי החקירה בעניין זה אך החקירה הנוספת לא הניבה ראיות חדשות נגד המשיב 4 ושמיעת המשפט התחדשה במתכונת המקורית. עם זאת, ביום 6.5.2007, כשבועיים לאחר הגשת העתירה שבכאן, הודיעה התובעת לבית משפט השלום על ביטול בהסכמה של כתב האישום נגד העותר לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, וזאת בהתחשב בחלקו הקטן, יחסית, בפרשה וכן בהתחשב בעברו הנקי ובהערכה לגבי הסיכוי הנמוך להרשעתו. בהתאם להודעה זו בוטל ההליך הפלילי ככל שהופנה נגד העותר. למרות זאת ביקש העותר להתמיד בעתירה דנן בציינו כי הוא שוקל תביעה לפיצויים נגד המדינה בשל התנהלותה בפרשה. 3. הטענות אותן העלה העותר בעתירה שבכאן אינן שונות בעיקרן מן הטענות שהעלה בעתירתו הקודמת. כך, טוען העותר כי לא היה שותף למעשי המרמה של המשיבים 5-7 אלא נפל קורבן למעשים אלה וכי חידוש החקירה בפרשה בשנת 2004 נבע מהודעה אותה מסר ביוזמתו במשטרה עם שובו לישראל לאחר היעדרות. עוד טוען העותר כי המשיב 4 היה שותף למעשי המרמה וכי החלטת המשיבות 1 ו-2 שלא לחקרו אלא לצרפו, תחת זאת, כעד מטעם התביעה הינה בלתי סבירה בעליל. נוסף על כך טוען העותר כי ההתפתחויות שחלו מאז דחיית עתירתו הקודמת מהוות שינוי נסיבות המצדיק את הגשת העתירה החדשה. כך, טוען העותר כי יש בידו תמלילי שיחות המעידים על אשמתו של המשיב 4 וכי על אף הודעתה של התובעת לבית משפט השלום לפיה נפתחה חקירה מחודשת בתיק בעקבות תמלילים אלו, לא בוצעה בפועל כל פעולת חקירה. לסיום טוען העותר כי פעל ככל הניתן על מנת להניע את המשיבות 1 ו-2 למצות את הדין עם המשיב 4 אך ללא הועיל. 4. המשיבות 1 ו-2 טוענות מצידן כי אין מקום לעמדת העותר לפיה יש לקיים הערכה חוזרת של הנסיבות אשר הוצגו בפני בית משפט זה בעתירה הקודמת ולגישתן יש לדון אך בטענות הנוגעות להתפתחויות שאירעו מאז ניתן פסק הדין באותה עתירה. לעניין זה טוענות המשיבות 1 ו-2 כי העותר אינו זכאי לקבלת סעד משום שלא צירף לעתירה את הקלטת הנדונה ואף לא הגישה למשטרת ישראל. לטענת המשיבות 1 ו-2 "כל אדם מן היישוב שבידו גישה לראיה מרכזית מוזמן להביאה לידי משטרת ישראל וזו תבחן את משמעותה. בדרך הטבע פעולות אלה מתבצעות כדבר שבשגרה מבלי שיעלה הצורך במעורבותו של בית משפט נכבד זה". המשיבה 2 הדגישה בהקשר זה כי ככל שיגיש העותר או מי מהמשיבים האחרים למשטרה קלטת או כל ראיה אחרת המצביעה על מעורבותו של המשיב 4, תשקל פתיחת החקירה מחדש בהתאם לחומר שיוגש. עוד טוענות המשיבות 1 ו-2 כי המשיב 4 מסר הודעות במשטרה ואף נחקר בבית משפט השלום בחקירה נגדית ולפיכך גירסתו ידועה ואף נבחנה. לבסוף טוענות המשיבות כי נוכח ביטול כתב האישום נגד העותר נעשה צדק בעניינו הפרטני ואף מטעם זה יש לדחות את העתירה. המשיב 7 שהגיב אף הוא לעתירה טען בתגובתו כי מצוי בידו תמליל של הקלטת האמורה וכי הפציר במשיבה 2 מספר פעמים לזמנו לחקירה בעניין זה. בדומה לעותר, מלין המשיב 7 על התנהלות המשטרה בפרשה ורואה עצמו נפגע מאי קיום חקירה בעניין הקלטת. 6. דין העתירה להידחות על הסף. לפני כשנה הכריע בית משפט זה בעתירה קודמת שהגיש העותר באותו עניין וטענותיו בעתירה הנוכחית דומות בעיקרן לטענות שעלו ונדחו בה. מאז ועד להגשת העתירה דנא לא חל שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש באותן טענות עצמן (ראו: בג"ץ 10970/04 אדהן נ' שר הפנים (טרם פורסם, 7.12.2004); בג"ץ 20/64 המסייר בע"מ נ' המפקח על התעבורה, פ"ד יח(3) 245 (1964)). אשר לקלטת, מקובלת עלינו עמדת המשיבות לפיה אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בנדון וכי ככל שהעותר או מי מהמשיבים האחרים יעבירו לידי המשיבה 2 את הקלטת גופה או כל ראיה לכאורה ממשית אחרת המצביעה על מעורבותו של המשיב 4 בפרשה, תישקל פתיחה מחדש של החקירה, בהתאם לחומר שיוצג. אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏‏י"ז תמוז, תשס"ז (03.07.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05055780_V02.docממ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il