סגונדו לוי ורגס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 329/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 329/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט א' שהם המערער: סגונדו לוי ורגס נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. גלוריה פליסיטה מורלס קינטו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 9.12.2012 בתפ"ח 26501-10-11 שניתן על ידי כבוד השופטים ר' לורך, צ' דותן ו-ע' וינברג-נוטוביץ תאריך הישיבה: ד' באדר ב התשע"ד (6.3.2014) בשם המערער: עו"ד ניל סיימון; עו"ד כריסטינה חילו אסעד בשם המשיבה 1: עו"ד דפנה שמול פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים ר' לורך, צ' דותן, ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 9.12.2012 בתפ"ח 26501-10-11, בו הושתו על המערער – לאחר שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן שייחס לו הריגה, לפי סעיף 289 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק – 16 שנות מאסר לריצוי בפועל; מאסר מותנה למשך 12 חודשים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת אלימות כנגד הגוף תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; מאסר מותנה למשך ששה חודשים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה של שיבוש מהלכי משפט תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; ופיצוי למשפחת המנוח בסך 100,000 ש"ח. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך המאשימה הודיעה כי לא תעתור לעונש מקסימאלי של 20 שנות מאסר. עובדות כתב האישום המתוקן 1. המערער היה חבר בארגון האירופאי לווינג צ'ון ובעל הכשרה, ידע וכישורים בתחום אמנויות הלחימה. המנוח שימש כעוזר לנספח הצבאי של פרו בשגרירות פרו בישראל. החל מחודש מאי 2011 התגוררו המנוח והמערער יחדיו בדירה. למערער בת זוג (להלן: ס'). המערער חשד כי המנוח ו-ס' מקיימים קשר מיני. חשדותיו של המערער הלכו וגברו. ביום 18.9.2011 לפנות בוקר, התפתח ויכוח בין המערער למנוח במהלכו תקף המערער את המנוח והכה אותו תוך שהוא עושה שימוש בידע שצבר בתחום אומנויות הלחימה. המערער הכה את המנוח פעמים רבות תוך שהוא מכוון ופוגע בצווארו באופן מהיר, חזק ונמרץ וכמו כן ביתר חלקי גופו. במהלך התקיפה נחבל המערער חבלות שטחיות. כתוצאה מהאלימות שהפעיל המערער כלפי המנוח נגרמו למנוח חבלות אשר הביאו למותו. בעוד המנוח שרוע על רצפת הדירה, לבש המערער כפפות, ניקה את הדם מהדירה, פשט את הבגדים אשר היו לגופו בעת האירוע, התקלח והחליף בגדים, חבש פאה לראשו ונטל את הבגדים אשר לבש בעת האירוע, את הכפפות ואת הבדים אשר שימשו אותו לניקיון הדירה וזרק אותם לפח האשפה המרכזי המשותף למספר בניינים סמוכים ואשר ממוקם בהמשך הרחוב ושב לדירה. לאחר פרק זמן עזב המערער את הדירה והותיר את המנוח כשהוא שרוע ומדמם על רצפת הדירה וזאת מבלי שהושיט לו עזרה. עיקרי גזר הדין 2. בית המשפט המחוזי הדגיש את חומרתם הרבה של מעשי המערער, שחילל את הערך העליון של קדושת החיים. משכך, הטעים בית המשפט כי יש לגזור על המערער ענישה מחמירה שתבטא את האינטרס הציבורי בהגנה על אזרחים והצורך בהרתעה, גמול ומניעה. בית המשפט המחוזי ציין כי מתחם הענישה בעבירות הריגה הינו רחב ביותר והוא תלוי בנסיבות העבירה ובעושה העבירה. בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי רף הענישה בנסיבות דומות נע בין 14 ל-20 שנות מאסר. 3. בית המשפט ציין כי המרת עבירת הרצח להריגה במסגרת הסדר הטיעון נבעה מקושי ראייתי הנוגע לכוונה המיוחדת להמית את המנוח. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי במקרה דנן חברו להן נסיבות המצביעות על רף חומרה גבוה. המערער תקף את המנוח תוך כדי ויכוח מילולי מתוך ידיעה שהמכות שאותן כיוון למקומות בגופו של המנוח עלולות להיות קטלניות בשים לב לידיעותיו בתחום אומנות הלחימה בה שלט. על אף שבא כוח המערער הציג את מרשו כבעל דרגה 2 מתוך 12 בתחום הווינג צ'ון, כדי לשכנע שהמערער אינו מומחה גדול בתחום, די בממצאים ובחבלות הגופניות שנגרמו למנוח כדי ללמד שהמערער רכש מיומנות בה השתמש להמתת המנוח. המערער כיוון את מכותיו לצווארו של המנוח ופגע באזור זה פעמים רבות באופן מהיר, חזק ונמרץ. בית המשפט ציין עוד כי העובדה שהמערער עשה שימוש בידיו בלבד אינה יכולה להועיל לו שכן תקיפה כאמור על ידי מי שהוא מומחה לאומנות לחימה כמוה כתקיפה באמצעות נשק קר מאחר ומדובר בתוקף היודע להכות במקצועיות, לכוון ולפגוע במקומות קטלניים. בית המשפט הפנה לכך שהחבלות שנגרמו למערער שטחיות ביותר. בית המשפט מצא כי התנהגות המערער לאחר הריגת המנוח מהווה נסיבה לחומרה. בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה התנהגותו לאחר שתקף את המנוח מעידה על לחץ ופאניקה. מדובר בשרשרת פעולות סדורות וממושכות המצביעות על מחשבה ותכנון. 4. בין השיקולים לקולא ציין בית המשפט המחוזי את הודייתו של המערער כבר בתחנת המשטרה, נטילת האחריות, הבעת חרטה, גילו הצעיר, העובדה כי עלה לארץ לפני כארבע שנים, התגייס לצה"ל ולמד עברית ומעולם לא הסתבך קודם לכן בפלילים. כמו כן למד בית המשפט, על יסוד עדויות האופי, כי מדובר באדם חיובי ושקט. בית המשפט נתן משקל לכך שבמהלך מעצרו נקלע המערער למצב נפשי קשה ונזקק לטיפול תרופתי והשגחה וכן עבר שני ניתוחים. 5. בית המשפט המחוזי ציין כי בגזירת עונשו של המערער יש ליתן משקל לכך שהמערער תקף את המנוח באישון לילה, ללא קנטור, התגרות או תקיפה מוקדמת מצד המנוח. כן נקבע כי יש לתת משקל למכות הקשות והממוקדות שהכה המערער את המנוח במקומות הרגישים אליהם כיוון (ובפרט צווארו של המנוח) ולכך שהותיר את המנוח על רצפת הדירה מבלי לנסות לסייע לו, וביצע שורת פעולות כדי להשמיד ראיות ולטשטש עקבות. מנגד ניתן משקל להודאה, להבעת החרטה, למצבו הבריאותי ולנסיבותיו האישיות ולכך שבמקרה דנן אין מדובר בתכנון מוקדם של קטילת המנוח. לאור מכלול השיקולים המפורטים לעיל, הושתו על המערער העונשים שפורטו ברישא. כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי מכוון הערעור שלפנינו. טיעוני הצדדים בערעור 6. המערער – באמצעות באי כוחו, עו"ד ניל סיימון ועו"ד כריסטינה חילו-אסעד – עותר להפחתת תקופת המאסר בפועל ושיעור הפיצוי. המערער טוען כי המשיבה לא הציגה לבית המשפט כל ראיה באשר לטיב מיומנותו באומנות הלחימה או באשר ליכולות שאותן אדם מסגל לעצמו באומנות לחימה זו. עוד נטען כי לא הוצגה כל ראיה אחרת ממנה עולה שהמערער ידע, או יכול היה לדעת כי מכות המכוונות למקומות שבהם הוא הכה את המתלונן הינן בעלות פוטנציאל קטלני. המערער שב וטוען כי הוא בעל דרגה 2 בלבד מתוך 12 בתחום הווינג צ'ון וכי הוא עצמו נחבל באירוע. המערער מדגיש כי מעיון בגזר הדין עולה התחושה כי לנגד עיניו של בית המשפט עמד כתב האישום המקורי. זאת ועוד, טוען המערער כי טעה בית המשפט בקובעו כי בשל היות המערער מומחה באומנות לחימה הרי שהשימוש בידיו הינו כשימוש בנשק קר עקב מקצועיותו. המערער מדגיש עוד כי בית המשפט גזר את עונשו לתקופה ארוכה שאינה עולה בקנה אחד עם פסקי דין רבים. לטענתו, עיון נרחב בפסיקה מגלה כי כמעט ואין בנמצא מקרה בו הורשע אדם בהריגתו של אחר באמצעות שימוש בידיים בלבד. לא זו אף זו, טוען המערער כי טעה בית המשפט משייחס להתנהגותו לאחר תקיפת המנוח מימד של תכנון. בנוסף לכך טוען המערער כי טעה בית המשפט בקובעו כי הוא תקף את המנוח באישון לילה ללא קנטור, התגרות או תקיפה שכן צוין בכתב האישום המתוקן כי הנסיבות אשר הובילו לתקיפה אינן ידועות למאשימה. כמו כן טוען המערער כי טעה בית המשפט משדחה את טענת המערער לפיה הלחץ בו היה נתון, ושהוליך אותו להתנהלותו לאחר המעשה, נבע גם מחוסר הבנתו את האופן בו פועלות בארץ רשויות אכיפת החוק. 7. המערער מדגיש את גילו הצעיר, בן כ-25, ואת נסיבותיו האישיות, ובהן העובדה כי עלה ארצה בגפו לפני כחמש שנים מתוך תחושת שליחות וציונות, התגייס לצבא ושירת כחייל בודד. עדי האופי הצהירו לגביו כי מדובר באדם חיובי ושקט אשר אוהב לעזור לזולת. המערער הודה במיוחס לו במהלך חקירתו והביע חרטה כנה. הודייתו מקפלת בתוכה הפנמה עמוקה של התוצאה הטראגית. בעת שהותו במעצר התדרדר מצבו הנפשי והוא הושם בהשגחה פסיכיאטרית למשך כשמונה חודשים וקיבל טיפול תרופתי. 8. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט לעניין שיעור הפיצוי שקבע. המערער טוען כי הוא נטול כל בסיס כלכלי בארץ או בחו"ל וכי הוא התקיים בדוחק רב טרם מעצרו. אין לרשותו חסכונות או עתודות כלכליות וכי הוא חב בחובות רבים. בהקשר זה הדגיש המערער בדיון שלפנינו כי לאי יכולתו לשלם את הפיצוי שנפסק למשפחת המנוח, עלולה להיות השלכה על אפשרות קיצור עונשו. 9. המערער הגיש אסופת פסיקה וכן מכתב מהשב"ס אודות התנהגותו הטובה במהלך ריצוי מאסרו. 10. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד דפנה שמול – עותרת לדחיית הערעור הן כנגד משכה של תקופת המאסר לריצוי בפועל והן כנגד שיעור הפיצוי. המשיבה אוחזת בנימוקיו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי אין מקום להתערב בגזר הדין שהינו מאוזן ואין בו החמרה מיוחדת המצדיקה הפחתה. המשיבה הגישה לעיונינו מכתב מאלמנתו של המנוח מתורגם לאנגלית, ממנו עולה כי אשתו של המנוח וילדיהם סובלים מנזקים נפשיים וכלכליים עקב מותו של המנוח. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור, בהשלמת הטיעון בעל-פה במסגרת הדיון שנערך לפנינו ועיינו באסמכתאות אליהן הפנו בעלי הדין, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 12. כידוע, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בגזר דינה של הערכאה המבררת אלא במקרים חריגים [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009)]. המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים. מדובר בעונש מאוזן שעולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה ומשקף באופן מיטבי את נסיבות ביצוע העבירה. 13. כפי שציין בית המשפט המחוזי, קשת הענישה בעבירות ההריגה רחבה ותלויה היא במידת חומרתה של המסכת הפלילית ונסיבותיה כמו גם בנסיבותיו של הנאשם. בתי המשפט נוטים לייחס חומרה מיוחדת לקיפוח חיי אדם באמצעות שימוש באומנויות לחימה. כך, אישר בית משפט זה עונש דומה של 16 שנות מאסר בפועל במקרה של הריגה בו עשה הנאשם שימוש בטכניקת "קונג פו" [ראו: ע"פ 9846/02 פופוב נ' מדינת ישראל (11.12.2003) (להלן: עניין פופוב)]. הטעם שעומד ביסוד גישה מחמירה זו הוא שהעיסוק באומנות לחימה אמור להיעשות למטרות חינוכיות ותרבותיות, לפיתוח אישי וחברתי ולא לצורך קיפוח חיים. שימוש באומנות לחימה לצורך המתת אדם עומד בסתירה לתכליות אלה ויש להרתיע מפני התנהגות שכזו. לא מצאנו ממש בטענת המערער כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהחמיר עם המערער בהסתמך על ידיעותיו ומומחיותו בתחום אומנות הלחימה בה עסק. גם אם לא הוכחה מידת מומחיותו של המערער באומנות הלחימה שבנדון, הרי שדי בהודאתו בעובדות כתב האישום בהן צוין באופן מפורש כי המערער עשה שימוש בידע שצבר בתחום אומנויות הלחימה כדי להמית את המנוח. 14. אכן, נדמה כי בית המשפט לא היה צריך להיזקק לנסיבות שהביאו להריגת המנוח, כגון היעדרו של קנטור מצד המנוח, משנסיבות אלה לא פורטו בכתב האישום המתוקן בו הודה המערער בגדרי הסדר טיעון. בית משפט זה ציין לא אחת כי מוטב שבתי המשפט הגוזרים את עונשם של נאשמים שהודו בכתב האישום לצורכי הסדר טיעון, לא יעשו שימוש בפרטים ו/או בנתונים שאינם נכללים במפורש בכתב האישום [ראו למשל: ע"פ 4907/11 מרעי נ' מדינת ישראל (14.11.2012), פסקה 5; ע"פ 2994/12 זגורי נ' מדינת ישראל (23.12.2012), פסקה 17 לחוות דעתי]. ברם, בכך אין כדי להועיל למערער שכן אף אם נניח כי המנוח התנהג באופן שעורר את חמת זעמו של המערער, הרי שבעניין פופוב היה מדובר בנסיבות חמורות בהרבה, בגדרן התייצב המנוח עם סכין כשהנאשם עמד לצאת מדירת המנוח כשדלת הדירה הייתה נעולה. חרף זאת, כאמור אישר בית משפט זה בעניין פופוב תקופת מאסר של 16 שנים לריצוי בפועל. 15. באשר לטענתו של המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתייחס לאלימות שנקט המערער כאל שימוש בנשק קר; כבר נקבע על ידי בית משפט זה, רק לאחרונה, בעניינם של הנאשמים ברציחתו של המנוח אריק קרפ ז"ל, כי לעיתים ניתן לגרום לתוצאה קטלנית אף באמצעות שימוש באלימות שלא מעורב בה שימוש בנשק קר או חם: "אכן, המערערים לא השתמשו בנשק קר או חם אך אולי דווקא משום שגרמו לתוצאה הקטלנית תוך שימוש בידיהם וברגליהם, ניתן ללמוד על האלימות הקשה והקיצונית שהפעילו כלפי המנוח, כפי שאף עולה מהממצאים הפתולוגיים" [ראו: ע"פ 6294/11 פלוני נ' מדינת ישראל (20.2.2014), פסקה 172 לחוות דעתי]. קרי, אין מקום להקל בדין עם נאשם אך לאור ההבחנה בין שימוש בנשק חם או קר לבין שימוש באלימות פיסית "גרידא", כאשר תוצאת האלימות היא קיפוח חיי אדם. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר במכות ממוקדות לעבר אזורים רגישים בגוף על ידי מי שיש לו ידע באומנות לחימה. 16. באשר לגילו הצעיר של המערער ונסיבותיו האישיות; גם בעניין פופוב, נדרש בית משפט זה לגילו הצעיר של הנאשם ולנסיבות חייו הקשות והמורכבות, אך נקבע כי אין בכך כדי להצדיק התערבות בעונש נוכח חומרתו של מעשה העבירה והתוצאה הטראגית של קיפוח חיי אדם. בנסיבות העניין, כמו בעניין פופוב, נתן בית המשפט משקל נמוך לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולגילו הצעיר לאור התנהגותו בסמוך לאחר המתת המנוח – היעדר ניסיון לסייע למנוח וטשטוש ראיות. גם במקרה דנן, נסיבותיו האישיות של המערער אינן יכולות להצדיק התערבות בעונש שהושת עליו, אף שאין להקל ראש בעובדה כי הוא בחר לעלות לישראל, שירת בצה"ל וניהל אורח חיים נורמטיבי, עד למעורבותו בעבירות מושא כתב האישום המתוקן. נוכח כל השיקולים דלעיל, לא מצאנו מקום להתערב בעונש המאסר שהושת על המערער. 17. בהתייחס לערעור כנגד שיעור הפיצוי; יכולותיו הכלכליות של העבריין אינן מהוות שיקול בקביעת שיעור הפיצוי לטובת משפחת המנוח. אין בהיעדר יכולת כלכלית כדי להצדיק התערבות בשיעור הפיצוי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית. הנזק שגרם המערער למשפחת המנוח ברור ועולה אף מהמכתב שהוגש לעיוננו. ככל שטיעוניו של המערער מופנים לפריסת תשלום הפיצוי, הרי שעליו לפנות בהליכים המתווים בדין למרכז לגביית קנסות והוצאות [ראו למשל: ע"פ 8297/11 פלוני נ' מדינת ישראל (17.11.2013), פסקה 26 לחוות דעתי והאסמכתאות הנזכרות שם]. 18. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ז' באדר ב התשע"ד (9.3.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13003290_W03.doc צמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il