פלוני נ. קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

3 בבית המשפט העליון עע"מ 3282-07-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר המערער: פלוני נגד המשיב: קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעת"מ 28416-06-24 מיום 27.6.2025 שניתן על ידי כב' השופטת יעל טויסטר ישראלי תאריך ישיבה: כ"ה כסלו תשפ"ו (15.12.2025) בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד יונתן סיטון פסק-דין 1. סעיף 1 לחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 )להלן: החוק או חוק חניה לנכים) קובע מיהו "נכה" אשר זכאי לתג נכה: "נכה" – עיוור, אדם אשר רופא שהוסמך לאשר נכות על פי דין אישר לגביו בכתב אחת מאלה, או אדם שניתן לגביו אישור בכתב כאמור בסעיף 1א: (1) שדרגת נכותו מגיעה ל 60% לפחות ותנועתו בדרכים בלי רכב עלולה לערער את מצבו הבריאותי; (2) שהוא מוגבל בהליכה וזקוק לכיסא גלגלים לצורך ניידותו; (3) שהוא נכה הזקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות. וסעיף 1א לחוק כולל חלופה נוספת: לא ניתן לאשר נכות על פי דין, רשאי רופא שהסמיכה רשות הרישוי לאשר כי מתקיים באדם האמור בפסקה (1) להגדרה "נכה". 2. המערער הוא נכה צה"ל שנכותו המשוקללת עומדת על 38% (מתוכה 30% בגין הגבלה בעמוד השדרה המותני, 10% בגין פגיעה בשורשים המותניים עם הפרעה בהליכה; ו-1% בגין צלקות שאינן מפריעות). המערער החזיק בתג נכה שניתן לו על ידי אגף הרישוי במשרד התחבורה החל משנת 2014 ועד לשנת 2024, אך כאשר ביקש לחדש את תג הנכה, בקשתו נדחתה. המערער בחר שלא להשיג על החלטה זו, וחלף זאת פנה לאגף השיקום במשרד הביטחון וביקש לקבל אישור זכאות לתג נכה עבור משרד התחבורה. אגף השיקום דחה את בקשתו של המערער לאחר שמצא כי הבקשה אינה עומדת בתנאי סעיף 36 לפרק ג' בהוראת אגף השיקום מספר 56.02 (רכב רפואי ורכב רפואי המשמש לשיקום לנכי צה"ל) (להלן: הוראת אגף השיקום) הקובעת כלהלן: "נכה פגוע רגליים שדרגת נכותו 30% ויותר בגין פגימה זו בלבד, ונכה עיוור – זכאים לתו חנייה באמצעות המשרד. אישור לקבלת התו ממשרד התחבורה יינתן ע"י הממונה על רכב רפואי בהתאם להנחיות משרד התחבורה". וסעיף 37 לפרק ג' בהוראת אגף השיקום קובע: "נכה אשר אינו עונה לקריטריונים כאמור בסעיף 36 לעיל, יוכל לפנות לוועדה לתווי חניה במשרד התחבורה ולבקש כי יינתן לו תו חנייה. הפנייה תעשה ישירות למשרד התחבורה". עיננו הרואות, כי מי שבקשתו אינה נכנסת בגדר אמות המידה הקבועות בסעיף 36 לפרק ג' בהוראת אגף השיקום, רשאי לחזור לדרך החלופית ולפנות למשרד התחבורה. המערער בחר שלא לעשות כן, וחלף זאת, פנה לבית משפט קמא בעתירה מינהלית כנגד אגף השיקום במשרד הביטחון, שבמסגרתה עתר להורות על ביטול סעיפים 37-36 להוראה 56.02 ועל עדכון זכאותו לתג נכה. 3. בית משפט קמא דחה את העתירה מהטעמים הבאים: המדובר בסוגיה בעלת אופי מקצועי מובהק, הנתונה לסמכותה ולמומחיותה של הרשות; התערבות בית המשפט בשיקול דעתה המקצועי של רשות מינהלית היא מצומצמת, ובית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה; לא נפל פגם בשיקול דעת אגף השיקום המקים עילה להתערבות שיפוטית; המערער אינו עומד בקריטריונים המעוגנים בסעיף 36 לפרק ג' בהוראת אגף השיקום; זכאותו של המערער לרכב רפואי מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), אינה מקנה לו באופן אוטומטי זכאות לתג נכה לפי חוק חניה לנכים; סעיף 36 לפרק ג' בהוראת אגף השיקום אינו מחמיר את תנאי הזכאות הקבועים בחוק חניה לנכים ואינו מפלה לרעה את נכי צה"ל; וסעיף 37 להוראת אגף השיקום מבהיר כי הוראות אגף השיקום אינן גורעות מזכותו של נכה צה"ל לפנות למשרד התחבורה בבקשה פרטנית בהתאם לחוק חניה לנכים, כפי שנהג המערער במשך שנים. 4. המערער הלין בערעורו על פסק דינו של בית משפט קמא. בתמצית שבתמצית, נטען, בין היתר, כי סעיף 36 לפרק ג' בהוראת אגף השיקום יוצר אפליה פסולה ובלתי מוצדקת כלפי נכי צה"ל, הנאלצים לעבור מסלול בירוקרטי כפול (אגף השיקום ומשרד התחבורה) ולעמוד בקריטריונים מחמירים יותר מאלו הקבועים בחוק חניה לנכים; וכי הוראה זו ניתנה בחוסר סמכות ובניגוד מפורש לחוק חניה לנכים ומחמירה מעבר לדרישות הקבועות בחוק. עוד נטען כי אגף השיקום עצמו הודיע כי הוא בוחן בימים אלא את ההסדר מאחר שייתכן כי ישנם נכי צה"ל אשר לא ניתן לעניינם מענה. בנוסף, המערער טוען כי בית המשפט שגה כשזקף לחובתו את סירובו לבדיקה אצל מומחה מטעם המשיב, משום שאין די בבדיקה פרטנית בעניינו, ונדרשת קביעה גורפת בדבר זכאות לתג נכה בנסיבות הנדונות מבלי לקיים כל בדיקה נוספת, כפי שמוענקת לנכי ביטוח לאומי; וכי בעלי רכב רפואי שבהם גם בעלי נכות ברגליים, בהכרח עומדים בהגדרת סעיף 1(א)(3) לחוק חניה לנכים. 5. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי אין מקום להתערבות ערכאת הערעור במסקנתו של בית משפט קמא. משכך, אנו מאמצים את פסק דינו של בית משפט קמא מכוח סמכותנו לפי סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה בענייננו מכוח תקנה 28(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. 6. למעלה מן הצורך נציין כי סעיף 36 לפרק ג' בהוראת אגף השיקום, הוא בגדר הסדר שמטרתו להקל על נכי צה"ל העומדים בקריטריונים בקבלת תג נכה ממשרד התחבורה, ואין בו כדי לפגוע או לגרוע מזכות קיימת לנכי צה"ל על פי חוק הנכים. מכל מקום, למערער הוצע להיבדק על ידי רופא אגף השיקום לפי הפרמטרים שבחוק חניה לנכים אך הוא דחה את ההצעה. בנוסף, אך ביום 4.12.2025 התקבלה החלטת ממשלה מספר 3584 שעניינה "שיפור נגישות החניה לנכים" ובה נאמר: "מ ח ל י ט י ם, על מנת להגדיל את נגישות המרחב הציבורי לאוכלוסיית הנכים באמצעות שיפור הליכי ההכרה בזכאות לתג נכה בהתאם לחוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 [...] להטיל על משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד האוצר, בהתייעצות עם הביטוח הלאומי, לגבש במסגרת הצוות הבין-משרדי הקיים שהוקם על ידיהם, בתוך 90 ימים, נוהל חדש להנפקת תג חניה לנכה על ידי רשות הרישוי, שבמסגרתו הנפקה של תג נכה על ידיה תתבסס על בדיקות רפואיות במבוצעות על ידי הגורמים המוסמכים לאשר נכות לפי דין וזאת בכפוף לכל דין". מכאן, שבימים אלה עמלים הנוגעים בדבר על הסדר חדש שייתכן ויהא בו כדי לכלול גם את עניינו הפרטני של המערער. עיינו בתגובתו של המערער (שהוגשה לאחר הדיון) להחלטת הממשלה הנ"ל, אך לא מצאנו כי יש בה כדי לתמוך בטענות המערער לגבי המצב החוקי הנוכחי. טענתו של המערער לאפליה ביחס לנפגעי מלחמת חרבות ברזל לא הועלתה בבית משפט קמא ואף לא בפנינו, ואיננו רואים להידרש לה. 7. אשר על כן, הערעור נדחה. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בכסלו התשפ"ו (‏17.12.2025). יצחק עמית נשיא חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט