עיריית חברון נ. מדינת ישראל

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3282/23 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. עיריית חברון 2. ווקף משפחת כייאל נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. שר הביטחון 3. המפקד הצבאי לאיו"ש 4. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך ישיבה: א' בשבט תשפ"ה (30 ינואר 2025) בשם העותרים: עו"ד סאמר שחאדה בשם המשיבים: עו"ד רן רוזנברג, עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על מקרקעין הממוקמים בשוק המצוי בעיר העתיקה בחברון, בתחומו של צו סגירה לשטח מטעמים ביטחוניים. בעיקרו של דבר, העתירה לא כוונה כלפי הסגירה עצמה, אלא התמקדה בטענות הנוגעות לפלישה למקרקעין ולהיעדר אכיפה בעניין זה. לפי הנטען, ביום 6.7.2022 אזרחים ישראלים נכנסו למקום והרסו באמצעות ציוד הנדסי מספר חנויות המצויות בבעלות העותרים. בהמשך לכך העותרים הגישו תלונה למשטרה ופנו לגורמי הצבא באזור, אולם לא קיבלו מענה לגוף טענותיהם. בעתירה מטעמם, שהוגשה ביום 30.4.2023, העותרים טענו כי המשיבים הפרו את חובתם לשמור על הסדר והביטחון באזור ועל קניינם הפרטי. בהמשך לכך, הם ביקשו למצות את הדין עם האחראים לביצוע הפעולות, וכן לאפשר להם להיכנס למקום ולשקם את החנויות. 2. ביום 26.2.2024 הגישו המשיבים תגובה מקדמית, ובמסגרתה הם טענו כי דין העתירה להידחות. בכלל זה הובהר כי תיקי חקירה שנפתחו בעקבות תלונות העותרים בעניין נסגרו בעילה של "עבריין לא נודע". כן צוין כי אין לאפשר את כניסתם של העותרים לשטח הסגור בצו, וכי ננקטים הליכי אכיפה על מנת לוודא שסגירת החנויות לא תנוצל לפלישה אליהן. 3. ביום 30.1.2025 התקיים הדיון בעתירה, ובמהלכו מסרו נציגי המשיבים כי חרף האמור בתגובה המקדמית, לאמיתו של דבר אותרו במקום פלישות טריות נוספות, הכוללות אף מבנים יבילים ובעלי חיים. בסופו של הדיון ניתנה החלטה לפיה המשיבים יגישו הודעת עדכון נוספת, שתכלול פירוט בדבר המצב בשטח, לוחות זמנים לפינוי על בסיס של "סדר עדיפות גבוה", וצעדים שיינקטו למניעת הישנות הדברים. 4. הודעה כאמור הוגשה ביום 21.2.2025 ובמסגרתה דיווחו המשיבים על ההתקדמות בפינוי הפלישה. 5. הודעה נוספת הוגשה ביום 11.3.2025, ובה נמסר כי הושלם הפינוי של כלל הבנייה הבלתי חוקית במקום. לצד זאת הוסבר כי "בעת האחרונה אירעו מספר תקלות בכל הנוגע לאכיפת צו סגירת השטח", וכי "לא תמיד פעלו הכוחות להרחקת תושבים ישראלים אשר הפרו [אותו]". זאת, בין השאר על רקע המתיחות הביטחונית באזור. המשיבים הוסיפו והדגישו כי "בכוונתם לפעול באופן נחרץ ולנקוט פעולות מגוונות לצורך אכיפת צו סגירת השטח", תוך פירוט שורת צעדים קונקרטיים בעניין. לבסוף צוין כי – "המפקד הצבאי פועל באופן מתמיד – לרבות בתקופת המלחמה – לממש את חובתו לשמירה על תושבי האזור ועל הסדר הציבורי, ובכלל זאת לפעול לטיפול באירועי הפרת חוק והסגות גבול. המפקד הצבאי רואה בחומרה רבה מעשים הכוללים פגיעה בסדר הציבורי וברכוש הפרטי של תושבי האזור המוגנים, ויוסיף לנקוט בפעולות משמעותיות במישור המניעתי כדי למנוע תופעות אלו בכלל, והפרות של צו סגירת השטח מושא העתירה דנן בפרט" (שם, בפסקה 13). 6. לנוכח האמור הודיעו העותרים ביום 16.3.2025 כי הם מסכימים למחיקת העתירה. 7. ביום 27.3.2025 הוסיפו המשיבים והתייחסו לסוגית ההוצאות. הם הותירו את ההכרעה בעניין לשיקול דעתו של בית המשפט, אך ביקשו כי אם יימצא שיש מקום לפסוק הוצאות, אלו יהיו על הצד הנמוך. 8. בשים לב להסכמתם של העותרים, אנו מורים אפוא על מחיקת העתירה. טרם סיום יצוין כי חלפו כמעט שלוש שנים מאז הפלישה למקרקעין, ואף ההתדיינות בתיק זה נמשכה כמעט שנתיים תמימות. הלכה למעשה, פעולה ב"זמן אמת" הייתה יכולה לייתר את ההליך מעיקרו, וניתן להצטער כי לא כך היה. יש לצפות כי יופקו הלקחים המתאימים למניעת הישנותם של מקרים נוספים מסוג זה בעתיד, כפי שהצהירו המשיבים שבכוונתם לעשות. 9. סוף דבר: העתירה נמחקת בזאת. בהתחשב בהתמשכות ההליכים בעניין ובהתפתחויות שחלו במסגרתם, כמו גם בשורת הצעדים שההתדיינות הובילה לנקיטתם, המשיבים יישאו בהוצאות העותרים בסך של 12,000 שקלים. ניתן היום, ט' ניסן תשפ"ה (07 אפריל 2025). דפנה ברק-ארז שופטת יעל וילנר שופטת רות רונן שופטת