הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3281/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערערים: 1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ 2. ניסים ששון נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 068232-11-16 שניתן ביום 29.04.2021 על ידי כבוד השופטת י' קראי-גירון בשם המערערים: עו"ד גסאן אגברייה בשם המשיבה: עו"ד ליאור חן, עו"ד סיון שחר פסק-דין השופט י' עמית: 1. המשיבה, ילידת אוקטובר 1969, נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.4.2013. בעקבות חוות דעת מומחה בתחום האורטופדי, הסכימו הצדדים להעמיד את נכותה הצמיתה בתחום זה על 23.05%. אין חולק כי מאז התאונה המשיבה סובלת מכאבים קשים, והרופאים המליצו לה לעבור ניתוח אשר אמור להקל על כאביה. נכון ליום מתן פסק הדין, המשיבה סרבה לעבור את הניתוח מחשש שהניתוח ישבית אותה מעבודתה לתקופה ארוכה ויפגע ביכולתה להתמיד בהשתלבות מלאה בעבודה מאומצת, כפי שעשתה לאחר התאונה. עם זאת, המשיבה אישרה בחקירתה בבית המשפט כי היא שוקלת בחיוב את האפשרות לבצע בעתיד את הניתוח בהמלצת רופאיה, מחשש שבעתיד תזדקק לניתוח חירום. 2. המשיבה היא בעלת תפקיד בכיר באקדמיה, ובמועד התאונה עבדה בהיקף של 140% משרה. גם לאחר התאונה חזרה המשיבה לעבודתה האקדמית ואף השביחה במידת מה את שכרה, אך לטענתה, בשל התאונה נבצר ממנה לעבוד בעבודה נוספת שבה התעתדה לעבוד ולהשתכר שכר נוסף. מכאן עיקר המחלוקת בין הצדדים לגבי הפסד השתכרותה של המשיבה בעבר ובעתיד. 3. על מנת לחסוך בדברים, אביא להלן את התרשמותו הישירה של בית משפט קמא מהמשיבה ואת המסקנה אליה הגיע: "הנסיבות שהוכחו בפניי כמו גם התרשמותי מעדות העדים בפניי מלמדים כי עסקינן בתובעת חדורת מוטיבציה, המוצאת עניין רב במקצועה ובתפקידה, ונכונה להתאמץ ואף לסבול מכאבים ולהזדקק לטיפולים רפואיים משמרים כדי לבצעם. כך גם הוכח כי לאחר התאונה קודמה התובעת בעבודתה ובתפקידיה ונכותה המוכחת עקב התאונה לא פגעה בכך. אותן מוטיבציה, הישגיות ושאפתנות הן שמונעות מהתובעת בשלב זה לעצור הכול, ולשבות ממלאכה למשך זמן ממושך, והכול כדי לעבור ניתוח, שסיכוייו רבים אם לא ודאיים. [...] משכך, חישוב סכום הפיצוי המגיע לתובעת על פי חוק הפיצויים ראוי שייעשה באופן גלובלי. זאת בהתחשב בתיפקודה של התובעת עד היום, בהודאתה כי היא חושבת בחיוב כן לבצע הניתוח הנדרש, ובעובדה כי בחלוף השנים יכולותיה של התובעת לתפקד באותו אופן בחייה המקצועיים יפחתו, גם בגין פגיעתה בתאונה. בשל כך לא יהיה די בשאפתנות התובעת וביכולתה להתגבר על כאביה כדי להתמיד בעבודתה הרבה במספר משרות, וזאת גם בגין נכותה עקב התאונה. [...] עסקינן בתובעת מרשימה, בעלת מקצוע חופשי, אשר עשתה מאמץ עילאי לשוב לעבודה סדירה ומלאה, גם לאחר שנגרמו לה נזקי גוף בתאונה. מדובר בתובעת אשר הבהירה כי היא מייחסת חשיבות עליונה לעבודתה, לתפקידיה ולקידומה המקצועי, ולכן היא אינה מוכנה להרים ידיים, להיכנע למכאוביה, אלו שקדמו לתאונה ואלו שנוספו בתאונה, ואינה מוכנה לתת לנכות פיזית למנוע ממנה להמשיך להתקדם, להצליח וליטול עליה תפקידים שונים אשר יקדמו את הקריירה האקדמית שלה. משכך, אין מחלוקת כי לתובעת נגרמו נזקי גוף בתאונה ונותרה לה נכות צמיתה. בה בעת אין לבסס חישובים כלשהם על דרגת נכותה הצמיתה של התובעת, כאשר התובעת עצמה מעידה כי היא שבה לעבודה מלאה, ואינה מוכנה להיכנע לנכות פיזית ולשבות ממלאכה עקב כך. כן יש לקחת בחשבון את העובדה שיכולת התובעת להתגבר על קשייה, לרבות נכותה בתאונה, תפחת עם השנים (הדגשות הוספו – י"ע)". לאור כל האמור לעיל, מצא בית משפט קמא כי ראוי לפסוק למשיבה פיצוי גלובלי בגין הפסדי השכר לעבר ולעתיד והפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות ובהתאם לכך העמיד את הסכום על 650,000 ₪, בהנחה כי המשיבה היתה משתכרת עד גיל 70. בנוסף, נפסק למשיבה פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' בסך 300,000 ₪; פיצוי גלובלי בגין טיפולים רפואיים, תרופות והוצאות נלוות בסך 100,000 ₪; ופיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 38,000 ₪ – סה"כ 1,088,000 ₪. 4. על כך נסב ערעור המערערת שהלינה בערעורה על כל אחד ואחד מפרטי הנזק. טענה מרכזית של המערערת היא, שהפיצוי הגלובלי שנפסק שווה למעשה לפיצוי האריתמטי. עוד נטען, כי לא היה מקום לחשב את הפסד ההשתכרות עד לגיל 70. כן הלינה המערערת על גובה הסכום שנפסק בגין הוצאות וטיפולים ובגין עזרת צד ג'. 5. מכוח סמכותנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ולאחר שנערך קדם ערעור בתיק זה, החלטנו להכריע בערעור על יסוד החומר שבכתב, ונקדים ונאמר כי דין הערעור להידחות. 6. הסכום של 300,000 ₪ שנפסק לזכות המשיבה בגין עזרת צד שלישי משקף ב"הנדסה חוזרת" על פי היוון עד תוחלת חיים, סכום של כ- 1,260 ₪ לחודש, וברי כי אין מקום להתערב בסכום זה. עיקר המחלוקת נסבה כאמור על הפסדי השתכרות, וגם בנקודה זו איננו רואים ממש בטענות המערערת. בסיס השכר הנוכחי של המערערת הוא 17,400 ₪ נטו. סכום זה בהיוון עד גיל 70 (המשיבה במקצועה ובכישוריה יכולה הייתה להמשיך לעבוד עד גיל 70) ובצירוף פנסיה ותנאים סוציאליים בשיעור של 20%, מביא לסכום של כ-800,000 ₪ לעתיד בלבד. אם לוקחים בחשבון הפסד השתכרות כלשהו בגין 96 חודשים שחלפו ממועד התאונה ועד למועד פסק הדין, ואם לוקחים בחשבון כי המשיבה יכולה הייתה גם להשביח שכרה במהלך השנים אילולא התאונה, הרי שאין ממש בטענה כי החישוב הגלובלי זהה לחישוב האריתמטי. אשר לסכום שנפסק בגין הוצאות רפואיות, תרופות וכיו"ב – גם אם הסכום נפסק על הצד הגבוה, ואיננו קובעים כך, הרי שאין מקום להתערב בו. נראה כי בית המשפט הביא בחשבון בעניין זה את הטיפולים והתרופות להם נזקקת המשיבה על מנת להקל על כאביה. 7. סוף דבר, שדין הערעור להידחות על כל רכיביו. המערערת תשא בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪. ניתן היום, ‏י"ב בטבת התשפ"ב (‏16.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21032810_E06.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1