אבשלום קוממי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3289/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3289/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' א' לוי המערער: אבשלום קוממי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 10.2.2003 , בת"פ 498/02, שניתן על ידי כבוד השופט ר' ג'רג'ורה תאריך הישיבה: כ"ה בחשון תשס"ד (20.11.2003) בשם המערער: עו"ד דן גור בשם המשיבה: עו"ד דגנית כהן-ויליאמס פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 20/11/2002 נמצא המערער מחזיק באקדח בקליבר 7.65 מ"מ ומחסנית שבתוכה היו 8 כדורים בקוטר תואם. בחיפוש שנערך בביתו נמצאו מחסניות נוספות ותחמושת לכלי נשק בקליברים שונים. בגין כך הובא המערער לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה באשמת ביצוע עבירות של החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 144(א) ו(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. המערער הודה בעובדותיו של כתב האישום והורשע, ובעקבות כך גזר לו בית המשפט 6 חודשי מאסר, וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי. בית המשפט דחה את בקשת המערער להתיר לו לשאת בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות. בערעור שבפנינו מלין המערער על אותה החלטה של בית המשפט המחוזי, והוא מוסיף וטוען כי העונש שהושת עליו נוטה לחומרה. להשקפה זו אין בידנו להצטרף. המערער, שהנו בעל עבר פלילי, טען להגנתו, כי לפני 5 שנים ביצע תפנית חשובה בחייו, כאשר חזר בתשובה ומאז הוא צועד במסלול נורמטיבי, המשלב הוראה במכללה להכשרה מקצועית עם לימוד תורה. הוא הוסיף וטען, כי הוא מתגורר בישוב ספר אליו חדרו בעבר מפגעים, והנשק היה דרוש לו כדי לגונן על עצמו ועל משפחתו. דא עקא, רישיון נשק שהחזיק בעבר נשלל ממנו, ובגזירה זו לא יכול היה לעמוד לנוכח הסיכונים הנשקפים בימים אלה לתושביהם של ישובי-ספר. העבירות בהן הורשע המערער, החזקה ונשיאה של נשק על ידי מי שאינו מורשה לכך, הנן עבירות בעלות חומרה יתרה, ובמיוחד בימינו אלה. כדי להלחם בתופעה זו בה חוטאים לא מעטים, ומתוך חשש שנשק המוחזק שלא כדין יגיע לידיים עברייניות או עוינות, קצב המחוקק לצדן של העבירות עונשי מאסר כבדים, מתוך שסבר כי בדרך זו יהיה כדי להרתיע את הרבים. אך כפי שהמציאות מלמדת, אותה מטרה ששם המחוקק לנגד עיניו, רחוקה מהגשמה, ומכאן הצורך להחמיר בעונשיהם של אלה החוטאים בתחום זה, כדי למנוע את פגיעתם בציבור. ואם כך נכון בדרך כלל, מקל וחומר שכך ראוי היה לנהוג במערער. כאמור, זה האחרון הנו בעל עבר פלילי, שבגינו אף נשא פעמיים בעונשי מאסר. אכן, חלפו שנים לא מעטות מאז הרשעתו האחרונה, ועל כך יש לברך, אך עובדה היא שהמערער לא זנח כליל את הפרת החוק, הואיל ואת האקדח אותו נשא, הוא מצא, לטענתו, לפני מספר שנים, ומאז הוא נושא אותו אף שלא הורשה לכך. עם התנהגות שכזו לא ניתן היה להשלים, הואיל והמערער נמנה על אלה שצריך היה להקפיד שבעתיים בקיום החוק, ולמשוך את ידיו מעבירה, קלה כחמורה, אך למרבה הדאבה, במבחן זה לא עמד. מטבע הדברים, בבואה לגזור את העונש היתה מצווה הערכאה הראשונה לתת את דעתה לנסיבותיו המיוחדות של המערער, ובעיקר לתפנית שעשה בחייו. את כל אלה היה ראוי לשקול גם קודם להחלטה באשר לדרך בה ישא המערער בעונש המאסר - במתקן כליאה או בדרך של עבודות שירות. ואכן, כך נהג השופט המלומד של הערכאה הראשונה, ומותר להניח כי לו המצב היה שונה, העונש שהיה מושת על המערער לא היה כה מתון. מכאן דעתנו כי לא נמצא פגם בעונש, ולפיכך אנו מחליטים לדחות את הערעור, בכפוף לכך שמתקופת המאסר בה ישא המערער ינוכו ימי מעצרו. המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום ז' בטבת תשס"ד (1.1.2004) עד לשעה 11:00. הערבויות שניתנו על ידי המערער תעמודנה בתוקפן עד להתייצבותו לשאת בעונש. ניתן היום, כ"ה בחשון תשס"ד (20.11.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03032890_O06.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il